מוזיאון ישראל – מפגש וסיור מיוחד לעיתונאים בתערוכות החורף החדשות.

מוזיאון ישראל הזמין למפגש וסיור מיוחד לעיתונאים בתערוכות החורף החדשות.

מוזיאון ישראל ציין השנה את שנת ה־60 להיווסדו. לרגל ציון מיוחד זה, הוצגו בסיור העיתונאים  שלל תערוכות חדשות, ביניהן, נחשף אחד האוצרות החשובים באוסף המוזיאון ובעולם כולו: מגילת ישעיהו המקורית. הייתה לנו הזדמנות נדירה וחד־פעמית לראות את כתב־היד המקראי השלם והעתיק ביותר שהתגלה עד כה, במלוא תפארתו.

מגילות מדבר יהודה התגלו בשנים 1947–1956 במערות קומראן שלחוף ים המלח. החשובה והבולטת שבהן היא מגילת ישעיהו השלמה, על 66 פרקי הספר המוכרים לנו, והיא מתוארכת לשנת 125 לפני הספירה בקירוב, כאלף שנה לפני כתבי־היד העתיקים ביותר של התנ"ך הידועים לנו.  יצאנו למסע שראשיתו במדבר יהודה, בחשכת מערה מס' 1 בקומראן, שם חווינו את הסיפור המופלא של גילוי המגילה. בהמשך התוודענו לדרך שעשתה המגילה למקום משכנה בהיכל הספר, ולבסוף הגענו  לשיאו של המסע מול תצוגת המגילה השלמה בכל הדרה – 7.17 מטרים אורכה.

מוזיאון ישראל: פתיחת עונת תערוכות החורף
ינואר 2026
מוזיאון ישראל ציין את פתיחת שנת 2026 בחמש תערוכות חדשות
ומיצב גדול ממדים של אנסלם קיפר

מוזיאון ישראל בירושלים מציג תערוכות חדשות לפתיחת שנת 2026, המשקפות את מגוון האוספים והמורשת האמנותית העשירה של המוזיאון. חמש התערוכות החדשות מצטרפות לתערוכות הממשיכות במוזיאון, שביחד יוצרות מארג של אמנות, היסטוריה ותרבות מקומית ואוניברסלית, אשר מתאפשר אך ורק במוזיאון הגדול בישראל.

לאה ניקל: הדרך לגן-העדן
אוצרת: עדינה קמיאן
אוצרת משנה: שרה בן-שושן
אולם בלה והרי וקסנר
ארבעים שנה לאחר תערוכתה האחרונה במוזיאון ישראל, "הדרך לגן-העדן" מציגה לקהל חדש את העומק ואת המקוריות של ניקל, את נסיינותה הנועזת ואת הצבעוניות התוססת שלה. הקול, המגע והקצב המיוחדים ללאה ניקל (2005-1918) ניכרים בבדים שטופי האור שלה, הפועמים באנרגיה. ניקל בנתה גשר בין ההפשטה הבינלאומית לבין המודרניזם הישראלי.
התערוכה תוצג באולם בלה והרי וקסנר מ-3 בדצמבר 2025 ועד 31 באוגוסט 2026.

יהודית לוין: מחר יום חדש
אוצר: אמיתי מנדלסון
עוזרות לאוצר: מאי מנוביץ, מיקה נכטיילר
האולם על שם רנה (פיש) ורוברט לוין
התערוכה מציגה מבחר מיובל שנות יצירה של יהודית לוין, אמנית שעבודתה בנויה מניגודים – שברירית ושלמה, אוורירית ומלאה, אישית וקולקטיבית.

כבר בשנות ה-70 השתמשה לוין בדיקטים, בשאריות עץ ובחפצים שנאספו מן הרחוב ויצרה מהם מיצבים פיסוליים תלויים על קיר, בזיקה למגמה שנקראה לימים "דלות החומר". מיתוסים עתיקים ומוטיבים נוצריים שימשו השראה לרבות מעבודותיה, ביניהן "איקרוס ודדלוס", "פרומתאוס והנשר" ו"פייטה". בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, יצרה לוין עבודות עזות מבע המתייחסות לאירועי השעה ולמציאות הקשה והטראומטית בישראל.
התערוכה תפתח ב-13 בינואר 2026 באולמות גרפיקה וצילום.

