הלווייתן התיאטרון הקאמרי

דרמה מאת סמואל ד.האנטר, בימוי עירד רובינשטיין.

שחקנים: דביר בנדק, שרון כהן רז, רות אסרסאי, עופרי ביטרמן, מיכל עוזיאל

צ'ארלי, מורה לספרות לאחר פרידה כואבת, מוצא מפלט בבולמוסי אכילה בלתי נשלטים. משקלו הגבוה באופן קיצוני גוזר עליו לא רק מגבלות גופניות, אלא גם בדידות עמוקה.

בניסיון נואש למצוא נחמה ותיקון, הוא מבקש לחדש את הקשר עם אלי, בתו המתבגרת, לפני שיהיה מאוחר מדי.

לאחר שקצר הצלחה בארה"ב, קנדה, אוסטרליה וטוקיו, ואף שימש בסיס לסרט זוכה אוסקר, עולה המחזה על במת הקאמרי.

הלווייתן  היא הפקה מעוררת מחשבה, רגש ולעיתים גם חרדה קיומית. המחזה, נוגע בנושאים של זהות, אשמה, משפחה וסוף הדרך – אך עושה זאת לא בכבדות, אלא ברגישות כנה, לעיתים אפילו בהומור מריר.

הבמאי עירד רובינשטיין, שידוע בעבודתו המדויקת והאמנותית, מצליח גם הפעם להוביל את הקהל במסע פנימי שנע בין חלום לשבר. בחירותיו הבימויות מדויקות – תפאורה מינימליסטית שמבליטה את הדמויות, תאורה שמרפרפת למצולות האוקיינוס של הנפש, ופסקול שמלווה את ההצגה כמעט כמו הדהוד פנימי.

צ'ארלי אמנם כלא את עצמו בבית ובגוף של עצמו אולם באמצעות הווידאו ארט מוקרן הים הגדול וחיבורו ל"מובי דיק".

השם "הלווייתן" דו-משמעי. הוא מתייחס לגודלו הפיזי של צ'ארלי, אולם גם ל"מובי דיק", קלאסיקה  של הספרות האמריקאית שעוסקת  בציד של לוויתן. לאורך הסרט, צ'ארלי חוזר שוב ושוב לחיבור שבתו כתבה בבית הספר על הספר, והפך לפיסת הנייר האהובה עליו בעולם.

הסיפור נע בין דרמה קטנה למיתולוגיה ענקית.

אבל מעל לכל – עומד דביר בנדק. בתפקיד הראשי, הוא מגיש דמות מורכבת של אדם העומד מול סופו, אך לא מוותר על העומק, הניואנסים והכנות האנושית. זהו תפקיד שדורש לא רק נוכחות בימתית, אלא גם הבנה עמוקה של כאב, של הומור עצמי, ושל השלמה – ובנדק מגיש את כל אלה ביד בוטחת, לפעמים מצחיקה, לעיתים כואבת, אך תמיד נוגעת.

ההצגה לא מיועדת למי שמחפש בידור קל או פתרונות פשוטים. היא מעלה שאלות שאולי אין להן תשובות, בדיוק כמו לווייתן ענק שמתעורר מתחת לפני השטח – איטי, שקט, אבל נוכח.

בין הנושאים שעולים בהצגה: בדידות וחרטה יחסים משפחתיים שלעיתים הם מורכבים גם אשמה, אמונה, תקווה וגאולה.