גוף.בגד.בית – תערוכה קבוצתית חדשה במוזיאון לתרבות הפלשתים

מוזיאון לתרבות הפלשתים אשדוד מציג:

החל מה-1 בספטמבר 2024 ועד ה- 31 באוגוסט 2025

תערוכה קבוצתית חדשה בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד במוזיאון לתרבות הפלשתים, אשדוד

השנה האחרונה, הציבה בפנינו הכרח להגיב בגוף, ברוח ובחומר למצבים בהם הקרקע מתערערת, הביטחון התערער, הוודאי הפך זר, הקבוע הפך ארעי, בר חלוף, זמני ומטלטל. רבים כל כך מצאו עצמם/ן בלי בית. ממשי ורגשי כאחד. בלי עוגן, שייכות וקהילה.  

התערוכה "גוף. בגד. בית", שתיפתח ב-1 בספטמבר במוזיאון לתרבות הפלשתים, בהובלתן של האוצרת גלית גאון ואוצרת המשנה צפי סיון ספיבק, מזמינה את המבקרים למסע מרתק בין יצירות עיצוב המשקפות את המתח שבין קביעות לארעיות, בין שייכות לתלישות, ובין זהות אישית לזהות קולקטיבית.

גלית גאון, אוצרת התערוכה: "בתקופה זו של תהפוכות עולמיות, 'גוף. בגד. בית' מציעה פרספקטיבה חדשה על הארעיות כנקודת מוצא ליצירה ולצמיחה, ולא רק כמצב של אובדן או חוסר יציבות. דרך מגוון העבודות המוצגות, אנו מבקשים לחקור כיצד יצירה אמנותית יכולה לשמש כעוגן בחיים שעדיין לא התייצבו, ולהציע נחמה, תקווה ומשמעות בזמנים מאתגרים."

התערוכה מתקיימת כהשתקפות לממצאים הארכאולוגים המוצגים בתערוכת הקבע  "עולמם של הפלשתים" באוצרותה של גלית ליטני. תוצרי הארעיות שנכפתה על התרבות הפלשתית שהגיעה לחופי הארץ מקבלים ביטוי בעיצוב המקומי העכשווי. משתתפים בה בכירי המעצבים והמעצבות בארץ לצד בוגרות ובוגרים צעירים ממרכז אדמונד דה רוטשילד: יעקב קאופמן, איריס נשר, דגנית שטרן שוקן, יובל עציוני, Reddish נעמה שטיינבוק ועידן פלדמן, אורי שיפרין ענבי, אסתר נאלה, בלה קמינסקי, יבגניה קירשטיין, בן מולינה, תילי ארוך, שרה שחק, טל יצחקי, ספיר ארזי, ורוניק פולקה, דניאלה שריה, מריה מרפלד, תמיר גולדנברג.

בעבודותיהם/ן משתקפות הארעיות, הבהלה, הצער והתלישות, לצד תקווה ואנושיות, זיכרון ומשפחתיות, עוגן ובית. דרך התערוכה אנו מפנים את המבט אל תפקידה של יצירה חדשה בחיי היום יום שעדיין לא התייצבו. מבית לאין בית, ממשפחה לאובדנה, מיציבות לתלישות. כל אחד מהיוצרים והיוצרות מציג נקודת מבט ייחודית למושג ארעיות, תוך שימוש במגוון טכניקות וחומרים בהם קרמיקה, עיצוב מוצר, צורפות, טקסטיל, צילום, וידאו ,אבן, פח, יוטה.

עו״ד אופיר לסרי סגן יו״ר דירקטוריון החברה העירונית לתרבות ופנאי והממונה על התרבות: ״התערוכה היא עדות חיה לכוחה של האמנות לגעת בכל אחת ואחד מאיתנו ולהאיר את המציאות המורכבת שאנו חיים בה. בימים אלה, כאשר רבים מאיתנו חווים תחושות של ארעיות וחוסר ודאות, התערוכה מציעה מרחב של התבוננות, הרהור ותקווה. היא משקפת את החוסן של הקהילה שלנו ואת יכולתנו ליצור משמעות גם בתוך מציאות מאתגרת. אני שמח על כך שאשדוד מהווה בית ליצירה אמנותית כה משמעותית, המחברת בין העבר, ההווה והעתיד של האזור שלנו."

