פסטיבל לונדון 2024
פסטיבל ירושלים 2025
"כל מה שלא נאמר"
דרמה רגישה ומרגשת
בן שומע להורים חירשים מואס בתפקיד חייו
ודווקא כשמתרחק, הוא מגלה את הוריו מחדש
סרטה של מיפו או
דאי גר בעיירה קטנה עם שני הוריו החירשים במיאגי, עיירה קטנה ושקטה בצפון יפן, ובתור האדם השומע היחיד במשפחה, הוא משמש מגיל צעיר כגשר בינם לבין הסביבה, שלא תמיד מבינה את הצרכים של זוג הורים חירשים בעולם שומע.
כשהוא מתבגר והופך לנער, נדמה שהרצון להיות כמו כולם מרחיק אותו מהאדם שהוא התרגל להיות כבן של הורים חירשים – אך כשהוא מחליט לעבור לטוקיו בכדי להתחיל את חייו העצמאיים, הוא ילמד להסתכל על משפחתו בצורה חדשה לחלוטין…
"כל מה שלא נאמר" היא דרמה יפנית רגישה, מרגשת וחכמה, שכמו "משפחת בלייה" הנפלא והאהוב מצליחה לתאר היטב שני עולמות נפרדים אך מקבילים – השומע וזה שמתקיים בדממה, העבר וההווה, האישי והמשפחתי…
"כל מה שלא נאמר" – דרמה עדינה על קול, שתיקה ומשפחה
סרטה של מיפו או מציב אותנו בלב סיטואציה אנושית מורכבת, נדירה אך אוניברסלית: בן להורים חירשים, שנדמה כי נולד עם שליחות להיות הגשר היחיד בינם לבין העולם. מה שנראה בתחילה כמתת מיוחדת, מתגלה עם השנים כעול כבד, תפקיד בלתי נגמר שבו הילד הוא המתווך, המתרגם, ולמעשה , ההורה של הוריו.
הדרמה נפרשת ברגישות גדולה, כשהגיבור מבקש לפרוץ החוצה, לנהל חיים עצמאיים, לבחור לעצמו במה לשחק. אלא שהמרחק אינו רק בריחה, אלא גם דרך לגילוי. דווקא כאשר הוא מתרחק, מתאפשר לו לראות את הוריו מחדש, לא כנטל או כ"מקרה", אלא כבני אדם שלמים, עם עולמות פנימיים, אהבות ופגיעויות.
מיפו או מצליחה לטוות סרט שבו השתיקות מדברות לא פחות מהמילים. עבודת המצלמה קרובה ועדינה, לעיתים אף חודרנית, ובכך היא מכניסה אותנו לתוך סדקי המשפחה , שיחות שלא התרחשו, רגשות שלא נאמרו בקול. המשחק של השחקנים, ובעיקר של הבן, מרגש באיפוקו: הוא לא מתפרץ, אלא מתבשל לאט, עד לרגעי אמת שקטים אך עוצמתיים.
הסרט מעלה שאלות על זהות, גבולות, אחריות, ועל האפשרות לשחרר אהבה מן החובה. הצופה יוצא ממנו לא עם תשובות חד־משמעיות, אלא עם מחשבה נוקבת על מהו קול , ומה קורה כשדווקא השתיקה מלמדת אותנו להקשיב.
"כל מה שלא נאמר" הוא דרמה אנושית ומרגשת שנוגעת בעדינות במקומות שהקול האנושי לא תמיד מגיע אליהם.
Rebecca Luxury Lifestyle 