כרזות ואות: מלאכת העיצוב של פסח עיר-שי
אוצר: רמי טריף
עוזרת לאוצר: נטלי פסלב שטרן
הביתן לעיצוב

התערוכה מציגה לראשונה בארץ מבחר מיצירתו של אמן הכרזות והפרסום, המעצב הגרפי הבינלאומי והיוצר הרב־תחומי היהודי־ההונגרי, פסח עיר־שי. הוא נולד ב־1896 בבודפשט בשם אישטוון אירשאי, פעל בשנות ה־20 בתל־אביב, חזר להונגריה והיה מן המעצבים המודרניסטיים הבולטים בה לפני מלחמת העולם השנייה. ב־1945 עלה לארץ, אחרי ששוחרר עם משפחתו ממחנה הריכוז ברגן-בלזן. עיר־שי, שהיה מחלוצי הגרפיקה המודרנית בישראל, נפטר כאן ב־1968 ומאחוריו יצירה פורייה, חדשנית ומעורבת בסביבתה.
הפרסום והעיצוב הגרפי השימושי היו מן הביטויים המובהקים של החיים והכלכלה בראשית העידן המודרני. עיר־שי, שגדל בסביבה מתקדמת וקוסמופוליטית והושפע מהתאוריה הפסיכולוגית של פרויד, טען שמטרת הפרסום היא לעורר רגש ותשוקה ולא להסתפק בהצגת המוצר, או במילותיו: "בני־אדם אינם משתוקקים לתנור, אלא לחום". כדי להשיג את המטרה הזאת, על המעצב לספר סיפור חזותי, להוביל את עינו של המתבונן, ולמזג צבע, מתח ותנועה עם מסר קצר וברור.
רכיב מרכזי בפרסום הוא המילה הכתובה – צורתה הטיפוגרפית ותוכנה. במסגרת זאת עסק עיר־שי בעיצוב אותיות עבריות מודרניסטיות, בלי תגים ועיטורים, למודעות וכרזות. המשקל הרב שהוא ייחס למילה הכתובה, בעברית ובלועזית, שיקף את החשיבות המיוחסת לה במסורת היהודית.

אמנות הגן: יצירתו של נוגוצ'י בירושלים
אוצרת: סיון ערן-לביאן
אולם ספרטוס
לגן האמנות על־שם בילי רוז נהוג לצרף שני תארים המפליגים בשבחו, הוא נחשב לא רק לאחד מגני האמנות היפים והמרשימים שנבנו במאה ה־20, אלא גם לאחת היצירות החשובות ביותר של איסאמו נוגוצ'י, האמן שתכנן אותו. הגן הוא פסל סביבתי החובק ב־20 הדונמים שלו נוף, טבע ואמנות. הוא צומח מהאדמה ונפרס עד לאופק בצידו המערבי של המוזיאון הפונה לגבעת רם.
עיצוב ותכנון הגן הופקד בידי נוגוצ'י – פסל, מעצב ומתכנן גנים יפני-אמריקאי ומהאמנים החלוציים והחשובים ביותר במאה ה־20. פסליו היו פורצי דרך והרחיבו את ההגדרה המסורתית לפיסול במגוון החומרים שלהם ובכך שפרצו את גבולות האולמות והיו למרחב סביבתי שלם. בירושלים ראה נוגוצ'י מקום טעון ברגש ובהיסטוריה; את השראתו הראשונית שאב מצירוף המילים "נָוֶה שאנן", שמקורו בספר ישעיהו, והוא מתאר מקום של שקט ושלווה, והוא גם שמה של השכונה הסמוכה למוזיאון. כוונתו של נוגוצ'י היתה ליצור "אואזיס", מרחב להתבוננות הממזג חומר ורוח, השפעות ממזרח וממערב, עבר, הווה ועתיד.
הגן נחנך עם הקמת מוזיאון ישראל בשנת 1965 הודות לנדיבותו של האספן ואיש עולם הבידור בילי רוז, אשר מימן את הקמתו ותרם את אוסף פסליו העשיר, שהיה התשתית לגן. במלאות לגן שישה עשורים התערוכה מיוחדת לסיפור הקמתו ולמקורות ההשראה לעיצובו. יצירת־מופת זו של נוף מפוסל, גן שהוא פסל, בלב ירושלים, מוסיפה לפעום ולהתחדש ולהזמין את המבקרים למסע של גילוי, של התרגעות ושל חיבור למקום.