המבקרים בתערוכה יוזמנו למסע אמנותי רב-חושי וייחשפו לעבודות שיוצגו לראשונה ביניהן:

איריס נשר, כלים שבורים, 2024. צילום: הדפס הזרקת דיו. איריס נשר פיסלה מפורצלן כלים שבורים אותם יצרה כחלק מתהליך תהייה מתמשך אודות שבר ותיקון. אלו מהווים פורטרט עצמי למצב השבר והתיקון של הנפש.

בלה קמינסקי, גולם, 2024.  סדרת צלחות מצוירות. בגבולות כל צלחת מאוירת דמות עטופה בפקעת

 המעניקה לה תחושת ביטחון. 

עגלגלוּת המייצגת הישמרות, שלמות, שלמה; שבריריות המייצגת את הארעיות ואת הקלות בה השלם מתנפץ לרסיסים. 

יבגניה קירשטיין, שונים ביחד. חימר לבן. אנדרגלייז. בניה וציור ידניים. 2024.

 כד אמפורה עקום, מלא סדקים ונראה כאילו הוא "נופל" תחת משקל ההיסטוריה המרובדת שממנה הוא מורכבת. השברים הרבים המרכיבים את צורתה של האמפורה היוונית העתיקה, משתלבים יחד לצורה אחת, ומדמים את מפת העולם. כל שבר מייצג סיפור, תקופה וסגנון ייחודיים, אך כולם מתחברים יחד ליצירה אחת שלמה, כמו שמיכת טלאים.

ספיר ארזי, מדבר. נוכח. נסתר. צבעים אקריליים על הקיר, 2024. למילים יש כוח בלתי נתפס; אך כתיבתן מאפשרת יציבות. הבאת דברים על הכתב מהווה הבטחה, אך מה קורה להבטחה כאשר סימני השחיקה מתגברים עליה? כיצד גורמים בעלי השפעה כמו זמן או מאבק ישאירו את סימניהם על הבטחות שקיבלנו?

האם במה שיישאר נוכל למצוא גם את ההבטחה שנעלמה, או בכלל בסיס לשיקום?בן מולינה, בית, אנימציה קלאסית. 2024.  הבית מוצג בתרבות כולה כנקודת מוצא, כמקום מבטחים. בעקבות השנה החולפת: האם וכיצד השתנה יחסינו אל מושג הבית, גם  כאשר הקרקע מוסיפה להישמט מתחת לרגלינו.  העבודה בקו שחור לבן בעקבות יצירתו של יעקב קאופמן – המעברה.

---

עבודה מוכרת של האמן יעקב קאופמן:

יעקב קאופמן, מעברה. חוט מתכת שחור, 1990. בית עם גג משופע הוא מבנה גיאומטרי בסיסי, אריכיטיפ ידוע ומוכר כמעט בכל העולם, תבנית צורנית שאפשר לראות בציורי ילדים.

אני "ציירתי" לי בית במוטציות ואסוציאציות שונות, משוחרר מצרכים תפקודיים.

עבודות אלו נעשו בשנות התשעים כמחווה למעברת בת ים שגרתי בה עם העלייה ארצה בשנות החמישים. מאז, במקום שבו היתה המעברה נבנו מגדלים רבי קומות.

אודות מרכז אדמונד דה רוטשילד

מרכז אדמונד דה רוטשילד מייסודה של קרן אדמונד דה רוטשילד פועל לקידום וטיפוח אמנים.ות ומעצבים.ות בשנים הראשונות לאחר סיום הלימודים הגבוהים בתחומי האמנות והעיצוב בארץ. פעילות המרכז מבוססת על שיתוף פעולה עם מוסדות הלימוד ומתמקדת בהענקת כלים ובפיתוח כישורים מקצועיים ליוצרים.ות בראשית דרכם.ן.
המרכז מסייע לאמנים.ות ולמעצבים.ות צעירים.ות לבסס את מעמדם בשדה המקצועי באמצעות תערוכות מתחלפות, תכניות הכשרה וליווי אישי (מנטורינג), ומהווה מקום מפגש ודיון עבור מגוון הגופים והגורמים הפועלים בשדה (יוצרים, אוצרים, גלריות, מוזיאונים, אקדמיות ועוד).
פעילות המרכז מחזקת את חזון הקרן לקידום ערכים של מצוינות, מגוון ומנהיגות ומשקפת את המחויבות למורשת ארוכת השנים של משפחת רוטשילד לתמיכה באמנויות.

