התערוכה "פועלת אופנה – דורין פרנקפורט” – מוזיאון אשדוד

מוזיאון אשדוד לאמנות מציג:

תערוכה מוזיאלית ראשונה מסוגה למעצבת דורין פרנקפורט

"פועלת אופנה"

החל מה-30 בדצמבר ועד ה-30 במאי

מוזיאון אשדוד לאמנות יפתח את שעריו בסוף דצמבר לתערוכה ספקטקולרית המתפרשת על פני שלוש קומות המוזיאון, ומציגה את מפעל חייה של אחת המעצבות המשפיעות ביותר בתולדות האופנה הישראלית – דורין פרנקפורט. תערוכה זו הישגית במונחים מקומיים: לראשונה מציג מוזיאון ישראלי תערוכה רחבת היקף ועומק של מעצבת ישראלית, שחקנית נוכחת, משפיעה ופעילה בשדה האופנה. התערוכה, אותה אצרה ליסה פרץ, מציעה מבט מעמיק ורב-ממדי על עשייה יוצאת דופן המשתרעת על פני חמישה עשורים.

מעצבת האופנה דורין פרנקפורט: ״מודה בכל לב על ההזדמנות להציג את האג’נדות שמאחורי העיצוב, את התהליכים הרגשיים והיצירתיים שליוו אותי, ואת ההשראה שנבטה מהשורשים ומהחיבור אל המקום הסוער שבו אני חיה ונושמת. מבט לאחור, אל עשרות שנות עשייה ויצירה, ממלא אותי סיפוק ובה בעת אני ממשיכה לנוע קדימה בתנופת יצירה חדשה אל העתיד״.

במשך חמישים שנה, דורין פרנקפורט התבססה ככוח מחולל ושחקנית מרכזית בעולם האופנה הישראלי. מעמדה צמח מתוך קורפוס יוצא דופן בהיקפו ובעומקו, המשלב סגנון ייחודי, חזון ברור, שליטה מושלמת בחומר ובצורה, ועמדה אידיאולוגית איתנה. מראשית שנות השבעים ועד סגירת המותג שלה ב-2022, פעלה פרנקפורט מתוך אמונה עמוקה שאופנה היא כלי תרבותי המגיב לרוחות הזמן הפוליטיות, החברתיות והתרבותיות, ולא רק תחום אסתטי חולף.

ד״ר יחיאל לסרי , ראש העיר אשדוד, מדגיש את חשיבותה של המעצבת:

"אשדוד ממשיכה למצב את עצמה כעיר תרבות מובילה בישראל, ותערוכה בסדר גודל כזה, העוסקת בפועלה של דורין פרנקפורט היא עדות חיה לכך. פרנקפורט היא אחת היוצרות הבולטות והמשפיעות בארץ, אשת חזון שידעה לאורך חמישה עשורים להעניק לאופנה עומק, מחשבה, אמירה חברתית וזיהוי מקומי ייחודי. יצירתה חוצה מגדרים, קהלים ודורות, ומשקפת באופן יוצא דופן את הפסיפס התרבותי הישראלי".

המפעל שהקימה בתל אביב ביחד עם שותפתה מרגיט סגל, פעל במשך 40 שנה ופרנס עשרות רבות של משפחות. במפעל עבדו בכבוד הדדי נשים וגברים מיומנים ומוכשרים בני כל המגזרים, הדתות והעדות. פרנקפורט דבקה בייצור בארץ למרות הקושי שהלך וגבר עם השנים, כאשר התעשייה המקומית ננטשה בהדרגה. היצירה בישראל והמחויבות לקהילה המקומית היוו משימת חיים עבור המעצבת.

בעקביות אידיאולוגית וסגנונית מרשימה, זכתה עבודתה של פרנקפורט להכרה, הוקרה והצלחה מסחרית בקרב הקהל הישראלי, ומיצבה אותה כדמות מובילה ומשפיעה בתחום האופנה הישראלי והבינלאומי.

לאורך שנות פעילותה, עיצבה פרנקפורט עבור מיטב האומנים, השחקניות והדמויות הציבוריות המובילות בישראל כגון עופרה חזה, שלום חנוך, תיסלם, להקת חלב ודבש ועוד. את יצירותיה לבשו נשים וגברים שהפכו למוזות שלה ושותפים למסע היצירתי והם תרמו להפיכת בגדיה לאייקונים תרבותיים. הקשר בין המעצבת למוזות שלה היה חלק מהותי מתפיסת העולם שלה, והוא מודגש בתערוכה כאחת התמות המרכזיות של עבודתה.

