נעמי ונורמה

קומדיה מצחיקה ומרגשת מאת עירית קפלן ויואב בר-לב  בימוי: תמר קינן.   משתתפים:

רבקה מיכאלי, עירית קפלן, נדב אסולין / ישי גולן, שהם שיינר / טל וייס, אסנת בן יהודה, דולב אוחנה / אלעד שנקר

נעמי דקל, גרושה טרייה מאילת, נאלצת לעבור למטולה ולטפל בנורמה שליין: קשישה בודדה ומרירה, עורכת דין בעברה, ומגרשת מטפלות סדרתית בהווה. כשאיתן, הגרוש של נעמי, מגלה שהשאירה את בנותיהם עם חברה, הוא פונה לרווחה ומאיים לשלול ממנה את המשמורת עליהן. נעמי נאלצת לחזור בבהילות לאילת וגוררת איתה את נורמה בעל כורחה.

המסע, שמתחיל במאבקי כוח בין שתי הגיבורות, מתפתח למערכת יחסים מפתיעה, מצחיקה ועוצמתית שתשנה את חייהן מהקצה אל הקצה.

קומדיה חדשה מאת היוצרים של ההצגה המצליחה, 'גאון בכלוב'.

ההצגה "נעמי ונורמה"  משלבת דרמה עם הומור חכם וממוקדת במערכת יחסים בין שתי נשים .

העלילה סובבת סביב שתי נשים  נעמי ונורמה, אשר נאלצות לשהות יחד במהלך תקופת שיקום לאחר אירועים דרמטיים בחייהן. הנשים, שנראות שונות כל כך זו מזו מבחינת אישיותן, מתמודדות עם האתגרים והמתחים שנובעים משיתוף פעולה בלתי צפוי. לאורך ההצגה, נדונות סוגיות של זקנה, חברה ותשוקה, והעימותים הפנימיים והחיצוניים שלהן נרקמים בצורה מרגשת ומעוררת עניין.

העובדה שעירית קפלן היא גם אחת ממחזאי ההצגה, מביאה איתה יתרון גדול. עירית ויואב בר – לב מחזאים וגם שחקנים ולכן יש להם יתרון בהבנת טקסטים ואיך וכיצד לדייק אותם.

ההצגה מצליחה לשלב בצורה מוצלחת בין דרמה לקומדיה, תוך כדי שמירה על עומק רגשי. השחקניות הראשיות רבקה מיכאלי הנהדרת ועירית קפלן המוכשרת שמגלמות את נעמי ונורמה, מביאות לידי ביטוי יכולות משחק מרשימות, ומציגות חברות לא קונבנציונאלית כאשר כל אחת מהן מצליחה לשדר את דמותה בצורה ייחודית ומיוחדת. רבקה מיכאלי היא מצחיקה ומרגשת יש בינה לבין השחקנית עירית קפלן כימיה מצוינת והן מדהימות ביחד על הבמה. הליהוק שלהן כצמד הוא הכי נכון ומדוייק לדברי הבמאית תמר קינן. המחזה מבריק ומשעשע, כשהוא מצליח גם לגעת בנושאים עמוקים מבלי לאבד את הטון הקומי. המחזה הוא על מסע שחרור של שתי נשים מסע שאמנם מתרחש במרחב החיצוני אבל הוא גם פנימי. המרחבים הפתוחים שיצרו על הבמה מכוונים גם לנוסטלגיה ישראלית, תחושת שחרור ו"רואוד טריפ" בדרכי המרחב המדברי בדרום.

הבימוי מכתיב קצב מהודק ויוצר אינטראקציה טבעית בין הדמויות, מה שתורם רבות למתח ולעניין של ההצגה. התפאורה והעיצוב התלבושות מצליחים לשדר את האווירה הנכונה ומוסיפים למורכבות החווייה התיאטרלית.השחקנים הם אלה שעושים את חילופי התפאורה אל מול הקהל מפעילים את הדרך ויוצרים לדמויות הראשיות את המסע. בכל מעבר תפאורה  יש לחלק  מהשחקנים תלבושות שונות שנוצרו על ידי מעצבת התלבושות: אורנה סמורגונסקי. מעצב התפאורה: אדם קלר יצר שפה של גלויות כשנעמי ונורמה מגיעות למקומות שונים מופיעות גלויות המסמנות אותם לפעמים כרקע למקום, לפעמים כשלט של מלון או פרגוד. מדובר ברטרו מעין נוסטלגיה ארץ ישראלית.

