הזדמנות אחרונה לעונה זו : להקת מחול בת-שבע מציגה: החור  מאת אוהד נהרין

להקת מחול בת-שבע מציגה:
החור
מאת אוהד נהרין
בביצוע להקת מחול בת־שבע

8.7.2025 | בשעה 19:00 / 21:00
9.7.2025 | בשעה 19:00 / 21:00
11.7.2025 | בשעה 14:00 / 16:00
12.7.2025 | בשעה 19:00 / 21:00
14.7.2025 | בשעה 19:00 / 21:00
15.7.2025 | בשעה 19:00 / 21:00
16.7.2025 | בשעה 19:00 / 21:00
18.7.2025 | בשעה 14:00 / 16:00
19.7.2025 | בשעה 19:00 / 21:00
לרכישת כרטיסים
משך המופע כ-60 דקות
מחיר: 190₪
מרכז סוזן דלל, רח' יחיאלי 6, נווה צדק, תל אביב.

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לחור – מקום של פוטנציאל אינסופי והתפרקות מתמדת; מתומן של סדר מופתי ומועדון תת-קרקעי של כאוס ותשוקה.
"החור" הוא כל החורים כולם – החור שבלב והחור בתקציב, חור יציאה וחור כניסה, חור הצצה והחור באוזון, חור של לידה וחור של קבורה. הוא משאלה עיקשת לחיים לצד המוות או לחיים למרות המוות.
ברוכים הבאים לכל מקום ולשום מקום, למקור כל העולם וללא כלום.
ליצירה שני קאסטים ("דני" ו"נומי"). מומלץ לצפות בשניהם.

בביצוע רקדני הלהקה, עונת המופעים 2024 – 2025:
אייר אלעזרא, עדי בלומנרייך, אמיל ברוקמן, ירדן ברקת, גיא דוידסון, שון האו, ירדן זאנה, גילי יניב אמודאי, אדריאן ליפסון, בו מתיוס, ארי נקמורה, יוני (יונתן) סימון, דנאי פורת, איגור פטשנצ'וק, סופיה פיקלובה, נייתן צ'יפס, לונדיווה קוזה, הולדן קול.
רקדנים אורחים: חן אגרון, מתן כהן, אדיעומר גונזלס-קסטיו, ליאן רייזר

עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי) | עיצוב חלל ובמה: זוהר שואף | עיצוב תלבושות: אריאל כהן | עריכת ועיצוב פס קול: מקסים וואראט | אסיסטנט לאוהד נהרין ומקסים וואראט (2013): גיא שומרוני | עיצוב גרפי: רוני עזגד | מוזיקה:
By The Sea by Ennio Morricone // We Are Over by the Kop The Hers // Rsdio by Autechre (Sean Booth, Rob Brown) // Rephase V by Team Doyobi // Slow End by Richard Chartier // Haliod Xerrox Copy 3 (Paris) by Alva Noto // La Sultane: I. (Gravement) by François Couperin // Diner by Angelo Badalamenti // Starethrough by Seefeel // Affletic by Jus Wan // Akvaryum by Gevende // IV VV IV VV VIII by Autechre // æ³o by Autechre & The Hafler Trio // Delancey Waltz by Marc Ribot // Shoshana and The Pigs by Maxim Warrat

לידיעתכם, במהלך המופע ישמעו קולות פיצוץ.
המופעים מתקיימים בהתאם להנחיות פיקוד העורף.
לתשומת ליבכם, לא תתאפשר כניסה עם נשק לאולם. אין אפשרות להפקדת נשק במקום.

התנועה בין דחף לתבונה
התנועה שואבת, עוצמתית. היא מונעת מדחף, ואז נבלמת באיפוק כמעט פואטי. בקטע מסוים, רקדנים נופלים מהתקרה ונשפכים לתוך הבמה כמו גשם של גוף. זה לא רק מרשים  זה מערער. התחושה היא של גופים שמגיעים מבחוץ, אולי מעבר למרחב ולזמן.