"פועלת אופנה: דורין פרנקפורט" אינה מבקשת לסכם מפעל חיים שהגיע לסיומו, אלא מפנה את המבט לניתוח מהותי של יצירתה כמנגנון סיסמוגרפי המטמיע, מעבד ומתרגם תמורות תרבותיות וחברתיות. התערוכה נעה בין הרעיונות המרכזיים שמתוכם פעלה פרנקפורט ואליהם שבה בכל קולקציה: קיימות, חותם אישי, מלאכה, מגדר, אייקונים ישראליים, מקורות השראה, מוזות, תעשייה מקומית, סטודיו ושורשים.

התמות הללו היוו את בסיס הזהות של בית האופנה שנשא את שמה, והן באו לידי ביטוי בבחירותיה הקונספטואליות, האמנותיות, החומריות והטכניות. גישה זו בידלה אותה בזירה בה פעלה ומיצבה את עבודתה כמחקר מתמשך ואינסופי.

ליסה פרץ, אוצרת התערוכה, חושפת את המהלך שעומד במרכז התערוכה:

"מתוך אלפי פריטים המרכיבים את ארכיונה, מבקשת תערוכה זו למקם את דורין פרנקפורט ככוח חלוץ ופורץ דרך בתרבות הישראלית, תוך חשיפת התשתית הרעיונית והאסתטית שעליה מושתתת עבודתה לאורך חמישה עשורים. מיזם אוצרותי זה, נדיר בעושרו, בהיקפו ובעומקו, שגובש בסבלנות, מקצוענות וקפדנות במשך חמש שנים, מאיר היבטים מרכזיים ביצירתה וחושף בפני הצופה את מלוא עוצמתה האמנותית"

התערוכה מציגה גם את השורשים המשפחתיים של פרנקפורט – החל מסבתה שהייתה ממקימות ויצו, אמה ממקימות עלם, ועד הרב הראשי לישראל איסר יהודה אונטרמן ויחסיו האוהבים והקרובים עם סבה ישראל שהיה אחיו ושניהם גרו בשכנות בית ליד בית בתל אביב.

התערוכה מדגישה את ההשראה של פרנקפורט מתרבויות מקומיות והיסטוריה ישראלית, ואת המהלכים שעשתה בהשראת אמנים ויוצרים כמו אביבה אורי, ברוך אגדתי, הלמר לרסקי, אביטל גבע ועוד. היא עסקה בקיימות בימים בהם המושג עדיין לא היה קיים, ופעלה מתוך אמונה שבמדינת אי מבודדת, אנחנו האחראים לעצמאות ופרנסה לקהילה, ושאמנות ויצירה הן כלי לדיבור, חיבור, מעורבות, הערכה וביקורת – לשורשים, לעבר ולהווה למען עתיד ותקווה.

נעמי אדר-הופמן, המשנה למנכ"ל החברה העירונית אשדוד והממונה על מוסדות התרבות, מסבירה את ההחלטה להשיק את העידן החדש של המוזיאון עם תערוכתה של פרנקפורט:

"לאחר כשנתיים של עבודות שיפוץ יסודיות, מוזיאון אשדוד לאמנות פותח מחדש את שעריו כשהוא מצויד בחללים חדשים ומתקדמים, שנבנו מתוך חשיבה על איכות התערוכות ורווחת המבקרים. הבחירה לפתוח את העידן החדש של מוזיאון אשדוד עם התערוכה של דורין פרנקפורט אינה מקרית: היא דמות מכוננת בתרבות הישראלית; יוצרת שהפכה את האופנה לשפה אמנותית וחברתית, וידעה לגעת ברוח הזמן לצד חתירה מתמדת לעומק, למלאכת יד, לקיימות ולחשיבה רעיונית. עבורנו זו זכות לפתוח את שערי המוזיאון המחודש עם גוף יצירה בעל משמעות כזו, ולהזמין את הקהל לחוויה עשירה, מרגשת ומחברת".