תכניות חינוכיות ואירועים נלווים

לצד התערוכה, המוזיאון יקיים סדרה של אירועים ותוכניות חינוכיות לאורך השנה:

– סדרת הרצאות מפי מעצבים, אמנים ואנשי תרבות

– סדנאות יצירה למבוגרים ולילדים בהשראת התערוכה

– שיח גלריה וסיורים מודרכים בהובלת האוצרות והמציגים בתערוכה

– תכנית חינוכית לבתי ספר, המשלבת ביקור בתערוכה עם פעילויות בחללי הגלריה

 שם התערוכה: "גוף. בגד. בית" – המוזיאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן, הוא מוזיאון היחיד בארץ ובעולם העוסק בתרבותם של הפלשתים עם תצוגת קבע מרשימה.  

– מיקום: המוזיאון לתרבות הפלשתים באשדוד, בגלריה לתערוכות מתחלפות

– **תאריכי התערוכה: 1 בספטמבר 2024 – 31 באוגוסט 2025

– **שעות פתיחה: ימים א', ג-ה  16:00-09:00, יום ב 20:00-09:00,

ימים שישי ושבת 13:30-10:30, ערבי חג וחג המוזיאון סגור.

– **מחיר כניסה: מבוגר – 30 ₪ תושב אשדוד 25 ₪ ילד עד גיל 5 – כניסה ללא עלות.

ילד (גילי 5-18)/גמלאי – 15 ₪ /סטודנט  – 20 ₪ כרטיס משפחתי  תושב אשדוד 65 ₪ / רגיל 80 ₪.

העבודות

מעברה  | יעקב קאופמן

Ma’abara | yaakov kaufman

חוט מתכת שחור, 1990

בית עם גג משופע הוא מבנה גיאומטרי בסיסי, אריכיטיפ ידוע ומוכר כמעט בכל העולם, תבנית צורנית שאפשר לראות בציורי ילדים.

אני "ציירתי" לי בית במוטציות ואסוציאציות שונות, משוחרר מצרכים תפקודיים.

עבודות אלו נעשו בשנות התשעים כמחווה למעברת בת ים שגרתי בה עם העלייה ארצה בשנות החמישים. מאז, במקום שבו היתה המעברה נבנו מגדלים רבי קומות.

כלים שבורים  |  איריס נשר

Broken vessels | Iris Nesher

פיסול בפורצלן. 

צילום: הדפס הזרקת דיו . 2024

@irisnesher

את הכלים השבורים יצרתי כחלק מתהליך תהייה מתמשך אודות שבר 

ותיקון. הכדים השבורים מהווים פורטרט עצמי המדמה מצב נפשי. 

בדק בית  |  יובל עציוני

Under Construction | Yuval Etzioni 

יוטה. שמשונית.חוטים שונים.    2016

@ytzioni

קבוצת עבודות בעלת ערכים סדרתיים: מכנים משותפים על צירי החומר, הטכנולוגיה, המבנה והצללית. האובייקטים מקיימים דיאלוג עם ממדי הגוף ועם צלמו, וכבר אמרו חז"ל: "היוצר בצלמו הוא יוצר". היצירה בוחנת את המתרחש בצומת בה נפגשים מלאכת מחשבת מסורתית, עולם העיצוב העכשווי וקודים תרבותיים.

קבוצת האובייקטים פותחה מתוך חפצי יומיום, שמקורם במרחב הביתי או בסביבתו והם ארעיים במהותם ובתפקידם. בשילוב החומרים יחד מתרחשת התעוררות והתחדשות, וכך גם ניתן לצופה לזהות את מקורם וללמוד מאחריתם. 

הבחירה במלאכה ידנית היא בלתי אמצעית ומאפשרת קיום הרמוני בין החושי-רגשי  לבין המושכל-רעיוני

מצוי  |  Reddish . נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן

Commonplace | Reddish – Naama Steinbock &Idan Friedman

חוטי כסף בעבודת נפחות זעירה.   2024

    @friedmanidan ;  @naamasteinbock     

פרחים בשדה הסמוך, בצנצנת על השולחן, או מתייבשים בין דפי ספר.

כך או כך או כך, פרחים הם שיעור בפרידה.

לקט סיכות דש שעוסקות בפרחי הבר המקומיים, ובנסיון מכאני לתעד יופי חולף.   

