מראה מעל הגשר – התיאטרון העברי

מראה מעל הגשר
הצגה חדשה של התיאטרון העברי בכיכובו ובימויו של נתן דטנר

סיפור על בגידה, נקמה, ועל צדק ראשוני וטבעי מול מערכות השיפוט של חברה מתוקנת
• מחזה של ארתור מילר

"מראה מעל הגשר" הנחשב למחזהו הטוב ביותר של ארתור מילר, עולה בבכורה בתיאטרון העברי, בבימויו של נתן דטנר ובכיכובו.

המחזה עוסק בשכונה של מהגרים איטלקיים, ליד הנמל בברוקלין, בה מגדלים אדי קרבונה (נתן דטנר) ואשתו את בת אחותה של האישה. אל הבית מגיעים שני בני דודים שנכנסו לאמריקה באופן בלתי חוקי.

`מראה מעל הגשר התאטרון העברי -צילום יוסי צבקר`

זהו סיפורו של "אב" מסור ואוהב, שבניסיון נואש לשמור את "הבת" לעצמו, היה מוכן לוותר על משפחתו, כבודו העצמי וחייו. זהו סיפור על תשוקה הרסנית, בגידה, נקמה, ועל צדק ראשוני וטבעי מול מערכות השיפוט של חברה מתוקנת.

להצגה לוהקו שחקנים מובילים ביניהם: נתן דטנר, אלי גורנשטיין, נילי צרויה, אודיה ירון, אורי זלצמן וגל פופלר .

גדי צדקה מנהל התיאטרון העברי: "ארתור מילר הוא המחזאי האמריקאי האהוב עלי מכולם, ו"מראה מעל הגשר" הוא המחזה הטוב, העוצמתי והחזק ביותר שלו.

ההפקה הבימתית שנולדה לנו בתיאטרון העברי מהדהדת את החברה הישראלית שלנו- חברת מהגרים המחפשת את מקומה הייחודי בעולם".

מאת: ארתור מילר תרגום: דן אלמגור בימוי: נתן דטנר תפאורה: לילי בן נחשון מוסיקה: יהונתן פרלמן תלבושות: אביעד אריק הרמן תאורה: אורי מורג

ההפקה הנוכחית של התיאטרון העברי מציגה צוות שחקנים מוביל, ביניהם נתן דטנר בתפקיד אדי קרבונה, אלי גורנשטיין, נילי צרויה, אודיה ירון, אורי זלצמן וגל פופלר. המחזה, הנחשב לאחד הטובים ביותר של מילר, עוסק בשאלות מוסריות של צדק ואי-צדק, חוק והפרת-חוק, אחריות והתחייבות, ובמחיר הפרתן.

ההצגה זוכה לביקורות חיוביות, המדגישות את הבימוי המדויק של דטנר ואת המשחק המרשים והעוצמתי שלו ושל כלל השחקנים. ההפקה מצליחה להעביר את המתח והדרמה שבמחזה, תוך התמקדות בקונפליקטים הפנימיים של הדמויות ובשאלות המוסריות שהן מעלות.

ההפקה הנוכחית של "מראה מעל הגשר" בתיאטרון העברי מציעה חוויה תיאטרלית מרגשת ומעוררת מחשבה, עם בימוי ומשחק מרשימים. מומלץ לצפות בהצגה ולהתרשם מהעיבוד העוצמתי למחזה הקלאסי של ארתור מילר.

המשחק של דטנר בהיותו גם במאי וגם שחקן, דטנר מעניק דמות שמורכבת, טעונה רגשית, עם קונפליקט פנימי־חיצוני. ניכר כי הוא מבין את עומק הדמות של אדי קרבונה, האיש המטיל את עצמו תחת עומסים רגשיים של כבוד וזולת עצמי.

הופעת שחקנים משלימה לצד דטנר משחקים שחקנים בולטים כמו אלי גורנשטיין, נילי צרויה ועוד, מה שמעשיר את טקסט המחזה ומחזק את המרחב הבימתי.

הדגשת הדמויות המשניות במחזה כל הדמויות חשובות, אך ברגעים מסוימים נראה שהדגש מתרכז מאוד בדמות הראשית (אדי) ועל כן הדמויות האחרות מעט “נבלעות” ברקע.

ההצגה של “מראה מעל הגשר” בתיאטרון העברי היא חוויה תיאטרלית מרשימה מאוד דרמטית, טעונה, ומעוררת מחשבה. בימויו ומשחקו של נתן דטנר מוסיפים לעוצמה של המחזה המקורי, וההפקה מצליחה לגרום לקהל להרגיש את הכאב, הדחף, הפחד והכבוד. מומלץ מאוד לצפות בה במיוחד למי שאוהב תיאטרון במתח רגשי גבוה עם עומק מחשבתי.

התפאורה בהפקה שואפת לפשטות מתוחכמת מעין שילוב בין ריאליזם למטאפורה.
הבמה בנויה במבנה רב־שכבתי שמאפשר לראות את הדמות כמעט כמו כלוב רגשי, שמתאים להפליא לאדי קרבונה אדם שאינו מצליח להשתחרר מהעולם שבנה לעצמו.

