הסרט המטלטל "וַ'יְנִי (איפה) ידידה" יעלה לשידור ב 7.2 בכאן 11

וַ'יְנִי (איפה) ידידה
סרטה התיעודי של ישראלה שאער מעודד
זוכה פרס הבימוי בפסטיבל הקולנוע ירושלים
יעלה לשידור בכאן 11 במוצ"ש 7.2.26 בשעה 22:00

פרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן, היא אחד הפרקים הכואבים והמדממים בתולדות ישראל. גורלם של למעלה מ-1,000 תינוקות וילדים, נותר שנוי במחלוקת עד היום. לאורך השנים, בעקבות מחאה ציבורית, הוקמו שלוש ועדות חקירה – אך גורלם של רוב הילדים, בהם הילדה ידידה ג'ובני נותר עלום.
שבעים שנה לאחר שסבתה כרעה בבכי ליד מיטת בתה הנעדרת, יוצאת הבמאית ישראלה שאער מעודד, לחפש מה קרה לדודתה ידידה, שנעלמה ממחנות העולים בשנות ה-50. פתיחת הארכיונים בשנת 2016, שכללה חשיפה של כ-200 אלף מסמכים, סיפקה הזדמנות ראשונה להיכרות אינטימית עם קורותיה. היא צוללת לעדויות היסטוריות נדירות של האחיות והרופאים שטיפלו בילדים. מתוכן, נחשף עולמם הרגשי של אנשי המקצוע שהיו האחרונים לראות את התינוקות, חוסר האונים, רגשות האשמה, ההדחקה, הצער ואמונות העבר.
הסרט המטלטל, פותח צוהר לפרשת היעלמות הילדים דרך שלושה מעגלים: הציבורי, הממסדי והמשפחתי. הניגוד בין המסמכים הלקוניים לעדויות המזעזעות שהושתקו במשך שנים, מאיר באור חדש את המחדלים שנעשו בשנים ההן, את רוחות הרפאים של התינוקות הנעלמים ושל ההיסטוריה הרפואית בישראל
וַ'יְנִי (איפה) ידידה, הינה היצירה הקולנועית הראשונה שנוצרה על ידי המשפחות עצמן. הבמאית מבקשת להתבונן במבט חדש על ההיסטוריה להתערב בתוכה, לתהות ולהטיל ספק. הסרט חושף את האמת האמוציונלית שהייתה קבורה מתחת לפני השטח ואת המחדלים שנעשו בשם ה"חינוך מחדש" והוסתרו. האם העיסוק בפרשה יאפשר החלמה, או שמא יעמיק את הפצע?
ישראלה שאער מעודד היא במאית ומרצה. ביימה סרטים קצרים וארוכים שהוקרנו בפסטיבלים וזכו בפרסים, ביניהם: "המלכה חנטרישה" (2009), "מורי חידת שבזי" (2018), "אישה" (2019), "שמעון" (2019) ו"שושנה דמארי: קריאה מאוחרת" (2022). סרטה "ויני (איפה) ידידה" (2025), זכה בפרס הבימוי בפסטיבל ירושלים. בימים אלה עומדת ישראלה לפני צילום הסרט העלילתי הראשון שלה באורך מלא, שתסריטו זכה בקרן סטיב טיש ובפרס הפיצ'ינג בפסטיבל חיפה.לצד עשייתה הקולנועית, ישראלה היא דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב, החוקרת את הקולנוע המזרחי-נשי-פוליטי בשנות השבעים, מרצה בסם שפיגל ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה, ובאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, שם היא משמשת כעמיתה בכירה לקידום שוויון, מגוון וחיים משותפים.

דבר הבמאית ישראלה שאער מעודד

לפני כשלושים שנה שמעתי לראשונה על דודה ידידה. סיפור של קלסטרופוביה, של מחסן אפל ומאובק, שבמשך שנים היה נעול בתוך עצמו. לאורך השנים צילמתי את משפחתי, אך מעולם לא העזתי לשאול אודותיה. בשום ארוחה או מפגש היעדרותה לא דוברה ביננו. מזה עשורים שהפרשה חורכת את המרחב הציבורי אבל אצלנו שררה דממה.

עט אדום בכתב יד על קרטון קשיח. מילים חגיגיות: "מדינת ישראל. 27.2.1967. תיק 1400/07"90. בפתיחת הפרוטוקולים לציבור הרחב, באתר ארכיון המדינה, מצאתי את התיק החום והדל של ידידה. 3/297 הוא המספר הסידורי שהוענק לה – לתינוקת שנחטפה מסבתי ומאיתנו, בני משפחתה. התיק, אותו גילינו רק לאחר מותה, מסתיר שכבות של כאב עצור. כמעט שבעים שנה חיפשה סבתא את ידידה – היא פנתה לחברי הכנסת, העידה בוועדות ולא הפסיקה לייחל להגעתה. כשהתייאשה, עברה לנקות את ה'קופת חולים', ולפזר כוסות תה מתוק לרופאים בחדריהם הנזיריים. כל כמה שנים הם היו מעניקים לה תעודות הוקרה, אותן הייתה תולה על הקיר בסלונה האפלולי. בערב הייתה מתיישבת על הכורסא, ומקוננת על היעלמותה של בתה. פעם אחת בלבד ניסתה סבתא לספר לי על ילדתה האבודה, אבל אני סירבתי להקשיב. בליבי לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות. באחרית ימיה, סבתא החליפה את הכורסא במיטה, ושכבה בה עד ליום מותה. היא אסרה עלינו להחליף את בגדיה או את מצעיה. ואכן, כמה שעות לפני מותה (כך סיפר דודי) הופיעה התינוקת בחלומה. חמש שנים לאחר שנפטרה אני נותרת עם עדויותיה. מי הייתה דודתי העלומה? מה ראתה אל מול עיניה ברגעיה האחרונים? האם התנגנו באזניה צלילי שיר ערש רכים מפי אחות רחמנייה או שמא שררה בחדרה דממת פלורסנט אילם? אם נפטרה- מה עשו בגופתה ואם אומצה- מי היו הידיים שהעבירו אותה כ'מטבע לסוחרי'? כשבעים שנה אחרי שנעלמה, יש לי צורך עז להעניק נפח וממשות לדמותה ולהשמיע את קול הצעקה של סבתי שהיה אצור בגופה במשך עשרות שנים ושמעולם לא הרשתה לו לצאת. ואת קול זעקתי שלי – על הממסד, על אמונתה התמימה של סבתא בפקידי המדינה, שאכן יחפשו ויאתרו את ילדתה האובדת, ובעיקר על עצמי. על כך שמיאנתי להאמין לה במשך כל השנים.

וַ'יְנִי (איפה) ידידה
ישראל 2025 | 60 דקות | עברית | כתוביות באנגלית
הפקה: סתיו מורג מרון
תסריט: ישראלה שאער מעודד
צילום: בועז יהונתן יעקב
עריכה: גל גופר, יעל פרלוב
עיצוב פסקול: אביב אלדמע
מוזיקה: יובל סמו
עיצוב אמנותי: ארז גביש
מקור: פרדס סרטים
גופים תומכים: כאן 11, קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, קרן מיימונידיס וקרן אבי חי, קרן מקור, מפעל הפיס, קרן כדר, Jewish Story Partners