ספר חדש לפרופ' אל"מ (מיל') גבי סיבוני: מבט אישי נוקב על מנהיגות, ביטחון והחברה הישראלית

ספר חדש לפרופ' אל"מ (מיל') גבי סיבוני:
מבט אישי נוקב על מנהיגות, ביטחון והחברה הישראלית

ספר חדש לפרופ' אל"ם (מיל') גבי סיבוני, לשעבר מפקד סיירת גולני ואחד החוקרים הבולטים בישראל בתחום הביטחון הלאומי, יוצא לאור בימים אלה – "מכנען – מהשיכון לתיקון". הספר משלב בין סיפור חיים אישי, ניסיון צבאי עשיר וניתוח אסטרטגי נוקב של האתגרים הביטחוניים והחברתיים שעומדים בפני ישראל כיום.

הספר לוקח את הקוראים למסע שמתחיל בשיכון כנען בצפת – שכונת ילדותו של סיבוני – וממשיך דרך מסלול קרבי ופיקודי בגולני, פעילות במערכת הביטחון וקריירה מחקרית ארוכת שנים בתחומי צבא, אסטרטגיה וסייבר. לדברי סיבוני, הילדות בצפת והמסלול הצבאי עיצבו את תפיסת עולמו: “לימונים חמוצים במיוחד במלח הם סימן ההיכר שלי. זרעי החינוך ההישרדותי של הוריי בשיכון כנען בצפת הם הלימון, והמסלול שעברתי בגולני הוא המלח”.

הספר נכתב על רקע אירועי השנים האחרונות ובמיוחד הטלטלה הלאומית של 7 באוקטובר. סיבוני מנתח בו את הכשלים האסטרטגיים שהובילו למתקפה ומציע מבט ביקורתי – גם על עצמו. “הספר מתחקה אחר הכשלים שבעטיים ספגנו את המהלומה הגדולה בתולדותינו, ובה בעת גם אני, כקצין בכיר במילואים וכמי שהיה יועץ לצה"ל ולמערכת הביטחון, איני מסיר מעצמי אחריות למחדל”.

מסיירת גולני לחזית החשיבה הביטחונית

פרופ' סיבוני הוא דמות מוכרת במערכת הביטחון ובקהילת המחקר האסטרטגי בישראל. במהלך שירותו הצבאי שירת בתפקידי פיקוד רבים ובהם מפקד סיירת גולני, ובהמשך מילא תפקידים בכירים במילואים, כולל ראש מטה חטיבת גולני וראש מטה אוגדה. בהמשך דרכו שימש יועץ באגף המבצעים של המטה הכללי והיה בין מקימי “המעבדה התפיסתית” בצה"ל – גוף שנועד לפתח תפיסות לחימה חדשות.

יחד עם חברו הקרוב, הרמטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל') גדי איזנקוט, היה ממחברי המסמך האסטרטגי “קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל”. במקביל לקריירה הצבאית, סיבוני פיתח קריירה אקדמית ומחקרית והוא נחשב לאחד הקולות הבולטים בישראל בתחום האסטרטגיה, הביטחון הלאומי והסייבר.

ביקורת חריפה על הנהגה ועל תרבות ארגונית

בספרו החדש מציג סיבוני ביקורת נוקבת על מה שהוא רואה כבעיה עמוקה במערכת הביטחון: חשיבה אחידה והיעדר ויכוח מקצועי. “בגולני אומרים: ‘אין חיילים עייפים, יש מפקדים עייפים’. ערב ה-7 באוקטובר התאפיין המטה הכללי של צה"ל בחשיבת עדר חדגונית ובלתי התקפית בעליל”.

לדבריו, הבעיה איננה רק צבאית אלא גם חברתית. “מלחמה היא לא רק אירוע צבאי. ביטחוננו מאותגר גם בשיח יומיומי קשה ומקוטב. אויבינו זיהו חולשה בלכידות החברתית שלנו וידעו לנצל זאת”. סיבוני מתאר את עצמו כמי שפועל מחוץ למחנות הפוליטיים והתקשורתיים: “אני תנועה של אדם אחד – תנועת סיבוני”.

מעבר לאסטרטגיה – גם מוזיקה

לצד הניתוחים האסטרטגיים והסיפורים מהשירות הצבאי, הספר חושף גם צד פחות מוכר של המחבר. למרות הקריירה הביטחונית הארוכה, סיבוני שומר תמיד גיטרה חשמלית בתא המטען של הרכב. “במזרח התיכון”, הוא נוהג לומר בחיוך, “אתה תמיד צריך להיות מוכן להופעה הבאה”.

