מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית- תערוכות חורף 2023

מוזמנות ומוזמנים לקרוא עוד כתבה בבלוג של רבקה רזניק אנגרס.

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית – תערוכות חורף 2023

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית פותח את עונת החורף עם תערוכה קבוצתית בינלאומית מרכזית, "על  קולו של חוד", שאצר האמן בן הגרי, ושלוש תערוכות יחיד, לאמנים אביבה אורי, איוון שוובל ורותם עמיצור

14 בינואר – 20 במאי 2023

התערוכה המרכזית במערך תערוכות חורף 2023 במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, "על קולו של חוד", שאצר האמן בן הגרי, היא תערוכה קבוצתית בינלאומית המתפרשת על רוב שטחי המוזיאון. היא מוצגת בשיתוף פעולה יוצא דופן ומתמשך של מוזיאון הרצליה עם  אוניברסיטת קולומביה, ניו-יורק. בתערוכה מבחר מרתק של יצירות מאת אמנים בינלאומיים היסטוריים ועכשוויים, בהם חשובים ומוכרים כמו  קיקי סמית, ויליאם קנטרידג׳, קארה ווקר, שרה זי, ג׳ספר ג׳ונס ועוד.

מוזיאון הרצליה ממשיך לפעול בעקביות להרחבת הזיכרון ההיסטורי של האמנות המקומית, שדרכו נתפסת האמנות הישראלית העכשווית. בעשור האחרון מוצגות  במוזיאון דרך קבע תערוכות של יוצרות ויוצרים ישראלים שנפטרו – חלקם מוכרים וחלקם נשכחים – המלוּות במחקר של עיזבונותיהם, וזאת מתוך מטרה לעורר מודעות מחודשת  לייחוד יצירתם ולחשיבותה. הפעם מוקדשות שתי תערוכות יחיד ליוצרים חשובים שפעלו בארץ: אביבה אורי (1989-1922) ואיוון שוובל (1932-2011).

במקביל, המוזיאון חותר לחשיפה של אמנים מבטיחים. במערך הנוכחי מוצגת תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה לאמנית הצעירה רותם עמיצור, אותה אוצר האמן עידו מרקוס. השניים פועלים בעשור האחרון כחלק מקולקטיב של יוצרים ויוצרות בחיפה. במרכז התערוכה עבודות גדולות ממדים, מעשה טלאים מנייר, המנציחות תהלוכת ניצחון בהשראת ציור קיר של אמן הרנסנס אנדראה מנטנייה.

בין התערוכות השונות במוזיאון נפרשת רשת של הקשרים וקשרים המגוללת את סיפורו של הנייר כמצע ליצירה ואת דרכו של הקו המשמר את תנועתה של פעולת הציור. הקו עולה וקם לתחייה בתערוכות  השונות כביטוי של דינמיות, ומשמיע את קולו גם בדיאלוג עם תחומי יצירה משיקים: אנימציה, איור וקולנוע.

על קולו של חוד

תערוכה קבוצתית

אמנים:דייוויד אולטמייד, ג'יימס סטיוארט בלקטון, ג'ואן ג'ונאס, ג'ספר ג'ונס, אליוט גרין, טרנטון דויל הנקוק, בן הגרי, תומס וו-דניאל, קארה ווקר, טרי וינטרס, ג'ורג' לוז ויינברג, שרה זי, רירקריט טיראוואניט, לן ליי, עפרה לפיד, ד"ר לקרה, לותר מגנדורפר, ג'ונאס מקאס, שאזיה סיקאנדר, קיקי סמית, אקי ססמוטו, בקמינסטר פולר, ויליאם קנטרידג', ג'ון קסלר, לוטה רייניגר, דשה שישקין

אוצר: בן הגרי

עוזרת לאוצר: עפרה לפיד

בשיתוף עם מרכז לירוי נימן לחקר ההדפס, אוניברסיטת קולומביה, ניו־יורק, ועבודות ממקורות נוספים.

