"רוח ההרים" סרטו של אורי מגנוס

השבוע הוזמנו לסינמטק תל אביב להקרנת הסרט "רוח ההרים" סרטם של עמית אשל ואורי מגנוס. שהוא למעשה מפגש בין עוצמות טבע ונפש.

לאחר מות אחותו האהובה לא מוצא צלם הטבע עמית אשל מרגוע לנפשו.

הוא יוצא למסע בהרי האלטאי שבמונגוליה, כשחלומו הוא למצוא ולצלם את נמר השלג – "רוח ההרים" בלשון המקומיים.

שם, בטבע הבתולי והפראי ובתנאי הקיצון הקשים, יכול עמית לנסות ולהתחבר לשיח הפנימי הקשור לכאב אותו הוא נושא בעקבות האובדן.

בעליות התלולות ובואדיות העמוקים ותוך חציית נהרות קפואים, רוחו של הנמר החמקמק ורוחה של אחותו המלווה אותו במסע שלובים זה בזה…

אשל, זכה להוקרה כמנצח בתחרות "צלם הטבע של השנה" של מוזיאון ההיסטוריה של הטבע בלונדון כאשר אחת מיצירותיו נבחרה למקום הראשון בקטגוריית בעלי החיים בסביבתם הטבעית. זכייה זו, חיזקה את מעמדו של אשל כאחד מצלמי הטבע המוכשרים והייחודיים של זמננו.

אורי מגנוס, ידוע בתחום צילום הספורט הימי, גלישה והרפתקאות אקסטרים בארץ ובעולם. בשגרה של נסיעות וצילום באזורים של טבע פראי ואורח חיים יוצא דופן, מגנוס מזוהה עם סגנון צילום מאוד ייחודי שמבטיח תוצאה מרגשת עם "טביעת אצבע" ייחודית.

לאחר הסרט התקיים שיח סיכום עם עמית אשל ואורי מגנוס וכן ראיונות בהם הסבירו השניים כי נמר השלג הוא חלום גדול של עמית, כמו הגביע הקדוש בצילומי טבע. מאחר וזה היה נחשב לבלתי אפשרי. עמית החליט לנסות וזאת לאחר הכנות רבות ומציאת מדריך למונגוליה. ברם אולם פרטנר למסע היה קשה מאד למצוא בשל הקור העז ששורר בפסגות של 3000 מטר וכן נשיאת ציוד כבד של מצלמות ועדשות כבדות. הימים הם ימי סוף הקורונה, סגרים ואורי עצמו כשעמית הציע לו להצטרף אליו למסע היה חולה קורונה. מהר מאד לאחר התארגנות קצרה מסיכת הקורונה הוחלפה במסיכת פנים נגד הקור העז .

כצלם בודד המצלם סרט לבד ללא צוות אורי נאלץ להתמודד עם נשיאת המשקל הכבד של כל ציוד הצילום בנוסף לציוד אישי ולטפס לגבהים של 3000 מטר.

הקושי איתו הם התמודדו היה שילוב של פיזי ומנטלי שכן יום יום מצאת הזריחה ועד לשקיעה הם חיפשו את נמר השלג שמאד נדיר כאמור למצוא אותו, בקור עז שגם שקיות החימום לא הועילו.והדבר הפך לנטל מנטי לא קל ואיבוד תקווה.

ואז זה קרה ביום הכמעט אחרון למסע ובאורח פלא לפתע הגיחה אמא נמר שלג וגוריה .אין לתאר את ההרגשה שחשו השניים. חיבור לטבע במלוא עוצמתו מין תחושה עילאית ושמימית.

בכל הימים בהם ציפו השניים לבואו של נמר השלג ותוך כדי הרגשת בטחון של עמית בחברו אורי ואל מול המצלמה, עמית שחווה טראמה קשה 12 שנים קודם לכן בשל פטירתה הטרגית של אחותו שהיתה מתמודדת נפש, פתח את ליבו וכאילו אבן ענקית נגולה מלבו. המסר שהועבר ושימשיך לעבור הינו שבשום פנים ואופן אין להרחיק את קהילת מתמודדי הנפש מקרבנו ומקרב הציבור והחברה ,אלא לקרבם לחיקנו ולסייע להם ככל האפשר. מה גם שלצערנו מאז ה 7 באוקטובר מספר מתמודדי הנפש רק עולה ועולה. אין להרחיקם ואין להעמידם בצד כלל וכלל לא להתבייש בנוכחותם לצידנו.

המסר העולה מהסרט הוא כה חשוב באופן שעמית ואורי מתעדים לצאת איתו בסדרה של הקרנות והרצאות ברחבי הארץ על מנת להביא לשינוי מודעות ציבורית חברתית לגבי מתמודדי הנפש.

הסרט מביא לצופים את הטבע במלוא הדרו ועוצמתו.עמית שנחשב לצלם טבע בינלאומי מוערך וכמי שחיפש חיה נכחדת ונדירה בליווי הטראומה האישית שחווה התמיר את הכאב ליופי נשגב באמצעות צילומים מרהיבים.

צילום, בימוי, הפקה ועריכה: אורי מגנוס דותן
עריכת טריילר: Itamar Alcalay
תסריטאי: קובי נתנאל
עריכת צבע: Ella Michaeli
סאונד ומיקס: Lee Zohar Sher
מוזיקה: Ron Klein
עיצוב גרפי: סטודיו רמפה Studio Rampa
הקלטת וויס-אובר: Gal Hacohen
צילומים נוספים: Ingólfur Davíð Sigurðsson
תסריט פתיח אגדה: Kiley Alexandra Yanay
צוות מקומי: Otgonbayar Baatargal