מוזיאון תל אביב לאמנות חושף את תכנית התערוכות לשנת 2026

מוזיאון תל אביב לאמנות מציג את תכנית התערוכות לשנת 2026

מוזיאון תל אביב לאמנות חושף את תכנית התערוכות המרכזיות לשנת 2026, תכנית מקורית ומגוונת המתמקדת בחיזוק זירת האמנות המקומית, לצד הצגת תערוכות בינלאומיות של אמנים ואמניות בולטות בשדה האמנות העולמי, והחזרת למעלה מ-150 מיצירות המופת של האוסף המודרני לתצוגת קבע, לראשונה מאז המלחמה

בין התערוכות הבולטות במוזיאון תל אביב לאמנות המוצגות החל מינואר 2026, סוף היום: 100 שנים לתנועת האובייקטיביות החדשה תערוכה מקיפה ראשונה בישראל לציון מאה שנים לזרם הגרמני משנות ה־20 שהציג מבט מפוכח על המציאות ברפובליקת ויימאר. התערוכה שנת אפס העוסקת בסיפור יוצא דופן של הצלת יצירות אמנות מאירופה למוזיאון תל אביב לאמנות, ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. בסוף ינואר, גם ישיב המוזיאון את האוספים המודרניים לתצוגת קבע של למעלה מ- 150 מיצירות המופת החשובות והיקרות ביותר שברשותו, של גדולי האמנים, בהם: וינסנט ואן גוך, פבלו פיקאסו, קלוד מונה, פייר-אוגוסט רנואר, מארק שאגאל, אמדאו מודליאני, פול גוגן, גוסטב קלימט, אלברטו ג'קומטי, וסילי קנדינסקי ורבים נוספים, שאוחסנו מאז פרוץ המלחמה בכספות ובמחסנים מוגנים מתחת לקרקע.

בהמשך השנה, המוזיאון יציג תערוכת יחיד של האמן האמריקאי טום וסלמן (2004–1931) אחת הדמויות המרכזיות בפופ ארט האמריקאי של שנות ה־60. המוזיאון ימשיך בהצגת קולות נשיים משדה האמנות הישראלי והבינלאומי, בין השאר בתערוכה ראשונה בישראל של ליזט מודל (1901-1983) שתציג את עבודתה של אחת הצלמות המשפיעות והנועזות במאה ה־20. תערוכת יחיד לציירת הישראלית-צרפתייה הצעירה נתנאל הרבלין. תערוכת יחיד לאמנית מרים קאהן, מהדמויות המשמעותיות והפרובוקטיביות באמנות העכשווית הבינלאומית, לצד תערוכה לנומה בר, מאייר ויוצר מהמצליחים בעולם ורטרוספקטיבה לעבד עאבדי, אחד האמנים הפלסטיניים הוותיקים הפועלים בארץ מאז קום המדינה.

בנוסף, יוצגו תערוכות קבוצתיות מקוריות, בהן מסילת ישרים, תערוכה מחקרית מקיפה, הבוחנת את האמנות דרך המסורתיות, כמרחב תרבותי רחב ועשיר בהשתתפות האמנים אתי אברג'יל, עומרי דנינו, יהודית סספורטס, אלי פטל ואחרים. תערוכה מקיפה לציון 120 שנה לייסוד בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים. וחזון העצמות החדשות, תערוכה פורצת דרך החוקרת כיצד אמנים הגיבו לשבר הקיומי שלאחר מלחמת העולם השנייה ומתמקדת במורשת הריאליזם הפנטסטי, בהשתתפות אמנים כמו ארנסט פוקס, מיכאל גרובמן, מארק רותקו לצד מאיה דרן וחודרוקבסקי.