חומר בסיסי  |  אסתר נאלה

 Basic material | Ester Nale

  סריגת קרושה בחוט יוטה.  2023

@esternale9 

הפסלים מגלמים שיח בין מהותה העדינה של הנשמה לבין האתגרים המורכבים של העולם בו אנו חיים. צורותיהם החלולות משדרות איכות אוורירית, וחומר הגלם המחוספס מזמין את הצופים לדיאלוג. דמויות חסרות פנים אלו משמשות כמצע לדמיון שלנו, ומזמינות אותנו להשיל את  הזהויות שלנו לרגע.

תפיסת הזמן שלי  |  מריה מרפלד

Maria Merfeld | My Perception of Time

עלים.ענפים. קליפות.קקטוס. גזע עץ. גפרורים. רפייה. אבנים. גולגולות כבש ועז. פקקי שעם. חוט ברזל. פיסות מתכת.
2024

@maria_ merfeld

עבודות אלה נוצרו בעקבות חוויות חיים של עקירה, נדודים והגירה, המושרשות עמוק בתוכי. אני עובדת עם חומרים אורגניים, המתכלים באופן טבעי עם הזמן. תהליך ההתכלות מדגיש את הארעיות ואת שבריריות החיים וכך גורם להעריך את הרגע היחיד. רגעיות זו דוחפת אותי לנסות לתקן, לחבר ולאחות את מה שלעיתים נראה בלתי ניתן לחיבור; ליצור קיום חדש ממה שלא בהכרח נועד להיות אחד; לתת הזדמנות להוויה משותפת חדשה.

דרך הטאו  |  תמיר גולדנברג

Tamir Goldenberg  |  The way of Tao

דפוס על בד כותנה יפנית.    2023

@tamirgolden_

׳טאו׳ הוא מושג מרכזי בפילוסופיה הטאואיסטית, ומתייחס לסדר וההרמוניה הטבעיים הקיימים ביקום. במשבר הקיומי בו אנו חיים, אני מבקש לחזור לרגע לסדר הבסיסי שקיים בטבע כדי לנסות למצוא בסיס להתחלה אחרת. שבע כרזות טיפוגרפיות מציעות תרגום חזותי לשבעה שירים מתוך ספר הטאו. בעזרת כלים טיפוגרפיים בסיסיים בלבד, כל כרזה היא נסיון להסביר ולהפיץ תכנים פילוסופיים מופשטים בני 2500 שנים, ולתוך את המסרים המרכזיים של הטאו כדרך חיים.

גולם  |  בלה קמינסקי     

Cocoon | Bella Kaminsky

צלחות . טושים.    2024

@bella.Kamin

בגבולות כל צלחת מאוירת דמות עטופה בפקעת, המעניקה לה תחושת ביטחון. 

בזכות צורתן ואופיין של הצלחות הן משמשות כקנווס מושלם. עגלגלוּת המייצגת הישמרות, שלמות, השלמה; שבריריות המייצגת את הארעיות ואת הקלות בה השלם מתנפץ לרסיסים. 

הגולם הוא תזכורת למעגל החיים המלא, משקף את תחושת ההגנה ואת היציבות שמספקים הגוף, הבגד, והבית בתוך אי הוודאות של החיים.   

שונים ביחד  |  יבגניה קירשטיין 

Evgenia Kirsgtein | Different  Together

חימר לבן. אנדרגלייז . בניה וציור ידניים.  2024

@je.ceramics 

השברים הרבים משתלבים יחד לצורה אחת, ומדמים את מפת העולם. כל שבר מייצג סיפור, תקופה וסגנון ייחודיים, אך כולם מתחברים יחד ליצירה אחת שלמה, כמו שמיכת טלאים. למרות שלכאורה, בין החלקים אין שום דבר משותף, השברים יוצרים יחד אובייקט שצורתו מזכירה אמפורה יוונית עתיקה.

יוון העתיקה היא ערש הציוויליזציה המערבית ומקום הולדתה של הדמוקרטיה. עם זאת, האמפורה הזו עקומה כולה, מלאת סדקים ונראית כאילו היא "נופלת" תחת משקל ההיסטוריה המרובדת שממנה היא מורכבת.