המחזה התחיל להכתב  לפני השביעי באוקטובר ומציג מסע של הגיבורות ממטולה לאילת. ואילו כיום מטולה שטח צבאי ובאילת עדיין  שוהים חלק מהמפונים. הדרך של הבמאית להתמודד עם המציאות הקשה של חיינו  היה דרך ההומור בהצגה המפרק מורכבויות והצחוק הנשמע באולם התיאטרון מפרק מתח וזה המפתח לתקשורת עם קהל הצופים. הסיפור מצחיק ומרגש ויחד עם זאת מעורר מחשבה.  ישנן סיטואציות שבהן ההצגה עשויה להרגיש מעט קלישאתית, במיוחד במצבים שבהם הדינמיקה בין הדמויות מתפתחת לפי נוסחאות צפויות. עם זאת,  הביצועים החזקים מצליחים לנצח את החסרונות הקטנים וליצור חוויה תיאטרלית מהנה ומחשמלת.

"נעמי ונורמה" היא הצגה המציעה בידור איכותי לצד חומר למחשבה, ותשאיר את הצופים עם חיוך על השפתיים ומחשבות רבות. נעמי ונורמה הוא סיפור על נשים המגלות שהן הרבה יותר חזקות, נבונות ועצמאיות ממה שהן חשבו או שהסביבה חשבה עליהן ואכן יש פה מסרים פמיניסטיים חשובים.

ההצגה עוסקת בנושא הפער הבן – דורי מפגש בין קשישה סיעודית  שחיה בבדידות עם זיכרונו של בעלה המנוח ותהילת העבר שאבדה ולכן היא נאחזת בשארית כוחה בבנה יחידה לבין אישה  באמצע חייה שמנסה להשתחרר מזוגיות רעילה ומסרסת ממנה סבלה שנים רבות  ולוחמת בשאירת כוחותיה להגן על המשמורת על בנותיה. הפער בין הדמויות איתגר את המחזאים באופן שרצו לקרב בין הדמויות כדי שאחת תעצים ותרים את השניה וכל אחת תסייע לרפא את פצעי האחרת.

הנושא השני הוא הגזלייטינג (גזלות דעת) שנעמי המטפלת עוברת על ידי בעלה.זוגיות הרסנית בתחפושת של גבר אוהב ודואג שמוטטה אותה נפשית וחדרה לכל תחום בחייה. כמו אותן נשים הנשואות לנרקסיסטים שהופכות בחלוף השנים למדוכאות ותלותייות עד לאיבוד האמון בעצמן. המחזאים רצו להדליק נורה אדומה ולשים את הנושא על השולחן.

הנושא השלישי העצמה נשית! למחזאים היה חשוב לכתוב מחזה בו הגיבורות הן נשים מעניינות ומרתקות פגועות רגשית ויוצאות במסע משותף לריפוי הדדי.

המחזה מצחיק וקליל למרות הנושאים המורכבים לרבות תסכול, אובססיות, מניפולציות ועוד ולכן שולב הומור בתוך המחזה.

הצחוק הוא כלי תרפויטי לטענת המחזאים ואין לנו אלא להסכים ולהודות כי צחקנו עד מאד ונהננו" הרבה יותר קל לבלוע את הגלולה המרה כשהיא עטופה בסוכר".לדברי המחזאים.

נשאלת השאלה האם הרואוד טריפ מזכיר את "תלמה ולואיז"? לטענת המחזאים , אמנם הפוסטר של ההצגה מעיד על השתעשעות שלהם בהקבלה לסרט האייקוני ואף במחזה עצמו איזכרו בהומור את הסרט המקסים, גם שם מדובר באחוות נשים בנסיעתן אל החופש ,אבל בכך הדימיון מסתכם. הסיפור כאן שונה ובסופו הגיבורות לא קופצות אל מותן אלא מתחילות תהליך של ריפוי והעצמה הן החליטו להמודד עם גורלן.