טניה כהן-עוזיאלי, מנכ"לית מוזיאון תל אביב לאמנות: "אנחנו נרגשים וגאים לחשוף את תכנית תערוכות 2026 במוזיאון תל אביב לאמנות. תכנית משובחת במיוחד, שהצלחנו לממש עם צוות האוצרות בהובלת מירה לפידות, במאמצים רבים ועבודה קשה. זאת לנוכח אתגרים ושינויים רבים ובצל המצב המורכב בארץ, החרם התרבותי על ישראל בעולם והבידוד שחווה זירת האמנות המקומית בזירה הבינלאומית. על אף כל אלו ולמרות חוסר הוודאות הבטחוני, על רקע המלחמה המתמשכת והתיירות המצומצמת לישראל, סגרנו את שנת 2025 עם למעלה ממיליון מבקרים, נתון שממקם אותנו ברשימת המוזיאונים המובילים בעולם. המוזיאון נדרש בשנים האחרונות, להתנהל בתוך חוסר יציבות מתמשך, דבר שרק העצים את תחושת האחריות הציבורית שלנו כמוסד האמנות המוביל בארץ, להיות תמיד עם יד על הדופק התרבותי והחברתי במקום הזה, להיות קשוב ולהגיב בזמן אמת, לספק תמיכה לקהילה ולשים דגש על נגישות, ריפוי והכלה."

תכנית תערוכות 2026 במוזיאון תל אביב לאמנות לפי חודשי השנה:

ינואר

סוף היום: מאה שנים לתנועת האובייקטיביות החדשה

תערוכה מקיפה ראשונה בישראל לציון מאה שנים לתנועת ה"אובייקטיביות החדשה" – זרם גרמני משנות ה־20 שהציג מבט מפוכח על מציאות רפובליקת ויימאר. התערוכה כוללת כ־130 יצירות – ציורים, רישומים, תצלומים והדפסים – שנוצרו בין 1925 ל־1939. לצד עבודות של אמנים מרכזיים כמו ג'ורג' גרוס, אוטו דיקס, כריסטיאן שאד ורודולף שליכטר, ועבודות של אמניות פורצות-דרך הזוכות כיום לגילוי מחודש, בהן לוטה לזרשטיין, אניטה רֶה (Rée), דוֹדוֹ (דורותה קלרה וולף) וגרטה יורגנס.

שנת אפס: לציון 80 שנה למלחמת העולם השניה

התערוכה עוסקת בסיפור יוצא דופן של הברחת יצירות אמנות מאירופה למוזיאון תל אביב לאמנות, ערב מלחמת העולם השניה ובמהלכה. ד"ר קרל שוורץ, מייסד המוזיאון היהודי בברלין, נמלט ארצה עם עליית היטלר לשלטון ומונה למנהלו הראשון של מוזיאון תל אביב. עד סיום כהונתו ב־1947 הצליח להציל מהשמדה אלפי יצירות, שכונו בידי הנאצים "אמנות מנוונת". יצירות אלו הפכו להיות לאבן הראשה של אוסף האמנות המודרנית של מוזיאון תל אביב, והן עדות לכוחה של אמנות, של האמנים ואנשי התרבות לשמור על חזון ורוח התנגדות בתקופות של משבר, חירום ומלחמה. בתערוכה מוצגות למעלה מ-150 עבודות של האמנים מארק שאגאל, אריך הקל, מאוריצי גוטליב, קתה קולביץ, מקס בקמן, יוחנן סימון, אלכסנדר ארכיפנקו, ג׳יימס אנסור ועוד.

החזרת האוסף המודרני לתצוגת קבע, לראשונה מאז המלחמה

מוזיאון תל אביב מחזיר את האוספים המודרניים לתצוגת קבע. למעלה מ- 150 מיצירות המופת החשובות והיקרות ביותר שברשותו, שאוחסנו מאז פרוץ המלחמה בכספות ובמחסנים מוגנים מתחת לקרקע. תצוגה מחודשת ומרהיבה הכוללת יצירות של גדולי האמנים, ביניהם: וינסנט ואן גוך, פבלו פיקאסו, קלוד מונה, פייר-אוגוסט רנואר, מארק שאגאל, אמדאו מודליאני, פול גוגן, גוסטב קלימט, אלברטו ג'קומטי, וסילי קנדינסקי ורבים נוספים.