התערוכה מבוססת על חקירה אישית מתמשכת על ההיסטוריה והמנגנונים של דימויים נעים. הדימויים הנעים הראשונים, טרום המצאת מצלמת הקולנוע, היו מבוססים על עבודות נייר שנעשו בטכניקות של הדפס. בתקופה של היעלמות מהירה של כתב היד, תערוכה זו מציגה יצירות שנוצרות באמצעים ידניים, המצאות ייחודיות ועבודות שנולדות מחלומות. כותרתה – "על קולו של חוד" – מהפכת את מבנה הביטוי "על חודו של קול" ומבקשת להעניק לחפץ חיים אינדיווידואליים וקול.

בתערוכה מוצגים תצריבים, קולאז'ים, תחריטים, ספרים זזים, תיאטראות חורי הצצה (peep shows), צלליות, סרטים, הדפסים עכשוויים, עבודות אנימציה ווידאו חדשות לצד עבודות היסטוריות מארכיונים ואוספים. העבודות ההיסטוריות מוצגות בתוך סביבות תיאטרליות חדשות, המקרינות החוצה את המרחב שבו נוצרו – כמו להיכנס פיזית מבעד לחור הצצה אל החלל המכוסה של המוח, שבו נוצרת תפיסה באמצעות ראייה דרך חורים.

קו רישומי, רוטט או רוקד, יוצא מתוך היצירות לחלל ובחזרה, ומחבר בין חדרי התצוגה השונים. הקו ש"קם לתחייה" עוקב אחר תנועת היד הרושמת כמעשה קוסמות. התערוכה עוסקת בחיבור שבין הדפס לדימוי נע, בוחנת ומציגה את יחסי הגומלין ביניהם.היא מטשטשת את ההפרדה בין הגוף האנושי לחפצים, בין אובייקטים למי שעושה בהם שימוש, בין פעולות חיות (live action) לאנימציה, ומציעה להתבונן בפעולה הידנית של יצירת דימויים נעים כנושא, כצורה וכתפיסת עולם.

 

איוון שוובל

FSP Free-Standing Painting

ציור העומד חופשי

אוצרות משותפת: ד"ר איה לוריא ואורי דרומר

התערוכה התאפשרה הודות לשיתוף פעולה הדוק עם משפחת האמן.

למעלה מעשור לאחר פטירתו של האמן איוון שוובל (1932–2011), תערוכה זו מציעה לחשוף ולחדש את ההיכרות עם היוצר ועם יצירתו. מתוך החומר הארכיוני הרב שהשאיר אחריו, ובמאות הציורים, הרישומים והתחריטים שלו, מתגלה אמן טוטלי, קודח, שהציור הוא עבורו צורך קיומי. יומני העבודה של שוובל מהווים ציר מרכזי בחשיבה על התערוכה הנוכחית. הם מתעדים את תהליכי עבודתו, כ"סטורי בורדס", ומדגישים בה חשיבה קולנועית, אסתטיקה דינמית של קומיקס ואלמנטים מהתרבות האמריקאית.

שוובל נולד וגדל בארצות-הברית. לאחר שנות נוודות – בין קיוטו, פריז, ניו-יורק, אתונה, קורדובה, תל-אביב וירושלים –התיישב ב-1963 בעין כרם בירושלים. בשנות השבעים הוצגו עבודותיו, בין היתר, בתערוכות במוזיאון ישראל, במוזיאון תל-אביב ובמשכן לאמנות, עין חרוד. כישרונו זכה להכרה מיידית, אולם בהדרגה מצא עצמו פועל מחוץ למעגלים האמנותיים המרכזיים ותסכולו התעצם והלך.

בעבודתו של שוובל יש קשר בסיסי בין פעולת הציור ובין עולם הקולנוע, העריכה הקולנועית והדימוי המצולם. ה"קאט" הקולנועי, ה"חיתוך", יוצר מעבר מוחלט ומיידי משדה ראייה אחד לאחר, קפיצה קדימה ואחורה בזמן ובמרחב. שוובל העיד שעבורו בד הציור הוא בבחינת מסך קולנועי המאפשר את התרחשותו של הבלתי אפשרי. לא פעם צייר וילונות גדולים בצידי הבד, כמו באולם קולנוע ישן, התוחמים את המרחב המדומיין. רבים מציורי השמן שלו צוירו על גבי ניירות או תצריבים של מראות נוף עירוני או טבעי, כמו מסכי רקע מצוירים.

