4 תערוכות חדשות במשכן לאמנות עין חרוד

שלושה דורות של אמנות ישראלית:
רטרוספקטיבה מעמיקה ראשונה לאמנית המוערכת ביאנקה אשל- גרשוני ז"ל
תערוכות חדשות של אסי משולם ועידו מרקוס, אשר נוצרו בשלמותן במיוחד עבור המשכן ומבטאות את הלך הרוח והמציאות הנוכחיים.
תערוכה ראשונה לדידי כליפה, מהאמנים הצעירים הבולטים כיום

התערוכה תיפתח רשמית ב-8.8

ביאנקה אשל-גרשוני | רטרוספקטיבה | אוצר: אבי לובין

קשה, וכנראה שגם לא צריך, לספר סיפור אחד, קוהרנטי ולינארי, על 60 שנות עשייה של ביאנקה אשל-גרשוני.

אשל־גרשוני (1932-2020) הייתה אמנית רב־תחומית פורצת דרך וייחודית בשדה האמנות הישראלי. היא עסקה בסגנון ובנושאים אוטוביוגרפיים מורכבים שהיו חריגים בשדה האמנות המקומי לצד תכנים נוצריים ושפה של פולחן, ונעה הלוך ושוב בין הגבוה לנמוך, המיניאטורי למונומנטאלי, הדקורטיבי והאמנותי.

היא הייתה פמיניסטית שמתעקשת שאינה פמיניסטית, אבל גם מודה שהיא כן

צורפת שאינה פועלת כצורפת, לפחות לא במובן המקובל של המילה, אמנית שנטועה עמוק בתולדות האמנות ובאיקונוגרפיה נוצרית, אבל אף פעם לא פועלת לפי המוסכמות, ויוצרת שעל אף שהמוות הוא אלמנט מרכזי בעבודתה, מתעקשת שהאמנות היא בחירה בחיים.

על אף שהייתה אמנית מוערכת מאוד והציגה לאורך השנים גם במוזיאונים כמו מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב, ואף זכתה בשנת 2009 בפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות, היא פעלה במידה רבה בשוליים, לא הייתה ממש חלק מהזרם המרכזי, ולא חלק מהמהלכים הקאנוניים של האמנות הישראלית.

תערוכה זו היא התערוכה הרטרוספקטיבית הראשונה שלה.

אסי משולם | דעת נחש הקדמוני | אוצר: אבי לובין

תערוכה מוזיאלית גדולה ראשונה לאמן המסעיר, שהיא שלב נוסף בפרויקט הנועז ומעורר העניין שהחל לפני בדיוק 20 שנים.

לפני עשרים שנה התחיל אסי משולם את הפרויקט האמנותי-ספרותי-תיאולוגי השאפתני והמתמשך שלו – הקמתו של מסדר דתי – אמוני – פילוסופי שמציע יחסים מורכבים בין פולחן ואלימות, פגאניות, מונותאיזם וחילוניות, טומאה וקודש, תורה סדורה ותאוות בשרים.

ראשיתו הייתה ב"רועכם", ספר שמשולם כתב ב-2005 ומגולל את קורותיו של רועכם, בן כלאיים שלו דמות אנושית וגנים כלביים. בלהט משיחי ובשפה כמו מקראית, משולם מסר לקוראיו את בשורתה של התורה החדשה, רוויה בטומאה, בגופניות ובהפרת סדרים.

בשני העשורים שעברו מאז, משולם פיתח את המהלך, וביסס את "מסדר הטומאה" שהמציא והקים, כולל תערוכות וספרים, יצירות אמנות וחפצי דת שנוצרו עבורו ובמסגרתו.

הפרויקט של משולם הוא פרויקט מורכב, אירוני, ביקורתי ושאפתני, שמנהל דיאלוג מתמשך עם הדת היהודית, התרבות והשפה העברית, וההיסטוריה הקדומה של ארץ ישראל.

