ארווין וורם: הרחק בבית- מוזיאון תל אביב

מוזיאון תל אביב מציג תערוכת יחיד ראשונה בישראל

לאמן האוסטרי ארווין ווּרם, מהאמנים העכשוויים הבולטים בעולם

 

ארווין ווּרם: הרחק בבית

4.4.23 – 14.10.23

אוצרת: מירה לפידות. עוזר לאוצרת: עמית שמאע

 

מוזיאון תל אביב מציג תערוכת יחיד ראשונה בישראל לאמן האוסטרי ארווין ווּרם (נולד 1954), מהאמנים הבולטים של זמננו.

 

התערוכה הרחק בבית עוסקת ברגישויות התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, באסתטיקה אירופית מול ישראלית ביחסים שבין פנים וחוץ ובאופן שבו אנו מתייחסים, בגופנו ובתפיסתנו, לסביבות ולחפצים יומיומיים. ווּרם נע בטבעיות מן היומיומי והפשוט אל המונומנטלי. ביד קלה, בשילוב עם תובנות פסיכולוגיות ועם חוש נפלא לאבסורד, פסליו מושכים אותנו, מעוררים את הגוף ומגרים את המחשבה: מה זאת אומרת "להתנהל בעולם" כיחיד, עם אחרים, עם העיר ועם הבית.

 

ארווין ווּרם, נודע כמי שחולל מהפכה באמנות הפיסול באמצע שנות ה-90. הוא ניגש אל כל הנחות היסוד והמוסכמות של הפיסול המסורתי וניער אותן אחת אחת. אם פסל הוא מסה דוממת שעוצבה ביד אמן, המוצבת על בסיס, עבודה שנועדה לחיי נצח, ללא תלות במספר הצופים בה, הרי ווּרם פועל אחרת: הוא נוטל פריטי ריהוט, ביגוד וחפצי יומיום, שאותם הוא מחורר או משנה מעט, מציבם על במה נמוכה ומוסיף להם "הוראות הפעלה" בדמות איור ומשפט קצר או הרהור פילוסופי. כל אלה הם, למעשה, רק תנאים מקדימים להיווצרותו של פסל, אך מי שיוצר אותו בפועל הוא הצופה, העולה על הבמה ומבצע פעולה עם החפץ בהתאם לאיור ולהנחיה המילולית. לעבודות אלו קרא וורם פסלים לדקה, בהתייחסו לפרק הזמן הקצר, שבו נדרש הצופה לשהות בתנוחה (על פי רוב תנוחה מעט מגוחכת ובלתי נוחה).

 

ווּרם עומד על כתפי ענקי אמנות המאה ה-20 בשימוש שהוא עושה ברדי-מייד, או חפצים מן המוכן (מרסל דושאן), בחשיבות שהוא מייחס לבסיס, ההופך לחלק מן הפסל עצמו (קונסטנטין ברנקוזי) או בהוראות לביצוע (אמני פלוקסוס), אך הוא משווה ומעלה: בפסלים לדקה הוא מחדיר לאמנות העתיקה והדוממת ממד של ארעיות ו"מופעיות" ומסיט את מרכז הכובד אל הצופה.

 

התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות כוללת עבודות מן הסדרה פסלים לדקה, שאותן יצר ווּרם מריהוט מקומי, שנרכש בשוק הפשפשים ביפו. עיצובם של פריטי הריהוט משגר אותנו לשנות ה-60 וה-70, העשורים שעיצבו את ווּרם ושבהם גם התעצבה התרבות העכשווית בישראל.

 

לצד אלה מוצגות שתי עבודות חדשות, המזמינות משתתפים מרובים לפעול עמהן ונוגעות באופן מרומז – משתאה ומשועשע – בצילום עצמי ובחשיפה בלתי פוסקת. שני נפחים, גליל וחלק מתיבה, חוררו במספר מקומות, והאיורים המלווים מנחים להכניס לתוכם ידיים, רגליים, ראש או ישבן. ביצוע הפעולה מביא למצבים משונים של "העלמת" האיברים השונים או, לחילופין, הצגתם לראווה. ממדיהם של אלמנטים אלה וגימורם הלבן מאזכרים חזיתות וחלקי מבנים, אולי כמחווה לעיר הלבנה של תל אביב המודרניסטית.