בתערוכה מוצגים כמאתיים פריטים מארכיונה של המעצבת: בגדים, אביזרים, ספרי סקיצות, דימויים מקמפיינים ותצוגות אופנה, תצלומים, סרטים, מיצבי וידאו ויצירות טקסטיל שמעולם לא נחשפו. כל אלו אורגנו בקפידה סביב עקרונות היסוד של עבודתה, וחושפים את תפיסת העולם והמהלך האמנותי של פרנקפורט. בכולם מוטמעת אותה תכונה חרישית ומוצפנת המהדהדת בשם התערוכה – העמלנות. שכן על פי דורין פרנקפורט, אופנה היא ראשית כל מלאכת יד המונעת מהתמדה והתמסרות, ממנה נפרשים החוטים הטווים את העולם כולו.

יובל ביטון, אוצר ראשי מוזיאון אשדוד לאמנות, מאיר את הקשר בין אופנה לאמנות:

"יחסי אמנות ואופנה הם יחסים הדוקים מקדמת דנא, המערבים חשיבת אסתטית, חזון יצירתי, כמו גם עמדה פוליטית, חברתית וביקורתיות. הווית האמנות מתמזגת בקלות בהוויה של עיצוב אופנה. התערוכה "פועלת אופנה" היא הזדמנות עבורנו לייחד מבט ליצירתה של אחת מיוצרות האופנה המובילות והחשובות בישראל, ולבחון את התרבות הישראלית לאורך השנים על רקע יצירתה".

"פועלת אופנה" – מוזיאון אשדוד לאמנות, רחוב דרך ארץ 8, אשדוד

טלפון: 08-9238521

תאריכי התערוכה: 30 בדצמבר 2025 – 30 במאי 2026

שעות פעילות:

ימי א', ג', ד' 16:00–10:00

ימי ב', ה' 10:00-20:00

יום ו' 10:00-14:00

שבת 10:00-14:00

בערב חג ובחג המוזיאון סגור

על התערוכה

התערוכה מחולקת לעשרה פרקים המציגים את התמות שהובילה דורין פרנקפורט לאורך השנים והרעיונות המרכזיים המרכיבים את הזהות של בית האופנה שנושא את שמה: קיימות, חותם אישי, מלאכה, מגדר, אייקונים ישראליים, מקורות השראה, מוזות, תעשייה מקומית, סטודיו, שורשים.

אייקונים ישראליים

בשנות ה-70 וה-80, פרנקפורט הטביעה חותמת ויזואלית על עולם הבידור והמוזיקה הישראלית. היא עיצבה את הפרסונה הבימתית של כוכבי התקופה, תיסלם, צביקה פיק, שלום חנוך ,יזהר כהן גלי עטרי ולהקת חלב ודבש ועפרה חזה. לכל אחד מהם, היא בנתה דימוי שקיפל בתוכו את סיפורו האמנותי והיצירתי הייחודי.

מקורות השראה

עולמות המחול, השירה, הקולנוע והאמנות, כוננו את מלאכת העיצוב כפרקטיקה מרובדת, השואפת להעניק למהות צורה מוחשית ונובעת בין השאר, מדיאלוג מתמיד עם דמויות מרכזיות בתרבות העברית כמו, ברוך אגדתי חלוץ המחול בארץ ישראל, הציירת אביבה אורי, הלמר לרסקי, בכיר הצלמים לפני קום המדינה ואמן האוונגרד בועז תורג'מן. לצד קולקציות בעקבות הסרט ההונג קונגי "מצב רוח לאהבה" (במאי: וונג קאר וואי), או בהשראת מורשת עולי אתיופיה והיהדות ההררית בגיאורגיה.

שורשים

הארכיון האישי של דורין פרנקפורט נחשף לראשונה בתערוכה הנוכחית. אין בו בגדים או רישומים, אלא אוסף אקלקטי של מבחר חפצים פרטיים ומשפחתיים, המשרטטים יחד את סיפור חייה.

קַיָּמוּת

ללא עוררין, דורין פרנקפורט היא חלוצת מעצבי האופנה הישראליים בעלי המודעות הסביבתית. היא אימצה את עקרונות המיחזור, שנים רבות לפני שהפכו מוכרים ומיושמים. מראשית דרכה כמעצבת אופנה, באמצע שנות ה-70 ולאורך כל שנות פעילותה.

