היורש סרטו של קסבייה לגראן

היורש
– The successor
סרטו של קסבייה לגראן
A film by Xavier Legrand

אליאס ברנה זוכה בתפקיד נכסף של מנהל אמנותי בבית אופנה פריזאי מפורסם. אך כגודל הציפיות כך עוצמת כאבי החזה שהוא מתחיל לחוות. כשהוא נקרא למונטריאול לארגן את הלוויתו של אביו המנוכר, הוא מגלה שאולי הוא ירש ממנו יותר מאשר לב חלש.

צוות יוצרים
תסריט ובימוי: קסבייה לגראן
הפקה: אלכסנדר גבראס
שותף לכתיבת התסריט והדיאלוגים: דומיניק פרנטו- לבוף
צילום: נטלי דוראן
מוסיקה: סבסטיאן

שחקנים
אליאס: מארק-אנדרה גרונדן
דומיניק: איב ז'אק
דני : לטיזיה איסמבר

צרפת 2023,
112 דקות | צרפתית | תרגום לעברית ואנגלית

החל מ 2.1.2025
בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ

שיחה עם הבמאי קסבייה לגראן
ש: סרטך הראשון "משמורת" עסק באלימות בתוך המשפחה, מה היתה נקודת ההתחלה של היורש?
ת: בהמשך לסרטי "משמורת" אני ממשיך את התחקיר המעמיק סביב נושאים הקשורים לפריאריכיה. אנחנו נוטים היום להשתמש במונח אלימות כנגד נשים, השתמשתי בזה כשקידמתי את משמורת. אך זה לעיתים עוקף את האלמנט העקרי של הבעיה. כי כשאנחנו מדברים על אלימות נגד נשים, אנחנו שוכחים לציין את הגורם העיקרי לדבר הזה, הצד השני והבולט של הבעיה – גברים.
קודם "היורש" מתרכז באלימות גברים, איך הגברים הפכו לאויבים הגדולים ביותר של עצמם. אנו נוטים להתעלם מכך שהפטריארכליות גם מרסקת גברים. אחים וילדים בנים. אנו מקדשים קשרי דם וכתוצאה מכך רואים בהם משהו שלא ניתן לשבור בעיני החברה. האקסיומות, כמו האב כך הבן או מאב לבנו , או בשם האב או הבן, חקוקות עמוק במוחנו.

ש: זה רעיון שבסיסו בעולם התיאטרון יש לך רקע מן העולם הזה, אתה יכול לומר שהבסיס לסרט הוא תיאטרון.
ת: כמובן קראתי והופעתי בטרגדיות רבות. כותבי הטרגדיות היוונים וגם שייקספיר וראסין וגם יוצרים מודרניים שאבו את הסיפורים שלהם מן המיתולוגיה היוונית. כדי לצור את דמותו של אלאיס שאבתי רבות מטרגדיות ודמויות כמו אדיפוס, אורסטס, איקארוס והמלט. מה שמשותף לכולם הוא שכל אחד בדרכו מנסה למצוא דרך לרפא את עצמו, אבל היא בסופו של דבר מביאה אותו לפתחו של אסון . הריסוק הוא המשקל שמפילה עלייך הפטריארכליות.

ש: העובדה שאליאס הוא מעצב אופנה אומרת שלעיתים הוא מחפצן נשים הוא מחליף ברגע האחרון בין דוגמנית אחת לשנייה לצורך צילום. איך רצית למצב את אליאס בעולמנו?
ת: כל דבר הוא סימבולי בסרט. העולם היצירתי של האופנה אפשר לנו לארוג לסיפור חוטים שהם גם סימבוליים וגם פיוטיים.
כמעצב אופנת עילית זה נותן לאליאס גם דימוי חברתי חזק וגם כוח רב במרכזה של אמריה של מוכנה לקבל כל טעות, כל מעידה. זו עובדה שהאופנה לעיתים מחפצנת נשים רציתי לתאר את הקולקציה של אליאס מאד אלגנטית מבלי להיות מוחצנת מינית. ואנחנו הדגשנו את זה באמצעות העבודה של תיבו קון על הבגדים בסרט. אלאיס הוא מעצב המכיר ומעריך את גופן של הנשים. והסצינה שהוא מחליף דוגמניות היא סמל ל"אליאס הורג את אביו" המייסד של המותג. אותו אליאס יורש בעקבות מותו. ואז מתחילה הסיטואציה של הכפילות איתה על אליאס להתמודד .הוא מוצא וכופה את הקו שלו, את החתימה שלו על די כך שהוא כופה דוגמניות מסוימות. הנושא של זהות, דימוי, זיהוי , וכמובן שמות, שמות משפחה הם מאד סימליים למקורות של הסיפור.

