אזהרת טריגר: דרמה מקורית

תיאטרון פלטפורמא בשיתוף התיאטרון הקאמרי.

06:29, זריחה של יום חדש, צלילי הטרנס ברחבת הריקודים מתחלפים בצבע אדום, המסיבה מתפוצצת וכולם מחפשים מחסה.

עשרה צעירים.ות שהצליחו לחזור מהנובה בחיים, מגלים שהדרך להחלמה עוד ארוכה.

כל רעש של אופנוע נשמע כמו אזעקה, צלצול הטלפון מקפיץ ואפילו שאלות ומבטים הם טריגר. ורק במרחב מרפא, מוגן ואינטימי, שהוקם במיוחד עבור שורדי המסיבה, הם מעזים להתמודד עם הטראומה ולהחזיר לעצמם את השליטה על חייהם.

הצגה נוגעת ללב ומתובלת בהומור, שבה הקהל הוא חלק ממסע הריפוי של הדמויות, כי הסיפור שלהם – הוא הסיפור שלנו.

בסיום ההצגה הקהל מוזמן לשיח משותף עם השורדים.ות, שבמהלכו יצופו שאלות ותחושות. ההצגה היא הזדמנות נדירה להביט לטראומה בעיניים ולהיחשף לסיפורים מעוררי השראה על אומץ, אמונה ובחירה בחיים.

ההצגה "אזהרת טריגר" מציבה את הצופה בעמדה כמעט בלתי-נוחה מלכתחילה: עצם שמה מבטיח לנו שהולכת להגיע חשיפה רגשית, אולי אף טלטלה. ואכן, דנה דבורין בבימויה מביאה אל הבמה קולקציה של סיפורים אישיים בהשראת שורדי הנובה  סיפורים על התמודדות עם משקעים, טראומות, וסודות שהחברה לא תמיד מוכנה להקשיב להם.

קרן כהן ישראלי כתבה טקסט שאיננו "מחזה" במובן הקלאסי, אלא יותר פסיפס עדויות, אשר השחקנים מגישים בגופם ובקולם באופן כמעט תיעודי. הבחירה להעלות את הסיפורים עם המשתתפים עצמם יוצרת שכבה נוספת הגבול בין פרפורמנס למציאות מיטשטש, והקהל מוצא את עצמו נחשף אל מציאות בלתי מתוּכת, נטולת מסכות.

דבורין מצליחה לביים את החומרים ברגישות ובאיפוק, אך גם באומץ. היא אינה מאפשרת לנו לשקוע בנוחות של "תיאטרון קלאסי"; ההצגה כמעט מבקשת מאיתנו להיות עדים, ולא רק צופים. יש רגעים שבהם התחושה היא של קבוצת תמיכה פתוחה  אולם בניגוד לאינטימיות של חדר סגור, כאן הכאב, הבושה והזעם מתפרצים החוצה מול אולם מלא.

העיצוב הבימתי מינימליסטי, כמעט נטול תפאורה, ומפנה מקום למילים ולנוכחות האנושית. הבחירה הזו מחזקת את המימד הישיר והחשוף של היצירה: אין איפור של המציאות, אלא פניה ישירה אל הקהל.

יחד עם זאת, בחלקים מסוימים מתעוררת תחושה שהחומרים עצמם קשים לעיכול, והיעדר מבנה דרמטי ברור עלול להעמיס על הצופה. אולם ייתכן שדווקא זהו לב העניין: יצירה ששמה "אזהרת טריגר" אינה באה כדי לפייס אלא כדי לטלטל, לפתוח שיח, ולעורר מודעות.

השורה התחתונה: "אזהרת טריגר" איננה הצגה "נעימה" או קלה, אלא תיאטרון חברתי-חשוב, שמבקש להעניק במה לקולות מושתקים ולהפוך את החוויה האישית לדיון ציבורי. זהו תיאטרון תיעודי, חשוף, אמיץ ומטלטל, שלעיתים מותיר את הצופה חסר מילים , אך בו בזמן מזכיר את תפקידו המהותי של התיאטרון: להיות מרחב של מפגש אנושי אמיתי, לא פעם כואב, אך הכרחי.

ההצגה פותחת באזהרת טריגר המזהירה מפני קולות ירי ופיצוצים, על מנת להכין את הקהל לאופי החוויה המעורר רגשות.
היא מתמודדת עם נקודות אפלות של חוויית השורדים, כמו חזרה לעבודה, התמודדויות במילואים, ודייטים ראשונים, אך גם מציגה נקודות של תקווה ואופטימיות.
היא אינה מחפשת רחמים או להפוך את הכאב ל"נחלת המציצנים", אלא לחשוף ולהבין את העולם הפנימי של השורדים.

חוויה חיה ובועטת. חובה לראות!