מגדר

הזהות המגדרית באופנה הישראלית, העסיק את פרנקפורט כבר בשנות ה-80 כשהציבה את המהפכה הלהט"בית ומסריה בחזית המותג שלה, בתצוגות אופנה ובמסעות הפרסום ויחסי הציבור, וקידמה מעל כל במה תקשורתית מסרי הכלה, עוד כשהקהילה הייתה בשולי השיח הציבורי.

מוזות

דורין התייחסה אל הדוגמניות עימן עבדה לא כאל אובייקט פסיבי שנועד להציג בגדים, כי אם אל סובייקט נוכח ופעיל המגלם את חזונה הקונספטואלי. הביוגרפיה והמטען התרבותי של כל אחת מהן, שימשו כחומרי גלם להעברת ערכיו ומסריו של בית האופנה. החיבור ארוך הטווח עם כמה מהן – קיטי ממון, חלי גולדנברג, תמי בן עמי ז"ל, סמדר קילצ'ינסקי, שירלי גליק, יאנה גור, גילי סער, אביה בן דוד, דורית בר אור, שירי בן ארי, יעל רייך ומיקי ממון – התפתח לחברות קרובה וביסס אותן כשגרירות האולטימטיביות הנושאות באחריות להעמיד אלטרנטיבה, לגוון ולערער על נורמות היופי המקובלות בתעשייה.

חותם אישי

שחור, הצבע המזוהה עם דורין פרנקפורט, אינו רק צבע עבורה, אלא נושא לעיון אינטימי ומחקר מעמיק. אם הקנבס הלבן משמש לציירים כנקודת מוצא, עבור פרנקפורט, הבד השחור היה הבסיס שממנו החלה ליצור. מופשט וקונקרטי, מסתורי וגלוי, מפואר ונזירי בעת ובעונה אחת – ממנו הפיקה את מיטב עיצוביה, בגדים שחורים בני שלושים ואף ארבעים שנה –עומדים כיום במלוא הדרם הראשוני ומוכיחים כי פרנקפורט חוללה נס: היא לכדה בהם את הנצח.

מלאכה

בתחילת שנות השמונים, פרנקפורט הקימה, יחד עם שותפתה מרגיט סגל, מפעל ייצור מקומי שהעסיק עשרות עובדים והתאפיין בבקרת איכות קפדנית. בבסיס גישתה, כמעצבת ותעשיינית, עמדו פרפקציוניזם ומיומנות טכנית אבסולוטית והיא הייתה מעורבת בכל שלב בשרשרת הייצור. בכך שימרה את אומנות החייטות, במסגרת של ייצור מסחרי ויצרה איזון עדין בין היד לבין המכונה.

פרנקפורט יצרה שפת אופנה המתאימה למקום ולתנאיו, העיצובים שלה יועדו לאקלים ולאופי החיים הישראלי: הבדים הנושמים התאימו לקיץ המהביל והדגמים האדפטיביים – לחורף הקצרצר. היא יצרה פריטי לבוש בעלי אופי רב־גוני המתאימים לשעות העבודה והפנאי כאחד, מתוך הכרה בתרבות המקומית, בה הגבולות בין הפורמלי והאגבי, טושטשו או נעלמו כליל.

סטודיו

הסטודיו של דורין פרנקפורט, ששכן בלב מפעל הייצור של המעצבת בדרום תל אביב, גילם את ההתלכדות בין האידיאה והפרקטיקה לכדי ישות אחת. היעדרות המחיצה בין האגפים הייתה הצהרה עקרונית: העיצוב אינו קודם לביצוע והביצוע אינו נפרד מהעיצוב. מתוך ראייה הוליסטית של תפקידה כמעצבת ותעשיינית, היא התעקשה לא לעבוד במגדל שן מבודד, אלא במגע ישיר עם החומר החי והמוחשי – אנשים, מכונות וחומרי גלם.

תעשייה מקומית

"אני יצרנית. יש לי מפעל, ואני ההזויה היחידה כרגע שממשיכה לייצר הכול בארץ. בתחילת שנות ה-80, התקבלה החלטה לייבש את הענף כי אמרו שהוא לא תחרותי והוחלט שנהפוך למעצמת היי־טק. את המחאה על כך שהמדינה לא מקיימת את קהילת היוצרים של עצמה התחלתי עוד כשאריק שרון היה שר התעשייה והמסחר. אבל אחרי שעברתי את כל הקשת הפוליטית והבנתי שאני מדברת אל טחנות רוח – עזבתי את זה". – דורין פרנקפורט