התערוכה נמשכת בגן נתה הסמוך לגלריה, עם עבודה גדולת ממדים בשם בית צר  שהמבקרים מוזמנים להיכנס ולבקר בו. הצופים אינם מפעילים כאן דבר, אך הבית "פועל" על הצופים ה"מצטדדים" בין חדריו, המאוכלסים בפריטים תקופתיים "רזים", כמו היו נוסעים במכונת זמן.

 

על העבודה בית צר

בית צר הוא "שִחזור" של בית הוריו של ארווין ווּרם, שכוּוץ ונדחס לשישית מרוחבו הטבעי (1.1 מ' בלבד).

ווּרם נולד בשנת 1954 בעיר קטנה הסמוכה לגרץ שבאוסטריה. בית הוריו נבנה בשנות ה-60 כבית פרברים טיפוסי של המעמד הבינוני בשנות השגשוג של מערב אירופה לאחר המלחמה. בבית צר שולח לנו ווּרם גלויה מאוסטריה של שנים אלו: הוא אכלס אותו ברהיטים ובחפצים – כולם מכוּוצים, מוזרים ברזונם – המבוססים, ברמות שונות של דיוק, על חפצים מבית הוריו. בכניסה לבית הצר אנו פוגשים בריהוט עץ כהה ובכלי קרמיקה אופייניים לתקופה, בווילונות עם דגם פרחוני (לצד וילונות דמויי תחרה, שריד לטעם נושן יותר), ובעקבות של אופנת הזמן, הניכרים בבגדים שבארון הפתוח ובכפכפי הפלסטיק של אם האמן. הלאה בתוך הבית, חדר האמבטיה מחופה בטפט גיאומטרי בצבעי כתום-בז', אולי הסמן התקופתי המובהק ביותר.

על אף הנוכחות של פריטים אישיים ספציפיים מאוד, דוגמת התצלומים המשפחתיים בשחור-לבן של ארווין התינוק בזרועות אביו, ארווין הילד מחופש לסיני ועוד, ווּרם נרתע מלראות בעבודה יצירה אישית. עניינו הוא החברה האוסטרית בזמן מסוים – העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה – על הערכים, הנורמות והטעם שלה. הבית הצר כביתה של חברה צרת אופקים, זעיר בורגנית, חברה המתקשה להשתחרר מצִלה של הכנסייה הקתולית ואינה ממהרת למחות את עקבות הנאצים, המהלכים עדיין בקִרבה; חברה שמרנית, מוגבלת ומגבילה. הוריו ובית ילדותו הם רק מקרה פרטי. "בסופו של דבר אני בא ממשפחה כזו. אבי היה בלש במשטרה, אמי עקרת בית. אני מכיר מקרוב את הפחדים ואת הדעות הקדומות של העולם הזה", אומר ווּרם.

 

יש קסם מיוחד בהצבת בית צר – בית ילדותו של ווּרם – בתוך המרחב הציבורי של מוזיאון תל אביב לאמנות, כאשר חושבים על "בית ילדותו" של המוזיאון, שבתחילת דרכו שכן במעונו הפרטי של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף, שהקדיש מחצית מביתו לטובת תרבות לרווחת תושבי העיר. בית צר מוצב בגן נתה, חצר פנימית מרוצפת וצרה, הממוקמת על "קו תפר" אדריכלי מעניין בין שני אגפיו של המוזיאון, המשקפים הן את התבגרותו והן את גלגולי הסגנון האדריכלי, שהשתנה במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.

בית צר הוא כמו הערה בחומר ובמרחב על היסטוריה ועל חברה, עבודה העוטה שכבות נוספות של משמעות עם הצבתה בתל אביב.

 

 

ארווין ווּרם: הרחק בבית

מוזיאון תל אביב לאמנות, הבניין ע"ש קרן משפחת פאולסון, אולם מרכוס ב׳ מיזנה, האגף ע״ש מרק ריץ׳ וגבריאלה ריץ׳; גן נתה לזכר הציירת נתה דושניצקי־קפלן