יהושע נוישטיין: אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים

יהושע נוישטיין (נ' 1940, דנציג), מחלוצי האמנות המושגית בארץ ובעולם, החל את פעילותו האמנותית והרעיונית בישראל בשנות ה־60 של המאה ה־20. נוישטיין מוּכּר בזכות המְשגה מקורית של אמנות סביבתית במרחבים היסטוריים רוויים. במיצב "אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים" נוישטיין חוזר ל"פרויקט נהר ירושלים", הפעולה המושגית הראשונה בישראל, אותה קיים ב־1970 בשיתוף האמנים ז'ורז'ט בלייה וג'רארד מרקס. במיצב שנוצר במזרח ירושלים, באזור שלרגלי אבו תור ומנזר סנט קליר ועד נחל קדרון, הושמעו קולות זרימה מוקלטים של מים על ידי רמקולים – נהר דמיוני כיצירת אמנות סביבתית חוץ –מוזיאלית. נוישטיין חוזר לאותו מיצב ומבצע מחדש עבודה אייקונית זו בחלל הגלריה, באופן הקושר את המרחב והזמן על היבטיו האמנותיים והפוליטיים.

"מסך כניסה" – אמנות דיגיטלית במרחב הציבורי

הפרויקט "מסך כניסה" יציג שורת פרוייקטים של ארבעה אמנים –רונן שהרבני, דימיטרי צ'רניאק, מרב שחם ובן בן־חורין – על מסך גדול בכניסה לבניין המוזיאון החדש (הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר). יצירותיהם של האמנים חושפות כיצד העשייה הדיגיטלית מתפרשת מעבר לכל הגדרה יחידה: לעיתים כמערכת גנרטיבית המתפתחת לדפוסים בלתי צפויים ומקריים, לעיתים כהקרנה סוחפת הממוססת את הגבול בין הגוף הפיזי למסך; במקומות אחרים כיצירת סיפור דיגיטלי מרובד הבוחן עולמות שונים, או כשילוב תיאורטי שבין אלגוריתם, עולם האמנות ובינה מלאכותית. כל אמן מנסח נקודת כניסה אחרת למצב הדיגיטלי, אך יחד הם מייצרים ראייה רב־קולית של האופן שבו הטכנולוגיה מעצבת תפיסה, זיכרון ומרחב. ב־21 בינואר יוצג הפרויקט הראשון של האמן רונן שהרבני (נ' 1974).

פברואר

עולמות זעירים: מיניאטורות באמנות עכשווית

התערוכה שואבת את השראתה משבעה עשר חדרי המיניאטורות התקופתיים של ענקית הקוסמטיקה והאספנית הלנה רובינשטיין, שנתרמו ע"י הקרן שלה לאחר מותה ומוצגים דרך קבע במוזיאון החל מ־1968. התערוכה מזמנת מבט ייחודי על רעיון המיניאטורה ומנסה לפענח את סוד קסמה. היא תכלול מעל ל-25 אמנים ואמניות ישראלים ובינלאומיים עכשוויים המתייחסים לעולמות מיניאטוריים המתגלמים במגוון מדיומים. כל אחד מהם מגייס את הדימוי הפלאי הממוזער כביטוי לזיכרון אישי, הנע מקסום ומסקרן למטריד ומערער, ופעמים רבות כאמצעי מפתיע להבעת עמדה תרבותית, חברתית ופוליטית. בין האמנים והאמניות המשתתפות: גיא גולדשטיין, נוי ותמיר, שירה זלוור, ענבל הופמן ושראון פז, ורד אהרונוביץ', אפרת נתן, אמיר תומשוב, רוני טהרלב ועוד.

חזון העצמות החדשות: דימיונות וחזיוניות יהודיים במחצית השניה של המאה ה-20

תערוכה קבוצתית פורצת דרך ומקורית החוקרת כיצד אמנים הגיבו לשבר הקיומי שלאחר מלחמת העולם השנייה באמצעות שפה חזיונית-פנטסטית. התערוכה מתמקדת במורשת הריאליזם הפנטסטי, ובוחנת כיצד טראומה מעצבת עולמות פנימיים – דמיוניים, רוחניים וסוריאליסטיים – המאפשרים עיבוד של השבר והצעת דרכי הבנה אחרות למציאות שלאחר המלחמה. בין האמנים המשתתפים: מרדכי ארדון, אריק בראואר, מיה דרן, אריך נוימן, ארנסט פוקס, קרל קוניג ומארק רותקו ועוד.