היסטוריה של אומות רבות השוכנות זו לצד זו, קיימים סכסוכים הנמשכים מאות שנים ואינם נפתרים, אך כולנו חיים יחד באותו "בית", העולם שלנו, כי אין לנו מקום אחר. עבודה זו מדגישה את הכוח והחולשה שבאחדות המורכבת משונות, ואת שבריריותה של ההיסטוריה המשותפת שלנו.

20X20  |  תילי ארוך     

20×20 | Tili Aroch

מתכת. חוט. וידאו . 2023   

צילום וידאו. יעלי גבריאלי

@Tiliaroch

איך עוזבים מקום ושומרים על תחושה של בית? מה נשאר באדם אחרי שעזב, מה הוא נושא עמו? התכשיטים מקפלים בתוכם את הדברים שאי אפשר לקחת, והם נארזים יחד ונענדים. בדירות רבות שגרתי בהן היו מרצפות מצוירות, כתכשיט לקרקע. את הקרקע הזו אני נושאת עימי. העבודה משמרת מקומות בהם חייתי, מעין היפוך של תפקידים; במקום שהבית יכיל אותי, אני מכילה אותו.

חומרי העצבות   |  דניאלה שריה

Daniella Saraya | The materials of the sadness Tears

וידאו.    2024.2021

@daniellasaraya.new

את אין סוף העצבויות מתוכן אני יוצרת קיבלתי בירושה. גם את החיים והסיפורים שעומדים מאחוריהן, ואת האופן בו אני יודעת להרגיש ולבטא אותן בנפש ובגוף. את חלקן אולי למדתי מהתבוננות, חלקן שלי מלידה. אני מסתכלת במראה ומזהה בי אותן, את כל הנשים העצובות שילדו וגידלו אותי; תנועות הצער שלהן בגופי, הבעותיהן בפניי. הן חיות בי והופכות שוב ושוב לחומר בידיי. 

ישנם סוגים שונים של דמעות אנושיות; אחד מהם מופיע בזמן בכי הנובע מתוך רגש חזק, ומכיל בתוכו את הרגש המופרש מן הגוף. האם נוכל לחשוב על  דמעות כחומר ליצירה, שיש לו ערך תרבותי וביולוגי? חומר שמחבר בתוכו את הביטוי האינטימי ביותר, שיוצא מהגוף הפרטי, במהלך מופע חברתי המופנה  כלפי חוץ.  תנועה שהיא גם הרגש המניע לפעולה היצירתית, וגם החומר הפיזי המרכיב את היצירה – הדמעה.

צפחות עוברי אורח  |  טל יצחקי
Passers Flaks | Tal itzhaky

ניילון ורזין בהדפסת תלת מימד .  2023

@talitzhaky

סדרת הכלים "צפחות עוברי אורח" מעוצבת בדיאלוג עם "צפחות עולי רגל" ,כלי חימר עתיקים ששימשו את עולי הרגל לנשיאת מים במסעותיהם המפרכים, ועליהם מוטבע תחריט המעיד על מטרת הטקס ומקום הימצאו.        

אל מול מסע תכליתי זה, סדרת הצפחות החדשה מתייחסת לשיטוט חופשי בעיר. העיטורים הדתיים הוחלפו בטקסטורות הלקוחות מהנוף העירוני, המתפרק ומשתנה ללא הרף .

Fix   |  אורי שיפרין ענבי

Fix  | Ori Shifrin Anavi 

כסאות פלסטיק. אזיקונים.    2024 -2020

ori_shif@

מניפולציות שונות שהופעלו על סדרת כסאות פלסטיק גרמו לשבירתם והתפרקותם, וביטלו את היכולת להשתמש בהם. כל כיסא חובר מחדש במלאכה המדמה תפירה, באמצעות אזיקונים אדומים שמבליטים את השברים והטראומה. אופן התיקון מהדהד את הפגיעה גם לאחר שהשבר אוחה, כמו צלקות שאנחנו נושאים על גופינו. הטכניקה שואבת השראה מעיקרון הקינצוגי – אומנות התיקון היפנית. במקום הטכניקות היפניות המסורתיות, נעשה שימוש במוצר תעשייתי המוכר לכולנו – אזיקון. האזיקון מסמל  חיבורים, קשרים הדוקים, מציאת פתרונות ותיקון, אך לצד זה מסמל גם מחנק, כליאה וביטול החופש

100 גרם של ריקות מלאה |  ורוניק פולקה

חימר.
2024

@Veroniquepolka

"ספר התה" ׁׁׁ(קקוזו אוקקורה) היווה השראה ליצירת הכדונים סביב המושג "ריקות". לאו דזה טען שרק בריק מצוי המהותי והחשוב. את ממשותו של חדר, למשל, אפשר למצוא בחלל פנוי המוקף בגג ובקירות. תועלתו של כד המים שוכנת בגוף הכלי, ביכולתו להכיל ולהתרוקן. בריק יש כוח – הוא מכיל כל, ובארעיות יש תנועה, שינוי וצמיחה.