ש: מה משך אותך לסיפור הזה בו אליאס בעצם ממציא את עצמו?
תף: הדבר החשוב ביותר בלהיות הורה הוא להעניק לילד אהבה ובטחון רגשי, זה מעל לכל. אם הדבר הזה לא מתקיים יש אנשים הבוחרים לנתק את הקשר ולהתרחק מן המשפחה שלהם. זה מה שאליאס עושה הוא מחליף מדינה, תרבות קונטקסט חברתי. ניתן לומר שהוא נווד. הוא התרחק מן השורשים שלו, נטש את עברו כדי לכתוב פרק חדש בחייו. הוא ברח מכל מה שנחשב בעיניו בינוני ומרעיל כדי להמציא את עצמו מחדש בצורה חופשית. יש שימצאו את הדרך שלו את הבחירה שלו כראויה לשבח. אחרים יגנו אותו על כך שהוא מתכחש לשורשים שלו. כשאליאס מגלה שאביו עבר שיתוק לפני מספר שנים זה לא איכפת לו אבל התת מודע מפעיל אותו וגורם לו לחשוב שהדבר יכול להיות תורשתי. אבל כשאביו מת מהתקף לב, הוא מתחיל לחוש כאבים בחזהו. בדיוק ברגע שהוא חש שהוא משתחרר מאביו, בדרך מקרה הוא נלכד בקשר הזה.

ש: למה בחרת לבסס את הסיפור בקוויבק?
ת: הרעיון הוא שברגע שאליאס מגיע לקנדה הוא לגמרי בודד כי הוא מבודד לגמרי. הייתי יכול למקם את הסיפרו בפריז או באיזה עיר קטנה גם מרוחקת אבל לא היתה לזה אותה עוצמה. הוא היה חייב לצאת מצרפת אבל להישאר בסביבה דוברת צרפתית. בלגיה או שוויץ הן קרובות יותר מדי. הייתי חייב לנתק אותו לגמרי מן השורשים הוא היה חייב לעבור אוקיינוס אחד לפחות כדי לגלות מחדש את התרבות שהוא עזב אותה. קוויבק נראתה האפשרות האמתית והעובדה שהוא מגלה את המבטא שלו היא עוד סמל.

ש:איך בחרת את מרק אנדרה לתפקיד אליאס?
ת: רציתי להתרחק מן הדימוי של גיבור גברי, אליאס מייצג גם גבריות וגם רכות. מדובר באדם שלא מסוגל להתמודד שנאבק. מלא בפחדים. שמאבד שליטה ונמחץ לגמרי על יד האסון. צריך שחקן חזק כדי לגלם דמות כזו, המלאה בדמעות, פחד, חנק ואובדן נשימה. מרק היה בחירה ברורה עם העיניים הילדותיות שלן, הכריזמה העצומה, הרגישות והגוף המתאים ביותר. יש בו את העוצמה והניגודיים הרבים שיש בדמות. ומרגע שהוא הסכים לשחק הדמות של אליאס קיבלה עומק. האנטי גיבור הזה הפך להיות טרגי יותר. על הסט היתה לי מעט מאד עבודה, היה צריך רק לכוון מעט, לתת נתונים, אבל הכל הסתדר במקום. בכל פעם שאני צופה בסרט אני נדהם מן העבודה שלו.

על קסבייה לגראן
לפני שהפך לתסריטאי ובמאי הוא עבד כשחקן עם הרבה במאים בתיאטרון בטלוויזיה ובקולנוע.
סרטו הקצר ב2014 , "לפני שאנחנו מאבדים הכל" היה מועמד לאוסקר. הסרט זכה במספר פרסים רב בפסטיבלים שונים. וזכה בפרס הסזאר לסרט הקצר באותה שנה.

סרטו העלילתי הראשון "משמורת" זכה בשני פרסים בפסטיבל ונציה. בפרס אריה הכסף לבמאי ובפרס אריה העתיד לסרט ראשון. הסרט זכה בפרסים רבים נוספים ובחמישה פרסי סזאר בשנת 2019. כולל פרס הסרט הטוב ביותר. הוא יצר וידאו קליפ לארגון הפועל נגד אלימות במשפחה ושני פרקים בסדרה צרפתית לדיסני פלוס. "היורש" הוא סרטו העלילתי השני.

מארק אנדרה גרונדון
האו שחקן קנדי המחלק את זמנו בין קוובק לצרפת, התגלה בסרט קרייזי של ז'אן מארק וואלה. איתו גם ביקר בארץ . מאז הופיע ב כ 50 סרטים ותוכניות טלוויזיה בצרפת ובקנדה .