בראשו של שוובל השתוללו זה לצד זה דימויים מהאקטואליה לצד  פרקים מההיסטוריה היהודית. כך למשל, נראים בציוריו דימויים מסרטים דוקומנטריים ישנים ומתצלומים מתקופת השואה – דמויות יהודים מושפלים וחיילים נאציים – לצד דימויים המייצגים את גירוש יהודי ספרד דרך דמויותיהם הגרוטסקיות של המלך פרדיננד והמלכה איזבלה (רפרנס אפשרי לקולנוע של פליני, שאותו העריץ), איקונוגרפיה אנטישמית, דמויות מן ההיסטוריה של האמנות וגיבורי תרבות וקולנוע אמריקאיים המדגישים את זיקתו לתרבות פופולרית.

בפרויקט FSP – ציור העומד חופשי משנות השבעים של המאה העשרים, בנה שוובל קירות והציב אותם במקומות שונים בארץ. אפשר לראות ב"ציור העומד חופשי" גם ייצוג של הצייר עצמו – העומד חופשי, שייך לא שייך. הקירות, שאמורים היו לשמש מצע לציורי נוף, נדמים בדיעבד כמסכי "דרייב-אין" הניצבים בדד במרחב, נטועים במקום ובו בזמן זרים ומובחנים ממנו. שוובל ראה בעיני רוחו פרויקט דומה גם ברחבי העיר ניו-יורק, כפי שעולה מסדרה שהגה באותה תקופה ובה הדמיות של קולאז' אורבני המחברות בין צילום לציור. התוכניות הללו, שלא מומשו, מעלות לתודעה רטוריקה של שלטי חוצות (בילבורדס) ומלמדות על הזיקה החזקה שיצר שוובל בין חיי היום-יום והרחוב ובין האמנות.

 

אביבה אורי: כוחו של גורל

עבודות מאוסף בנו כלב

אוצר: בנו כלב

 

את תערוכתה של אביבה אורי, "כוחו של גורל",  אצר החוקר והאספן בנו כלב מתוך עבודותיה באוסף שלו. במשך שנים אסף כלב, בתשוקה ובמחויבות עמוקה, אוסף ובו מיטב העבודות של האמניות והאמנים המודרניים שפעלו בארץ. התערוכה מעידה על הדיאלוג בין אורי לכלב, בין אספן ליצירת אמנות – אהבה ממבט ראשון, שהלכה והתעצמה עם כל עבודה חדשה שלה שראה. דיאלוג נוסף המקבל ביטוי בתערוכה הוא הקשר הזוגי בין אורי ודוד הנדלר – באמצעות רישומים של הנדלר ופתקי אהבה ויום-יום שהחליפו ביניהם. בתערוכה משולבות גם שתי עבודות מאוסף מוזיאון הרצליה, תרומתו של האוצר יונה פישר ז"ל, לצד תצלומי דיוקנה של אביבה אורי שתועדו ביד האמן של הצלם אברהם חי.

אביבה אורי הלכה לעולמה ב-1 בספטמבר 1989. בימי חייה הוצגו יצירותיה במיטב הגלריות וכמעט בכל המוזיאונים בארץ. התערוכות הקנו לה מעמד קנוני, של יוצרת פורצת דרך ו"ציירת של ציירים". הטיפול שלה בנייר והווירטואוזיות של הקו שלה השפיעו על מיטב אמני תקופתה, שעקבו בעניין רב אחר כל חידוש והתפתחות שבאו לידי ביטוי בעבודותיה. ב־2005 נערכה לה תערוכה רטרוספקטיבית גדולה במשכן לאמנות, עין חרוד (אוצרים: גליה בר אור וז'אן פרנסואה שוורייה), אך פרט לכך הוצגו עבודותיה בשנים שלאחר מותה רק בכמה "תערוכות זיכרון" קטנות, שחלקן היו תערוכות מכירה. רק עבודות ספורות שלה כלולות בתצוגות אוספי הקבע של המוזיאונים המרכזיים בארץ. איזה סיכוי יש, אפילו ליוצרת־על בסדר גודל של אורי, להמשיך להשפיע על התרבות הישראלית העכשווית, כשעבודותיה מוצגות לעיתים כה נדירות?