קטע שבלט במיוחד היה רגע של זריקה הדדית: רקדן משליך רקדנית באוויר  התנועה נקייה, כמעט קלינית  אבל הכאב, החשש, המשקל  נוכחים בגוף הצופה. אי אפשר להישאר אדיש. זהו רגע של תיאום טכני מופתי  אך הוא פועל בדיוק בגלל חוסר הוודאות שהוא משדר.

מגדר – לא רק נושא, אלא מבנה
נהרין יצר גרסאות: גברית, נשית. בביצוע שראיתי, הנשים תפסו את קדמת הבמה, בזמן שהגברים עמדו לעיתים קרובות ככוח מסמן, הפער הזה יצר מתח מתמשך לא מגדרי גרידא, אלא תודעתי. כאילו נשאלת השאלה: מי נושא את מרכז הכוח? מי קובע את מהלך הריקוד?

פס-קול רעש ושקט כנשק
המוזיקה חדה, קופצת, אלקטרונית – טכנו שמכה בגלים. ואז פתאום שקט. שקט אמיתי, צורב. ואז שוב פיצוץ  לא רק מוזיקלי אלא גם רגשי. הקונטרסט הזה, בין הקול לריק, מטלטל. אתה מוצא את עצמך נדרך בלי להבין למה.

לרגע קצר נשמעו קולות ספירה  בעברית, בערבית. האזכור הזה, גם אם מרומז, סודק את הקיר ומזמין הקשר פוליטי, מציאותי, כמעט טראומטי. התודעה יוצאת מהבמה וחוזרת למציאות.

הגוף כטראומה
הגוף במופע הזה הוא פצע מהלך. הוא חוגג את החיים אבל גם סוחב על עצמו היסטוריה, מלחמות, חורים של זיכרון. בקטעים קבוצתיים במיוחד ברגעים בהם כל הקבוצה נראית כרוקדת בתיאום רועש מול סאונד של פיצוצים  התחושה היא של מחול אבל גם של הישרדות.

אז מהו החור?
אולי זה הפער שבין שליטה לבין קריסה. בין קולקטיב לאינדיבידואל. אולי זה פשוט החלל שבתוכנו  שמחפש מילוי אבל מוצא רק תנועה. נהרין לא מציע פתרונות, רק שאלות ובזה הכוח שלו.

"החור" הוא מופע לא קל, לא מתחנף, לא מלטף. הוא לא מחפש להסביר או להרשים אלא לערער, לטלטל, להכניס אותך לרגע שבו הגוף שלך שואל שאלות, גם אם הוא לא יודע את התשובות.

המופע מתקיים בתוך במה מיוחדת מתומנת, מוקפת קהל שהופכת את הצופים לחלק מהמרחב. מהרגע הראשון אתה בפנים, לא רק כקהל אלא כעד.
התנועה פיזית, פרועה, אבל מדויקת. יש רגעים של התנגשות, התפרצות, ואז דממה פתאומית שממש שואבת את האוויר.
רקדנים נופלים מהתקרה, זורקים זה את זו באוויר  והכול מדויק אבל גם עמוס באיום. כאילו משהו מתחת לפני השטח עומד להתפוצץ.

בגרסה שראיתי הנשים במרכז הבמה, הגברים עומדים בשוליים, כמעט כמקהלה אילמת. יש בזה אמירה חזקה, לא רק מגדרית אלא גם פוליטית.

הפסקול נע בין ביטים אלקטרוניים, קולות ספירה, לרגעים של שקט מוחלט. זה טלטל אותי יותר מפסקול שלם.
ויש גם רמזים למציאות של כאן ועכשיו  סאונדים של פיצוצים, קונפליקטים, טראומות. לא במילים בגוף.

"החור" הוא לא מופע שבא לעשות נעים. הוא בא לפתוח פצע.
אבל זה פצע שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.
עוצמתי, מסעיר, וחד כתער.

לא להחמיץ! מחול מרתק, מלהיב, ייחודי.אחד הטובים שראיתי בשנים האחרונות.