"מי בעד?"מאת דויד בילנקה, רוני ברודצקי. תיאטרון הקאמרי

אסיפת דיירים בבניין. על הפרק: שיפוץ המקלט, פתרון לבעיית שקיות הזבל בכניסה ושאר נושאים ברומו של בניין. כשהפגישה מתקרבת לסיומה אחד מבעלי הדירות מספר – כבדרך אגב – שהוא מתכוון להשכיר את דירתו לאדם מתמודד נפש. הכוונה למשוגע? שואל אחד הדיירים. לא, מתמודד נפש.

מכאן ואילך האסיפה מתגלגלת לעימות סוער וייצרי בין הדיירים. חשבונות מן העבר צפים על פני השטח, מרפסות לא חוקיות הופכות לאיום ממשי, ואיפשהו – לא ברור איפה, מסתובבת חולדה.

קומדיה פרועה על שכנים, חדר מדרגות, פחד מהלא נודע וסטיגמות.

מחזה מאת
דויד בילנקה, רוני ברודצקי

בימוי
רוני ברודצקי

משתתפים (לפי סדר הא'-ב')
נדב אסולין, אביגיל הררי, ענת וקסמן, יואב לוי, כינרת לימוני, מיכה סלקטר, ליר עיסא, ליעם פינטו.

מה יכול להיות יותר ישראלי מאסיפת דיירים ? כמה כסאות פלסטיק, מקרר,מטבח נוזל ,שקעים שרופים , ומריבה על תקציב. אבל "מי בעד", ההצגה החדשה של תיאטרון הקאמרי מאת ובבימויה של רוני ברודצקי, לוקחת את הסיטואציה המוכרת הזו והופכת אותה לזירה טעונה ומרתקת של עימות חברתי, פסיכולוגי ואידיאולוגי ,כל זאת בלי לצעוק ובלי להטיף, אלא בכנות, דיוק והרבה חוכמה בימתית.

העלילה : מהמקלט אל תוך הלב
בבניין מגורים, מתכנסת קבוצת דיירים לדיון בנוגע לשיפוץ המקלט. עניינים טכניים כביכול ,עד שהשקט מופר כשאחד הדיירים מבשר שהוא עומד להשכיר את דירתו לאדם המתמודד עם מחלת נפש. ברגע הזה, כל המסכות נושרות, וכל הדעות הקדומות, הפחדים המודחקים והחולשות האנושיות צפות כמו מים עכורים אחרי סערה.

הבימוי : כוחו של הפשוט
ברודצקי, מוכיחה שלעיתים קרובות פחות זה הרבה יותר. היא שומרת על קצב חד, מרווח לנשימות בדיוק במקומות הנכונים, ומובילה את השחקנים לתוך אזורי משחק שנעים על התפר שבין הקומי לטרגי, בין היומיומי למכמיר לב.והופכת את ההצגה ממחזה שבמקור ספרדי לישראלי ועכשווי מאד. זו הצגה שמצליחה לגעת בלי להכאיב, להצחיק בלי לזלזל, ולחנך בלי לחנך.

השחקנים : תצוגת תכלית של רגישות בימתית
צוות השחקנים, כולו מהשורה הראשונה של הקאמרי, עושה עבודה מדויקת ומהודקת:

ענת וקסמן מבריקה כתמיד, יודעת בדיוק מתי לתת מבט שמשתיק את כל החדר.

יואב לוי מצוין כאדם עם לב חם ופה מהיר הוא מצליח לייצר אמפתיה גם כשאנחנו לא בטוחים אם אנחנו בעדו.

אביגיל הררי שופכת אור על דמותה באיפוק שמציף את כל המתח מבפנים.

נדב אסולין מגלה רגישות שקטה, נוגעת, במיוחד כשהוא מגלם את מי שמעלה את ההצעה השנויה במחלוקת.

מיכה סלקטר מוסיף חן, הומור טבעי ואנושיות אמיתית.

כינרת לימוני, ליר עיסא וליעם פינטו משלימים את המארג הבימתי ומוסיפים צבע ודיוק לכל סצנה.

תובנות :האם באמת כולנו שכנים טובים?
"מי בעד?" שואלת שאלה אחת פשוטה עד כמה החברה הישראלית באמת פתוחה כלפי ה"אחר"? לא הפליט, לא החרדי, לא הערבי  אלא זה שלידך, שיכול לגור מעליך. המחזה מציג מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, וחושף שכאשר הפחדים הפרטיים מתנגשים עם ערכים אוניברסליים, אין תשובה אחת פשוטה.

הצגה קומפקטית עם אפקט ארוך טווח
זוהי אחת מאותן הצגות שנראות קטנות חדר, שמונה דמויות, נושא אחד אבל מהדהדות עוד הרבה אחרי שהמסך יורד.
"מי בעד?" היא תזכורת לכך שתיאטרון טוב לא צריך תפאורה מנצנצת הוא צריך אומץ, אמת, וקהל שמוכן לשמוע גם כשלא נעים.

הצגה מאד מצחיקה ומומלצת ללכת לראות!