הישג עיצובי: המינימליזם עובד היטב, הוא מאפשר לקהל להתרכז במשחק ובמתח הפנימי.
נקודת חולשה: עבור מי שמחפש עושר ויזואלי או ריאליזם "חם" של שכונת פועלים אמריקאית יתכן שהתפאורה תרגיש קרירה מדי.

העיצוב הבימתי של "מראה מעל הגשר" בתיאטרון העברי מצליח ליצור חוויה טוטאלית מינימליסטית אך עמוקה, אינטנסיבית אך אנושית.
דטנר כבמאי שומר על שליטה מלאה בכל פרט: הצבע, הצל, הצליל והשתיקה עובדים יחד כדי לחשוף את הסדקים שבנפש הגברית.

יש הצגות שמבקשות לרגש, ויש הצגות שמאלצות אותך להביט במראה.
"מראה מעל הגשר" של ארתור מילר, בבימויו ובכיכובו של נתן דטנר בתיאטרון העברי, היא בדיוק כזו: הצגה שבה האש שורפת מבפנים, והשקט שעל הבמה צורח את מה שאנשים נמנעים לומר.

אנחנו פוגשים את אדי קרבונה פועל נמל איטלקי-אמריקאי, גבר טוב לב אך שבוי בקודים של כבוד, בעלות ותשוקה מודחקת. כשהוא מביא לביתו את בני דודם של אשתו המהגרים הלא-חוקיים נוצר סדק קטן שהופך לשבר גדול: האהבה האבהית שלו לאחייניתו הצעירה הופכת בהדרגה לקנאה הרסנית.

דטנר, בתפקיד הראשי ובבימויו, מעניק לנו שיעור בכאב אנושי. הוא בונה את הדמות דרך צעקות ושתיקות. כל מבט שלו הוא כמו סדק נוסף בקיר הרגשי שנבנה סביבו ובשלב מסוים, הקיר פשוט קורס.

המינימליזם שמדבר
מה שמרתק בהפקה הזו הוא דווקא מה שאין בה:
אין תפאורה מנקרת עיניים, אין מוזיקה שמנסה "לספר לנו מה להרגיש".
הבמה מתפקדת כמו גשר שמעליו תלוי המוסר, והקהל נאלץ לעבור עליו יחד עם הדמויות.

הבחירה הבימתית של דטנר לא פשוטה היא דורשת מהצופה ריכוז ומעורבות. אבל התוצאה חדה, כמעט כירורגית: כל רגע של אור או צל, כל מבט או תנועה, נוגעים בדיוק במקום שבו מוסר ומצפון נפגשים עם חולשה אנושית.

משחק שמפשיט את הנשמה
דטנר מביא אל הבמה נוכחות כמעט מצמררת.
זו לא הופעה "מושלמת" במובן החיצוני היא אנושית, פגיעה, מתנדנדת בין שליטה לאובדן.
והוא לא לבד: אלי גורנשטיין בתפקיד עורך הדין מעניק שיעור במשחק מדויק ונקי, ונילי צרויה, כאשתו של אדי, ממלאת את החלל בעצב דומם שמחלחל.

ביחד הם בונים עולם קטן של משפחה, כבוד ושתיקה עולם שכולנו מזהים, גם אם הוא מתרחש אי-שם בברוקלין של שנות ה־50.

צמרת העסקים והתרבות של ישראל בפרימיירה החגיגית של ההצגה "מראה מעל הגשר":

ליאורה עופר, אקי אבני, ששי קשת ויונה אליאן, משה דץ בכיסא גלגלים עם רגל שבורה, גיל ריבה, ענת עצמון ונורית הירש הגיעו לצפות במראה מעל הגשר

`אורלי וילנאי, יונה אליאן קשת, ששי קשת וגדי צדקה. צילום איציק בירן.`

צמרת העסקים והתרבות של ישראל בפרימיירה חגיגית של ההצגה מראה מעל הגשר של התיאטרון העברי בכיכובו ובימויו של נתן דטנר

אמש התקיימה הפרימיירה החגיגית אליה הגיעו עשרות אנשי תרבות, עסקים ואנשי תקשורת.
בין האורחים שהגיעו לברך את גדי צדקה, מנכ"ל התיאטרון העברי ואת נתן דטנר שזכה לתשואות רמות בסיום ההצגה, נראו אנשי העסקים הבכירים בישראל ובניהם: יו"ר מליסרון ליאורה עופר, מנכ"ל פארק אריאל שרון דן ליכטמן ובעלים ויו"ר באדג'ט ישראל מוני בר.

`אלי גורנשטיין נתן דטנר וענת עצמון צילום איציק בירן`

בין אנשי התרבות והתקשורת שהגיעו היה גם משה דץ שהגיע בכסא גלגלים כשרגלו מגובסת בעקבות נפילה מצערת. עוד הגיעו לצפות: יונה אליאן וששי קשת, לימור גולדשטיין ובעלה רון אבידן, אורי גבריאל, אקי אבני, נורית הירש, שלמה ווישינסקי, אודיה קורן, גיל ריבה, חנן יובל, אמנון לוי, גלית גיאת, ענת עצמון, מנו גבע, משה להב -הטיש הגדול, אורלי וילנאי, שלומית אהרון,סמדר שיר ועוד.