"הדרכים הלא ידועות "סרטו של דניס אימברט

הדרכים הלא ידועות
Sur les Chemins Noir

סרטו של דניס אימברט
Un film de Denis Imbert

תארזו את התרמיל למסע קולנועי מעורר השראה, על פי סיפור אמיתי ומרגש. פייר הוא סופר וחוקר מפורסם בצרפת. בלילה אחד של שכרות, פייר מועד, נפצע ושוקע בתרדמת. כשהוא מתעורר, עומד בקושי ונאבק כדי להתחיל ללכת מחדש, מחליט פייר בניגוד לעצת כל הסובבים אותו, לצאת למסע רגלי בו ילמד את צרפת באמצעות שתי רגליו, ויחקור את השבילים הסמויים מהעין. הדרכים הלא ידועות יובילו את פייר, ואת הצופים, אל סדרה של מפגשים אנושיים מרחיבי לב ומעוררי מחשבה, על רקע טבע מרהיב. הסרט מבוסס על הרומן האוטוביוגרפי מאת סילבן טסון.

אחת ההצלחות הגדולות בצרפת בשנה האחרונה עם מעל למיליון צופים.
צוות יוצרים
בימוי : דניס אימברט
תסריט ודיאלוגים : דניס אימברט , דיאסטם
בעקבות הספר מאת סילבן טסון
הפקה: קלמן מיסירה , מתייה ורטר
צילום: מגלי סילבסטר דה ססי
מוסיקה מקורית :וטר דויט

שחקנים
פייר : ז'אן דוג'רדן
אנה : גוזפין ז'אפי
סלין: איזיה הגליו
הלן: אני דופרה
ארנו : ג'ונתן זכאי
דילן: דילן רובר

צרפת 2023 , 96 דקות , צרפתית תרגום לעברית ואנגלית
הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ.

החל מן ה 27.6 בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.
טריילר יוטיוב
https://www.youtube.com/watch?v=gHpfuUSUrh8

שיחה עם הבמאי דניס אימברט
ש: איך נולד הפרויקט הזה?
ת: תמיד בין שני סרטים יש תקופת מעבר שגורמת להרבה אי נוחות. תקופה של תהייה מוחלטת המעורבת בשאלות וספקות . אתה חייב ללמוד לקבל את זה, וזה היה באחת מן התקופות הללו שגיליתי את הספר "הדרכים הלא ידועות". קראתי כל מה שסילבן טסון כתב, וכששמעתי על התאונה שלו בשאמוני, זה נגע בי. זה היה גם מפתיע וגם נורא. הפרויקט נולד כסוג של לידה מחדש . בתקופה שאנחנו רוצים להתנתק מן החיים העירוניים ולהתחבר מחדש לטבע. הרגשתי שבסיפור הזה ובחוויה שסילבן עובר יש סרט. הרגשתי שזה סיפור מאד אישי סוג של אוטוביוגרפיה.

ש: מה היה המניע מאחורי הרצון לכתוב את התסריט הזה?
ת: יש שורה בספר שהוא אומר שהוא יצא למסע הזה בצרפת, רק מסיבה אחת. נייר מקומט שהיה בתחתי התיק שלו. זה מופיע בתחילת הספר וזה רדף אותי ימים ארוכים כשאני מנסה להבין מה מתחבא מאחורי המשפט הזה. ואמרתי לעצמי אישה כמובן. סיקרן אותי לכתוב סרט על אדם בתנועה מתמדת . זה סרט מאד מיוחד לכתוב, לצלם, לערוך. וכשהסתכלתי בצילומים הראשונים
הבנתי שאנחנו בדרך הנכונה.
תהליך העבודה היה מעניין, כשהשותף שלי לכתיבה בונה את השלד ואני מביא את הבשר. כמו כן הכנסתי את כל הפלשבקים, את כל המבנה הנפשי של הגיבור והסיפורים שהזינו את הצעידה שלו.
אבל לא רצתי לצור גלויות מצרפת או מדריך טיולים בנופי צרפת.
זה סיפור על אדם החוצה את המדינה ומגיע לנופים שהם מאד צילומיים . הטבע היה האובססיה שלי התייחסתי אליו כאל חומר, אל דבר שהגיבור שלי נעלם בתוכו. כשביקשתי את סילבן טוסון לסכם את הספר שלו הוא אמר שזה היה דו שיח בין הטבע והנוף לאדם. וכך בנינו את הסרט בכיוון הזה. זה הוא בעצם מסע פנימי.

לפני הצילומים עשיתי מסע דומה עם המדריך של סילבן , חלקים גדולים עשינו במכונית מן הסתם אבל גם ברגל במשך כמה ימים, היה לי חשוב לעשות את המסע של סילבן, לחוות את הקושי בהליכה ואת טוב ליבם של האנשים בדרך. וכך יצרנו את הדמויות האחרות. נפגשנו עם איכרים וציידים וחווינו את החוויות של סילבן. וזה באמת סייע בידי לבחון את התסריט, לכתוב מחדש איפה שצריך, הדיאלוג בסיצנה עם האיכר נכתב כולו מחדש בעקבות המפגש איתו. וגם ביקשתי ממנו שיגלם את דמותו שלו בסרט.