מרץ

טום וסלמן

תערוכת יחיד של האמן האמריקאי טום וסלמן מתוך אוסף משפחת מוגרבי. טום וֶסֶלמן (2004–1931) בלט כאחת הדמויות המרכזיות בפופ ארט האמריקאי של שנות ה־60, ויצר דימויים נועזים ומפתים כמו התרבות שהם משקפים. באמצעות ייצוגיו האייקוניים של עירום וטבע דומם – מקוטעים, שטוחים, מונומנטליים – וֶסֶלמן דמיין מחדש את מסורת הציור בעידן רווי בפרסום, צרכנות ומופעי מדיה. התערוכה תכלול כשלושים יצירות, בעיקר ציורי שמן, אך גם עבודות במדיה מעורבת בדגש על סדרות מרכזיות שיצר בשנות ה־60-70 של המאה ה־20.

יוני

אילנה דותן

זוכת הפרס ע״ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית־ריאליסטית, 2025. האמנית אילנה דותן (נ' 1967), מתמקדת ברישום ריאליסטי בגרפיט ופחם של חומרים ומוצרים מתועשים מהסביבה הביתית. הרישומים של דותן מעוררי השתאות: בקומפוזיציות פשוטות, בריאליזם כמו-צילומי ותוך שליטה טכנית מושלמת היא מוסרת מרקם, חומריות ושקיפויות של חומרי חיים זולים ופשוטים. יחד, רישומיה של דותן מצטברים למסה חזותית אודות חומרי אריזה, עטיפה, שימור ושינוע – בשוליותם (הם לעולם שחקנים משניים בהצגה) הם סמל לתרבות של צריכה מהירה, שימוש חד פעמי מוסח דעת.

יולי

נומה בר

בכל יום מתפרסם במקום אחר בעולם איור של נומה בר (נ. 1973), מהמאיירים המצליחים בתקופתנו. בר, יליד ישראל, עבר ללונדון ב־2001, שנה לאחר שסיים את הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ומאז הוא חי ופועל בה. ב־25 השנים האחרונות עבודותיו כיכבו על שערי עיתונים ומגזינים בכל העולם, הופיעו על עטיפות רבי מכר, וכיכבו אצל מותגים בינלאומיים מובילים. כל זאת בזכות הסגנון הייחודי שלו, שנולד בעקבות המאבק של מי שעוסק באותיות ובשפה, למצוא פרנסה בארץ זרה: מינימליסטי, סוריאליסטי, משחקי, נע בין פוזיטיב לנגטיב ובעל צבעוניות מובחנת. הכל ביחד יוצר תוצאה אייקונית שברגע שמבינים את ההיגיון מאחוריה, אי אפשר שלא להתפעל ממנה.

ליזט מודל

תערוכת היחיד הראשונה בישראל לליזט מודל (1901-1983) מציגה את עבודתה של אחת הצלמות המכוננות והנועזות של המאה ה־20. מודל, שנולדה בוינה והחלה את דרכה כמוזיקאית, גילתה את הצילום לאחר שהיגרה לצרפת צילומיה מתאפיינים בשפה ישירה, ביקורתית ועתירת הומור חד. מאז סוף שנות ה־30 ועד מותה היא כיוונה את עדשתה אל חיי היומיום בסביבתה: מהטיילת המהודרת של ניס ועד הרחובות הסוערים של ניו יורק. במבט חודר היא התקרבה אל האחר, הדינמי, הבועט, ולכדה את המהות הבלתי מסוננת של חיי העיר, על יופיים ועליבותם. תערוכת מקיפה זו מציעה הזדמנות נדירה להתבונן בעשרות תצלומים מקוריים שהודפסו בידיה, ולהכיר את האמנית שעיצבה את תפקיד הצלם כפי שהוא מוכר לנו היום.