ערכים על פרשת-דרכים: מפות ארץ-הקודש מאוסף צ'ין
אוצר: אריאל תשבי
האולם לאמנות אימפרסיוניסטית ופוסט־אימפרסיוניסטית

מפות הן יצירות גרפיות השואפות לייצג את המציאות. מפות "ארץ־הקודש" מתייחדות בתכליתן העיקרית, להמחיש את המאורעות שבכתבי־הקודש כדי לחזק את יסודות האמונה הנוצרית. אוסף צ'ין במוזיאון ישראל הוא אוצר בלום של מפות שנוצרו על פני 400 שנה ויותר, מראשית עידן הדפוס ועד סוף המאה ה־19, ובהן כמה מפות יחידאיות שטרם הוצגו או נחקרו.
כיוון שמסע לארץ־הקודש היה כרוך בקשיים ובסיכון חיים, אפשרו המפות שהציגו את "הגאוגרפיה הקדושה" מעין מסע צליינות דמיוני. מעט מפות־אם, שהתבססו על מראה־עיניים, שימשו דגמים לרבות אחרות. בחלק גדול מהן ניכר מבט על־זמני, כגון מעמד הר־סיני לצד עלייתו של ישו השמיימה. האנאכרוניזם הזה מבטא את התפיסה הנוצרית ולפיה דמויות ואירועים מכוננים בתנ“ך מבשרים התרחשויות מן הברית החדשה.
התערוכה מזמינה את המבקרים ליהנות מיופיין של היצירות, לעקוב אחר "אילנות היוחסין" שלהן, לאתר את הסתירות בין הייצוג "האמיתי" למציאות ולגלות בירושלים בשנות האלפיים כיצד נתפסה עיר הקודש בעיני המאמינים באירופה של אותם ימים.

מוזיאון ישראל מציג: מגילת ישעיהו מקומראן
לראשונה מזה שנים, כתב היד המקראי השלם העתיק ביותר בעולם יוצג לציבור במלוא אורכו
לרגל חגיגות 60 שנה להיווסדו, מוזיאון ישראל מתכבד להזמין את הקהל הרחב למפגש נדיר וחד־פעמי עם אחד האוצרות החשובים ביותר בעולם:

מגילת ישעיהו השלמה (באורך 7.17 מטר) מקומראן ,מוצגת במלואה למשך ארבעה חודשים בלבד בתערוכה חדשה 'נחמה מן המדבר'.

זוהי הזדמנות יוצאת דופן לעמוד מול כתב־היד המקראי השלם והעתיק ביותר שהתגלה עד כה, מגילה בת למעלה מ־2,100 שנה המכילה את כל 66 פרקי ספר ישעיהו, כפי שאנו מכירים אותם כיום.

המגילה מוצגת בתוך ויטרינה ייחודית באורך 8 מטרים, המיובאת מבלגיה, בתנאי אקלים מבוקרים ומיוחדים. לאולם ייכנסו עד 25 מבקרים בו-זמנית, לפרק זמן של 7 דקות. צילום בתוך האולם לא יותר.

מגילות מדבר יהודה, שהתגלו בין השנים 1947–1956 במערות קומראן שלחוף ים המלח, נחשבות לאחת התגליות הארכיאולוגיות המשמעותיות ביותר במאה העשרים.

החשובה והבולטת שבהן היא מגילת ישעיהו השלמה, המתוארכת לשנת 125 לפני הספירה בקירוב – כאלף שנה לפני כתבי־היד העתיקים ביותר של התנ"ך שהיו ידועים לנו קודם לכן.

מגילת ישעיהו הגדולה היא מקור אותנטי מתקופת בית שני, המשמר ידע היסטורי בן כ־2,000 שנה.

המבקרים יזכו לחוות לא רק טקסט תנ״כי מוכר, אלא חפץ עתיק ממשי, שריד נדיר ששמר על שלמותו בתנאי המדבר והפך עדות חיה לעולם הקדום.

המגילה מהווה אוצר לאומי ותרבותי ראשון במעלה. ביטויים רבים שאנו משתמשים בהם היום, לקוחים מספר ישעיהו: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה; "וגר זאב עם כבש"; "ובא לציון גואל".

התערוכה המיוחדת מציעה למבקרים מסע רב־חושי: הכול מתחיל בשחזור של מערה מס' 1 בקומראן, שם יוכל הקהל לחוות את הסיפור המופלא של גילוי המגילה בחשכת המדבר. מהמערה יעבור המסע אל סיפור הדרך שעשתה המגילה עד שהגיעה למקום משכנה בהיכל הספר, ויגיע לשיאו מול תצוגת המגילה השלמה בכל הדרה – 7.17 מטרים של עדות חיה להיסטוריה.

24בפברואר – 6 ביוני 2026
מיקום: אולם בלה והרי וקסנר, מוזיאון ישראל, ירושלים אוצרת: חגית מעוז
עוזרת לאוצרת: עומרית כהן

למרות שהצהירה שלא תיצור יותר, האמנית הבכירה בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל
נפתחה תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, "מחר יום חדש", אשר מציגה יצירות מכל פרקי עשייתה העשירה של יהודית לוין.