היתה לי תשוקה גדול ליצור סרט שאנשים יכולים להקשיב לו. צילמנו קטעים רבים שז'אן מהלך על אבנים. טסון אמר " אמור לי על איזו אדמה אתה חי ואומר לך מי אתה". אכן יש בסרט גאוגרפיה של הצליל.

ש: מה היו התנאים בצילומים?
ת: היה לי מזל לצלם באותם התאריכים בשנה בה סילבן עשה את המסע שלו. כלומר בראשית ספטמבר ולסיים בנובמבר. הגיבור הוא לא נווד. הוא אדם שמהלך עם מפה ומסיים את התוכנית בכל יום כמו שתכנן. הוא יודע שאם הוא ימשוך לתוך החורף הוא לא יכול לישון בחוץ או להקים אוהל. הוא יודע שעלו לשמור על הקצב. אז החלטנו להתחיל עם החום של סוף הקיץ ולהגיע אל הקרירות והקור של הסתיו. והיה לנו סתיו די עדין, בערך 12 מעלות. אבל היה לנו מזל גם לגשם וקור. הרעיון היה שבתחילת הסרט החום מכניע אותו והוא מזיע. הבעיה בצילומים היתה שלא
יכולנו לחזור בחזרה למקום כל שהוא וזה מאד קשה לבמאי, לא ישנו באותו מקום יותר מיומיים. היה צירך להתקדם כמו הדמות. אבל טסון אומר שכשדי להיות חופשי עלייך לישון במקום אחד לא יותר מיומיים ( צוחק).
לא היו לנו משאיות ולא היו טריילרים לשחקנים. התנאים היו פשוטים , כי קשה לסחוב את כל הדברים הללו וזה בעצם היה יתרון כי לא התעסקנו בלוגיסטיקה.

ש: אתה משתמש בקריינות וזה עוד סיכון שלקחת
ת:הקריינות מפחידה את כולם , אבל כשכתבנו זו היתה דרך שלנו להעשיר ולהזין את הדמות. זו דמות שכותבת ספר והיה חשוב להעביר א המחשבות הפנימיות שלו. מבלי להפוך אותן לקריקטורה. כשסילבן ראה את אחת הגרסאות הראשונות הוא הציע לכתב כמה מחשבות כאלה ואכן הקלטנו את ז'אן.

ש:ז'אן דוג'רדן, איזה שחקן הוא?
ת: הוא חרוץ מאד עובד קשה הוא כל כך מהיר שהוא שואל שאלות עוד לפני שחשבת עליהן . בזמן העבודה הדבר היחיד שמעניין אותו הוא הסרט. הוא זמין לגמרי. רציתי שהכל יבוא ממנו ומתוכו ומן הבחינה הזו הוא שחקן קוסם. יש לו את היכולת להשתנות הוא מאד מדויק. הוא חייב לחוות כל דבר והוא מאד מהיר.

ש: ואיך עבדת עם שאר השחקנים שהגיעו לימים קצרים ?
ת: ביקשתי מכל השחקנים שיגיעו ערב קודם ויאכלו ארוחת ערב עם ז'אן. הם פגשו אדם מלא אמפטיה , הוא יוצר קשר בקלות בכל מקום אליו הוא מגיע. הוא פרטנר נפלא שמאיר את השחקן שמופיע מולו.

"הדרכים הלא ידועות" (בצרפתית: "Les Chemins de Pierre") הוא סרט דרמטי בבימויו של דניס אימברט, שמביא לקהל סיפור מרגש ואינטימי על מסע חיפוש עצמי והתמודדות עם החיים. הסרט עוקב אחר פייר, אדם מצליח שחייו משתנים בעקבות אירוע טראומטי. כדי להתמודד עם האובדן ולמצוא משמעות חדשה, הוא מחליט לצאת למסע רגלי לאורך שבילים פחות מוכרים בצרפת. במסעו, פייר פוגש אנשים מגוונים ומגלה נופים מרהיבים, אבל יותר מכל, הוא מתעמת עם עצמו ועם השאלות הקשות של חייו. דניס אימברט מביא למסך בימוי רגיש ומעמיק, שמצליח לחבר את הצופים למסע הפנימי של הדמות הראשית. הנופים הצרפתיים מצולמים בצורה מרהיבה ומדגישים את היופי והשלווה שבדרך, בניגוד לפערים והמאבקים הפנימיים של פייר. הסרט מתמקד ביחסים אנושיים, התמודדות עם אובדן והחיפוש אחר תקווה וכוח פנימי. זהו סרט שמזמין את הקהל להרהר על החיים, הקשיים והיופי שבהם. עם משחק מצוין של השחקנים הראשיים, תסריט נוגע ללב וצילום מרהיב, "הדרכים הלא ידועות" הוא סרט שאסור לפספס.  סרט מרגש ומעורר מחשבה, בהחלט  שכדאי לראות.

 הסרט מתאים לחובבי טבע מיטיבי לכת וגם לחובבי כורסא אוהבי קולנוע.