ספטמבר

תערוכת בצלאל 1906-1929

תערוכת בצלאל במוזיאון תל אביב לאמנות היא התערוכה המקיפה הראשונה של פריטי בצלאל בתל אביב, מתוך הפרק הראשון להיווסדו בשנת 1906. התערוכה תציין 120 שנה לייסוד בצלאל בירושלים, באמצעות פריטים ממגוון טכניקות המהווים את הפרק המכונן והראשון באמנות הישראלית, מתוך אוסף פרטי המונה 750 פריטי בצלאל. פריטי האוסף הפרטי, שבסיסו בתל אביב, נאספו לאורך שנים ומעולם לא הוצגו בהקשר ציבורי. התערוכה תדגיש את הקשר בין ירושלים לתל אביב, בין הוויה של מסורות והיסטוריה עתיקה, לבין עיר ציונית, עברית מודרנית. בתערוכה יוצגו בין השאר תרמילי פגזים ממלחמת העולם הראשונה שעוצבו להיות אגרטלי פרחים; אריחי קרמיקה אשר הוצבו בחזיתות בניינים ציבוריים ופרטיים ברחבי תל אביב. רהיטים, חפצי יודאיקה, כלים ותכשיטים שנעשו בעבודה דמשקאית ובטכניקות של צורפים תימניים, כמו גם עשרות רישומים והדפסים מרהיבים שהוכנו על ידי טובי הציירים הישראליים של התקופה.

אוקטובר

מסילת ישרים: מסורת ומסירה באמנות הישראלית (שם זמני)

תערוכה קבוצתית ומחקרית מקיפה, שמבקשת לבחון את הקשרים בין המסורת – או "המסורתיים" – כתופעה מרתקת המציעה חלופה למודרניות נטולת חולין, לבין הביטויים וההתגלמויות של המסורת באמנות הישראלית מאז ראשית דרכה. בתרבות היהודית והישראלית מקובל לחשוב באופן דיכוטומי על דת וחילוניות. התערוכה מבקשת להציע עמדה אחרת, הבוחנת את האמנות דרך המסורתיות, שמהווה ערוץ תרבותי יותר משהוא דתי. התערוכה מבקשת לבחון מחדש את המסורתיות כמרחב תרבותי רחב ועשיר בפני עצמו. בין האמנים המשתתפים: אתי אברג'יל, עמרי דנינו, יהודית סספורטס, אלי פטל ועוד.

נובמבר

להלי פרילינג

זוכת פרס רפפורט לאמנית מבטיחה, 2025. תערוכת יחיד לאמנית להלי פרילינג (ילידת 1982), שגוף עבודתה מתמקד במפגש המורכב בין זוהר, תשוקה ומוות. פרילינג מעמידה ביצירתה מיצבים רב-מדיומליים, בהם פיסול (בחוטי דיג, מגזרות נייר או יציקות שעווה) ועבודות דו־מימד (רישום ,קולאז’, צילום) המתלכדים לרגע תיאטרלי או קולנועי במהותו. הגופניות העזה בעבודותיה נוגעת תמיד ברגע של פירוק וריקון. נוכחותה המובחנת בשדה האמנות הישראלית, מפיחה בו הדים רחוקים של להקות גלאם-מטאל משנות ה־70, ברים אפלים או כל אתר בו החזות הנוצצת מצויה בהלימה לתחושת פגיעות וחשיפת יתר.

דצמבר

מרים קהאן

תערוכת יחיד ראשונה בישראל לאמנית מרים קהאן (נ' 1949, שוויץ). קהאן נמנית עם האמניות הפמיניסטיות הבולטות באמנות האירופית העכשווית. מאז שנות השבעים היא פועלת מתוך עמדה פוליטית־חברתית ביקורתית, המערערת על מוסכמות מגדריות ועל מבני הכוח של החברה הפטריארכלית. בעבודותיה היא משתמשת בדימוי הגוף – ובייחוד הגוף הנשי – ככלי לבחינת יחסי כוח, מגדר, מיניות ואלימות. סגנונה מתאפיין בגישה אינטואיטיבית וגופנית, וציור אקספרסיבי, ישיר ובעל עוצמה רגשית. הדמויות בעבודותיה מייצגות את האדם באשר הוא; לעיתים חסרות פנים או ממוקמות במרחבים לא מוגדרים, נעות בין האישי לקולקטיבי, בין האנושי לחייתי. הגוף ביצירתה משמש אתר של זיכרון, טראומה ותשוקה, ומבטא פגיעות והתנגדות. לצד ציורי דמויות, קהאן יוצרת גם נופים, סצנות מלחמה ותיאורים של פליטים, מתוך עיסוק מתמשך בשאלות של אנושיות ואחריות מוסרית.