בפעם הראשונה במסגרת מוזיאלית יוצגו עבודותיה מן השנים האחרונות, ובמיוחד אלה שנעשו בעקבות מתקפת 7 באוקטובר. יהודית לוין, היא אחת האמניות הותיקות והחשובות בישראל. כבר בשנות ה70 יצרה מיצבים פיסוליים ייחודיים והיוותה אבן דרך בתולדות האמנות המקומית.

לוין היא בת למשפחה שכולה, אחיה צביקה נפל בתאונת טיס בשנת 1956 כשהייתה ילדה, ויצירתה הושפעה עמוקות ממותו. את דרכה המקצועית החלה בשנת 1972 , בלימודיה ב"מדרשה" בהרצליה, שם הייתה תלמידה קרובה של רפי לביא.

עם הזמן הפכה לוין לאחת האמניות המרכזיות והמובהקות של הסגנון שלימים נקרא "דלות החומר".
למרות שהצהירה בשנת 2022 כי כנראה לא תיצור יותר, בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, יצרה לוין עבודות עזות מבע המתייחסות לאירועי השעה ולמציאות הקשה והטראומטית בישראל.

בין העבודות שמוצגות לראשונה לקהל הרחב: "ג'ינג'ים", המוקדשת לילדי משפחת ביבס שנחטפו ונרצחו בשבי; "פייטה להרוגי הנובה (כי אף אחד לא יכול היה לנחם)" וכן "מטוס", יצירה שמהדהדת את מותו של אחיה.

התערוכה מוצגת בין ה13 בינואר ל6 ביוני 2026 באולמות גרפיקה וצילום.
אוצר התערוכה: אמיתי מנדלסון

דממה רועשת: אמנות וסאונד
13.1-31.8.26
הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע"ש נתן קמינגס, המעבר המקורה, גן האמנות

רכיבים של מוזיקה וסאונד שימשו באמנות החזותית מאז ראשית המאה ה־20, אבל רק עם המצאת הטכנולוגיה האלקטרונית והדיגיטלית קיבלו הכרה כסוג אמנות עצמאי. התערוכה מציגה בפעם הראשונה במוזיאון מגוון עבודות, שהסאונד ממלא בהן תפקיד מרכזי והוא נקודת המוצא שלהן. בהשראת יצירתו המכוננת של ג'ון קייג' "33'4", שקראה תיגר על המוסכמות וההגדרות המקובלות בעולם המוזיקה והבליטה את הרעש הסביבתי באמצעות שקט, התערוכה מפרקת את התפקידים המסורתיים והמשמעויות המיוחסים לרעש, סאונד ודימוי ובוחנת אותם מחדש. בין השאר מוצגים בה חללים ריקים מחפצים או חללים שקירותיהם מסתירים רמקולים, וכן עבודות צילום, וידאו, רישום ופיסול. לצד עבודות קשורות־מקום שנוצרו במיוחד לתערוכה בידי אמנים ישראלים בולטים שסאונד הוא רכיב עיקרי ביצירתם, יוצגו בה גם עבודות חשובות מאוספי המוזיאון והשאלות מן העולם.

מוזיאון ישראל, ירושלים
עידני העולם: העבודה המונומנטלית של אנסלם קיפר,
הוענקה למוזיאון ישראל לכבוד שנת ה ־ 60 להיווסדו

המיצב בגובה של יותר מ-4 מטרים, מחזקת את הקשר ארוך השנים של מוזיאון ישראל
עם האמן
מוזיאון ישראל, ירושלים,  קיבל במתנה את המיצב המונומנטלי של אנסלם קיפר "עידני העולם" (Die Erdzeitalter) מאת מרטין מרגוליס,
בעל אחד האוספים הפרטיים הבולטים ביותר של אמנות עכשווית בארצות הברית.
התרומה הוענקה לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב והיא מהווה ביטוי לקשרים ארוכי השנים של המוזיאון עם הצייר והפסל הגרמני, שיצירתו משקפת את העוצמה של ההיסטוריה ועוסקת בזיכרון הקולקטיבי ובהשפעות המלחמה. העבודה תוצג לקהל במוזיאון ישראל, ירושלים, מיום חמישי, 18 בדצמבר.