בנו כלב מעיד כי כבר למעלה מחמישה עשורים הוא מנסה, באמצעות העבודות שהוא בוחר לאסוף, להכיר את עצמו טוב יותר, לבחון מה גרם לו להעדיף אמן זה או אחר, לבדוק, בדיעבד, אם מסתמנים קריטריונים שהנחו אותו מבלי שנתן על כך את הדעת בזמן אמת. כאשר הוא רוכש תמונה מסוימת, הוא יוצר קשר לא רק עם תמונתו של האמן אלא גם עם חלק מאישיותו שלו, בשר מבשרו, או עם חלום שלא הוגשם. 

התערוכה בוחנת את הגבול הדק שבין הכוח היצירתי ובין אובססיביות לשמה. כבר בעבודות המוקדמות שלה, משנות החמישים ותחילת שנות השישים, אפשר למצוא את רוב אוצר המילים האמנותי של אורי. בחלק מעבודותיה הקו נקי, שוטף, ברור ונזירי והיא שולטת בו שליטה מלאה, אך בעבודות אחרות ניכר בבירור שמרגע שעפרונה נגע בגיליון הנייר, הקו הוא השולט בה.

 

רותם עמיצור: הארץ השטוחה

אוצר: עידו מרקוס

פרויקט מונומנטלי שהתחיל במפגש מקרי של האמנית  הצעירה רותם עמיצור עם רפרודוקציה קטנה ודהויה של לוח אחד מתוך תשעה בציור מפורסם של אמן הרנסנס אנדראה מנטניה, תהלוכת הניצחון של יוליוס קיסר (1484-92). בעקבות אותו מפגש יצרה עמיצור אינספור פרשנויות למבנה הציור בצבעוניות חזקה ורוטטת, בטכניקה המשלבת ציור וקולאז'. הפרויקט אינו חותר לחקור את הציור ואינו  מבקש לחקותו או להעתיקו, אלא לחשוף את הצירים שבבסיסו, את  שורשיו, ומהם לבנות מלודיה אחרת.

שפתה ההיברידית של עמיצור, בין ציור לקולאז', שואבת השראה ממסורות אמנות שונות, כמו גם מטכניקות של עבודות טלאים (quilts) וטקסטיל. היא אינה מסתירה את תהליך העבודה: אלפי חורים קטנים בניירות המרכיבים את הקולאז'ים מעידים על השינויים שנעשו בהם בתהליך היצירה; מפת חורים המייצגת את תנועת הידיים היוצרות ושינוי מתמיד בניסיון להטיל עוגן. חומר הגלם בעבודותיה של עמיצור הוא נייר לבן ופשוט, שאותו היא צובעת בצבע תעשייתי, המשמש כבסיס למגוון פעולות מורכבות ומפגשים  מפתיעים. הניירות החתוכים שלה נראים כיבשות השטות במעין תנועה טקטונית על פני כדור ארץ שטוח, והתוצאה היא מחזה מרהיב, שפשטותו מבוססת על מלאכת מחשבת.

התערוכה היא תולדה של דיאלוג מתמשך בין עמיצור לבין האוצר, האמן עידו מרקוס. השניים פועלים בעשור האחרון כחלק מקולקטיב של יוצרים ויוצרות בחיפה.

 

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית רח' הבנים 4, הרצליה

www.herzliyamuseum.co.il

שעות פתיחה

שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי ושבת: 10:00 – 14:00
ימים שלישי וחמישי 16:00 – 20:00
ימי ראשון סגור

דמי כניסה – 30 ש״ח.

כניסה חינם– ידידי המוזיאון, ילדים ונוער עד גיל 18, חברי ארגון יד לבנים, עיתונאים, חברי איקו"ם