מי שיכול להפוך עצמו לריק שלתוכו אחרים יכולים להיכנס, ייהנה מעולם ומלואו ותהיה בו תנועה של חיים, שלהם יש גם סוף, גם הם ארעיים. בעבודה עם חומר קרמי, שאלת החלל כל הזמן עולה. בהכנת כלי, החלל שבתוכו קובע את שימושו. בכלים יש מימד של חיים, מזון ובית;  יש בהם גם תנועה בין הכלה לריקנות.

במהלך העבודה אחד הכדונים נפל ונשבר. הסדק שנוצר גרם לי לחשוב על כך שגם בשבר או בסדק יש חלל שיכול ליצור מקום חדש לתובנות, לצמיחה, לתיקון. בשבר הכד איבד את מהותו המקורית, אך הוא קיבל משמעות חדשה.

מדבר. נוכח. נסתר  |  ספיר ארזי

צבעים אקריליים .  2024

טקסט: עדן זליבנסקי

@s.aparttt

למילים יש כוח בלתי נתפס; אך כתיבתן מאפשרת יציבות. הבאת דברים על הכתב מהווה הבטחה, אך מה קורה להבטחה כאשר סימני השחיקה מתגברים עליה?

כיצד גורמים בעלי השפעה כמו זמן או מאבק ישאירו את סימניהם על הבטחות שקיבלנו?

האם במה שיישאר נוכל למצוא גם את ההבטחה שנעלמה,או בכלל בסיס לשיקום?

בית . יחידת זכרון  | שרה שחק  

Sara Shahak | Home . memory unit

ברזל. חלודה.     2021.2023
@sarashahak

'בית' הוא מבנה תודעה המעורר מגוון רחב של רגשות, זכרונות ואסוציאציות. בצורתו, גבולותיו ובחללו הפנימי, על כל מרכיביו, הוא מכיל ומוכל גם יחד. הריסתו הפיזית, ארעיותו, היא כמו הריסה של מצב נפשי.

סדרת בתים ממשטחי ברזל חלודים. על ידי גריעה, אני בוראת חללים ריקים בינות ובתוך הדימויים הפיזיים, וכך הופכים החללים הריקים בעצמם לפיזיים. הם ההעדר, הריק המהותי,  הם מכילים מרקם של מצבים, קיומיים ופסיכולוגיים, במרחב שבין הגוף לנפש.

 "הבית שליי שקוף… קירותיו  מתעבים ומתגמשים לבקשתי. לפעמים אני מהדק אותם סביבי כמו שריון מגן…אך לפעמים אני מאפשר לקירות ביתי לפרוח במרחב שלהם עצמם, שהוא ההתפשטות האינסופית."  – ז'ורז' ספירידקי, מוות צלול (1953) 

נרות נשמה  |  דגנית שטרן שוקן

Deganit Stern Schocken | Soul Candels

פחיות נרות נשמה. זירקונים. אלפקה. כסף.    2017

@ygreka

ארבעה נרות נשמה מעוכים, מחלידים, מאוגדים בחיבור כביכול ארעי במערך מרובע, בונים מקום. ארבע אבנים נוצצות משובצות בכל אחת מהפחיות, מסמנות בית שנגדע, חיים שהיו. זוהי פרידה מהגוף לטובת  הזיכרון.

בית   |   בן מולינה
Home | Ben Molina

אנימציה קלאסית.    2024

@benben.molina

הבית מוצג בתרבות כולה  כנקודת מוצא, כמקום מבטחים.

בעקבות השנה החולפת אנסה לבחון האם וכיצד השתנה יחסינו אל מושג הבית

 גם  כאשר הקרקע מוסיפה להישמט מתחת לרגלינו. 

 העבודה בקו שחור לבן בעקבות יצירתו של יעקב קאופמן- המעברה.