את "עידני העולם" יצר קיפר לתערוכה רטרוספקטיבית שיוחדה לעבודתו ברויאל אקדמי בלונדון ב־2014. עם פתיחת התערוכה נרכשה העבודה על ידי מרטין מרגוליס והוקצה לה חדר מיוחד ב־Margulies Collection Warehouse, מוסד ללא כוונת רווח שהקים התורם במיאמי כדי לחלוק את האוסף עם הציבור. ב"מחסן של מרגוליס" מוצגת מאז 2015 תערוכה קבועה ובה, בין יצירות רבות, גם עבודות מונומנטליות של קיפר.
המיצב העצום, הכולל פסל שגובהו מעל 4 מטרים, מורכב מבדי ציור המונחים בערמה וביניהם חמניות יבשות, ספרי עופרת, סרטי תצלומים, סלעים ושברי אבנים. משני צדדיו קולאז'ים גדולים ועליהם מילים כגון "ארכאיקון" ו"מזוזואיקון" המתייחסות לתקופות זמן גאולוגיות. המיצב, ספק טוטם ספק פרמידת קבורה, בוחן את הפואטיקה של חורבות ואת הקשר בין המין האנושי לטבעו העמוק והמחזורי של הקוסמוס. כמה נושאים בו מאפיינים את יצירתו של קיפר, ובהם השכבות הגאולוגיות ורמיזות מטפוריות למגדל בבל ולסולם יעקב.
בשנת 1984 אצרה סוזן לנדאו, אז אוצרת לאמנות עכשווית והיום מנהלת מוזיאון ישראל, תערוכת־יחיד לאנסלם קיפר. מסעותיו של האמן לישראל סביב התערוכה נתנו לו השראה לשלב סיפורים מהתנ"ך ומהקבלה בעבודתו. "עידני העולם" היא יצירתו הרביעית של האמן שנתרמה לאוסף מוזיאון ישראל, והיא מצטרפת ל"פרג וזיכרון" (1989), מטוס עופרת תלת־ממדי עמוס ספרי עופרת גדולים וביניהם צמחי פרג יבשים; ל"אהרון" (1984),
ציור בהשראת מדבר יהודה וסיפור יציאת מצרים, שנוצר במיוחד לתערוכתו במוזיאון ישראל באותה שנה; ול"בנות לילית" (1990) המתמקד בדמות מן הפולקלור היהודי,
נושא חוזר ביצירתו של קיפר.
"מאז תחילת דרכו האמנותית, יצירתו של אנסלם קיפר עוסקת בשאלות מורכבות סביב הזיכרון התרבותי והחיים בנופים שנפגעו ממלחמה, והציבה את האנושיות שלנו בהקשר של עוצמת היקום שאנחנו חולקים והמסתורין שבו", אמרה מנהלת מוזיאון ישראל, סוזן לנדאו. "אנו אסירי תודה למרטין מרגוליס על נדיבותו בהבאת 'עידני העולם' לירושלים ועל ההזדמנות שניתנת לקהל שלנו לחוות את היצירה המהדהדת ומעוררת ההשראה הזו."
"אחד הגורמים החשובים ביותר בתרומת יצירות אמנות הוא החיבור של המוסדות והכבוד שהם רוחשים לאמן, עיקרון שמנחה אותי למעלה מארבעה עשורים של נתינה", אמר האספן מרטין מרגוליס. "אין טוב יותר ממוזיאון ישראל לשמש אכסניה ליצירה של קיפר, במיוחד בהתחשב במעורבותו העמוקה של המוזיאון בעבודת האמן ולרגל 60 שנות מצוינות של המוסד הירושלמי, ואני מאושר להעניק לו מתנה שכזו."

אודות אנסלם קיפר
אנסלם קיפר נולד בדונואשינגן שגרמניה ב־1945 והוא חי ועובד בצרפת מאז 1993. עבודותיו הוצגו במדינות רבות בעולם, כולל תערוכות־יחיד שהתקיימו לאחרונה במוזיאון האמנות סנט לואיס, מיזורי (2025); רויאל אקדמי, לונדון (2025); מוזיאון סטיידלק ומוזיאון ואן גוך, אמסטרדם (2025); מוזיאון אשמוליאן, אוקספורד (2025); וטירת ניג'ו, קיוטו (2025).
קיפר עטור פרסים ואף זכה לקבל הזמנה ממוזיאון הלובר להעמיד יצירה בתחומו וכן להזמנה חסרת תקדים מממשלת צרפת לסדרת עבודות שהוצבו בפנתאון בפריז. בשנת 1990 זכה קיפר בפרס וולף היוקרתי לציור, והקדיש אותו לייסוד מלגה על שמה של המשוררת האוסטרית אינגבורג בכמן. המלגה מוענקת לעידוד אמנים צעירים ומבטיחים בישראל, הזקוקים למלגה במיוחד לצורך השתלמות בחו"ל, ומיועדת לאמנים ישראלים שטרם מלאו להם 35.