בתערוכה "דעת נחש הקדמוני", הוא עושה מהלך נוסף וחושף את "סודות העולם" על פי הדת החדשה-ישנה, הפעם בז'רגון קבלי.

תערוכה זו, שמתחילה עם שערי ספרים יהודיים מתוך אוסף היודאיקה של המשכן, מייצרת מרחב חזותי ותוכני מלא סודות והצפנות שמחבר בין הנבואה של רועכם לבין האלימות והחורבן של המציאות העכשווית.

עידו מרקוס | אייג'נט אורנג' | אוצר: אבי לובין

האמן החיפאי המוערך בתערוכה חדשה אשר נוצרה במיוחד למשכן לאמנות עין חרוד, ומתכתבת עם רוח התקופה והתחושה הקולקטיבית.

הציורים בתערוכתו החדשה של עידו מרקוס מפורקים, בלי סוף ובלי התחלה. הם כוללים אוסף של דימויים אקספרסיביים: אישה בהריון, צילום כיתתי, קבוצה של אנשים רוקדים, שני אנשים מתחבקים, אישה מחזיקה תינוק. אלה הן מחוות, מחיקות וחזרות של דימויים שעלו שוב ושוב מהאוב, ואשר הופעתם יחד מציפה את האסון, הכאב והחרדה של התקופה הנוכחית.

לצד הציורים, מרקוס מדפיס דימויים מוגדלים מתוך ארכיון שהוא אוסף לאורך שנים. הוא מחלץ מהם פרגמנטים, רגעים לכאורה בנאליים, שבתוך ההגדלה והניתוק מהדימוי המלא ומההקשר המקורי מקבלים משמעות חדשה, מעוררת אי נחת: ילד מציץ מאחורי הגב של אימו, שלד של אדם בתנוחת כריעה בתוך ויטרינה, אב אוחז בידו של בנו שנעלם מאחורי קיר, משפחה בטיול שמצטלמת למרגלות פסל שבו אדם מניף חרב.

התערוכה קרויה על שם החומר הקטלני ששימש את צבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם, ושגרם לחולי, מומים ומוות באוכלוסיה, והשפעתו ההרסנית המשיכה דורות קדימה.

דידי כליפה // אקרופוליס // אוצר: אבי לובין
תערוכה ראשונה לאמן דידי כליפה, מהאמנים הצעירים הבולטים ביותר כיום.

בשנת 2023 החל האמן דידי כליפה, בשיתוף הקרמיקאית נועה פלאט, ליצור סדרה של כדים בסגנון יווני של תקופת הדמות האדומה (מ־530 לפנה"ס), בהם הרקע שחור והדמויות אדומות.

כליפה השתמש בצורות כד קלאסיות, בהן סוגים שונים של אמפורה ליין או שמן, לקיטוס (lekythos) למזיגת שמן בטקסים או קערת קיליקס (kylix) לשתיית יין במשתים.

הוא עיטר את הכדים באלמנטים דקורטיביים קלאסיים וצייר עליהם דמויות של קנטאורים: יצורים מהמיתולוגיה היוונית בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס, שמזוהים עם פראיות, חוסר רסן ואלימות.

כליפה מוסיף לקנטאורים פאות לחיים מסולסלות, כיפות ותפילין. הוא הופך אותם לנערי גבעות ומשתמש בשפה החזותית ובסמלים היווניים הקלאסיים כדי לתהות על גבריות דתית, גבורה ואלימות כרכיבים בזהות פוליטית קיצונית.

כליפה עומד בתווך בין עקרונות עליהם התחנך, כמו ארץ ישראל השלמה וממלכתיות, לבין הפראות משולחת הרסן של נוער הגבעות. בתוך כך, הוא מצביע על אי הציות, האנרכיה והאלימות. התנועה הזו של משיכה ודחיה ניכרת גם בתיאור הדמויות וגם במהלך הכללי של העבודות.