נתנאל הרבלין

תערוכת יחיד לאמנית הישראלית-צרפתייה הצעירה נתנאל הרבלין (נ' 1989), שנודעת בציורים אישיים ואינטימיים העוסקים ברגעים קטנים מחיי היומיום. הרבלין מציירת לרוב מתוך התבוננות בסביבתה הקרובה והיא מתעדת את העולם סביבה בכנות ובישירות ומציירת בעדינות וברגישות דמויות של אנשים שהיא מכירה או שמשכו את תשומת ליבה – ברחובות פריז או תל אביב. בצבעוניות מובחנת ובמשיכות מכחול מחוספסות, הרבלין מציירת ציורי תפנים, ציורי דיוקן, טבע דומם ונוף ולתוכם היא מרבה להוסיף את האנשים הקרובים אליה ביותר, כמו בן זוגה, ביתה, אחותה וחבריה. הציור הפיגורטיבי שלה נשען על תקדימים של אמנות צרפתית מהמאה ה־19, וב־2024 הוצגה תערוכת יחיד נדירה של הרבלין במוזיאון ד'אורסיי בפאריס.

לי נבו

זוכת פרס לורן ומיטשל פרסר לצלמת ישראלית צעירה לשנת 2025. לי נבו (נ' 1984) עושה שימוש בצילום על מופעיו הרבים כמו זירוקס, ספר או דימוי רדי מייד, ככלי תיעודי ורעיוני לבניית סביבות סוחפות ורב־משמעויות. לנבו יש עניין בסוגים שונים של מבנים תפקודיים, מערכות ומנגנוני שליטה (דוגמת תא וידוי נוצרי, בית משפט, עמדות תצפית או לחילופין בר, חניון) וחללים שנעים בין אינטימיות לחשיפה. עבודותיה מורכבות מסצנות גרפיות המציעות הסלמה של מצב, ניסוי או פעולה. העבודות נשענות על סיטואציות יומיומית ודימויים קולנועיים, דרכן היא יוצרת סצנות מוכרות ומוזרות בו בזמן, ומתקיימת בהן תחושת מתח ודריכות.

הילה לולו לינ פרח כפר בירעים

תערוכת יחיד להילה לולו לינ פרח כפר בירעים (נ' 1964). אמנית שפרצה אל התודעה בשנות ה-90 עם עבודות נועזות ומאתגרות. היא הייתה בין הראשונות לעבוד בריבוי מדיומים (פיסול, מיצב, וידיאו, צילום וכן עבודות טקסט בפונט אישי) ולעסוק בגוף ובמיניות, תוך בחינה של הגדרות מגדריות ופוליטיות. התערוכה תציג הצבות חדשות לצד עבודות מוקדמות, ותהווה תערוכה מאז'ורית ראשונה שלה מזה שני עשורים, מתוך רצון לקבץ את מכלול יצירתה לטובת דור חדש שטרם נחשף לעבודותיה בהיקף רחב כל כך.

עבד עאבדי: רטרוספקטיבה

עבד עאבדי (נ' 1942, חיפה), הוא מהאמנים הפלסטינים הוותיקים והבולטים הפועלים בארץ מאז קום המדינה. התערוכה הרטרוספקטיבית –תסקור את כל תקופות עבודתו של האמן בן ה־83 משנות ה־60 ועד היום, החל מעבודתו כמאייר לעיתון אלאתחאד של המפלגה הקומוניסטית, דרך החלק שלקח בזרם הריאליזם החברתי בישראל בהשפעת האמנות המזרח-גרמנית, ועד עבודתו העדכנית העוסקת במלחמה בעזה. יצירתו של האמן דוגלת במעורבות חברתית ומודעות פוליטית, ומגלמת את תמצית השאיפה לחיים משותפים בין יהודים ופלסטינים בישראל המבוססים על ערבות והפריה הדדיות.

תערוכות נוספות ופרויקטים רב תחומיים שונים שיוצגו במוזיאון, יוכרזו בהמשך השנה.