ספר על מנהיגות, אחריות ותיקון

“מכנען – מהשיכון לתיקון” איננו רק ספר זיכרונות. זהו ניסיון להבין את ישראל של ימינו – ואת הדרך שבה ניתן לחזק את המנהיגות, הביטחון והלכידות החברתית. המסר המרכזי של סיבוני פשוט אך חד: לפעמים, כדי להגן על המדינה – צריך גם לדעת להתווכח. “לגיטימי ואנושי שלעתים הדעת נטרפת גם אצל מפקדים. אם צריך לריב – תהיה מריבה”.

יש ספרים שקוראים בשביל הסיפור. יש כאלה שקוראים כדי להבין את המציאות. אבל לפעמים מגיע ספר שמנסה לעשות את שניהם יחד – לספר סיפור חיים אישי, ובו בזמן לגעת בעצבים החשופים של החברה הישראלית. כזה הוא הספר “מכנען – מהשיכון לתיקון” מאת גבי סיבוני.

זהו ספר עיון אוטוביוגרפי שמתחיל במקום קטן מאוד – שיכון כנען בצפת – ומסתיים בדיון רחב על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. בין שני הקצוות האלה נפרש מסע חיים שמערב ילדות בפריפריה, שירות קרבי בצבא, קריירה של חוקר ביטחון, ובעיקר ניסיון להבין כיצד מדינה חזקה כל כך יכולה למצוא את עצמה שוב ושוב מופתעת מול אויביה.

כמי שאוהבת ספרים שמצליחים לחבר בין סיפור אישי להקשר רחב יותר, מצאתי כאן ניסיון אמיץ למדי לעשות בדיוק את זה.

הסיפור שמתחיל בשיכון קטן
הספר נפתח בזיכרונות הילדות של סיבוני בשיכון כנען בצפת – שכונת עולים צנועה, שבה החיים לא היו פשוטים אך היו מלאים קהילה וחום אנושי. התיאורים של הרחובות, בתי השיכון והדמויות שסביבם מעניקים לספר תחושה כמעט נוסטלגית של ישראל אחרת – מדינה צעירה, קשוחה יותר, אך גם מחוברת יותר לשורשיה.

דווקא החלקים האלה הם מהיפים בספר. סיבוני מצליח לצייר עולם של ילדות פשוטה אך משמעותית, שבו הערכים של עבודה קשה, אחריות ומשפחה נטמעים כבר מגיל צעיר.

אבל הילדות הזו אינה רק זיכרון אישי. היא הופכת בספר למעין מטאפורה לחברה הישראלית כולה – חברה שנבנתה משכונות עולים ומקהילות קטנות, אך עם השנים התרחקה במידה מסוימת מהפשטות ומהחוסן שהיו בה בתחילת הדרך.

מהשיכון אל שדה הקרב
אחד הצמתים המרכזיים בחייו של סיבוני הוא השירות הקרבי ב־חטיבת גולני. כאן, לדבריו, מתעצבת תפיסת העולם שלו לגבי מנהיגות, אחריות והחלטות תחת לחץ.

הספר מתאר את המעבר מילדות בפריפריה אל המציאות הקשוחה של הצבא – עולם שבו טעויות יכולות לעלות בחיי אדם. החוויות הללו ממשיכות ללוות אותו גם בהמשך דרכו, כאשר הוא עובר מעולם הלחימה לעולם המחקר והאסטרטגיה.

בהמשך הקריירה שלו הופך סיבוני לחוקר ביטחון לאומי ולפרשן בתחומים אסטרטגיים. המעבר הזה – מחייל בשטח לחוקר שמנתח מערכות שלמות – הוא אחד החוטים המעניינים בספר.

הספר משנה כיוון – ומתחיל לנתח את ישראל
בשלב מסוים הספר משנה טון. הוא כבר לא רק סיפור חיים, אלא ניסיון להבין את הכשלים של מערכת הביטחון וההנהגה בישראל.

סיבוני עוסק בשאלות גדולות:
איך קורה שמדינה עם מודיעין מתקדם וצבא חזק יכולה להיות מופתעת?
האם הבעיה היא טכנולוגית – או דווקא תפיסתית?
ומה קרה לחוסן החברתי הישראלי?

כאן נכנס לספר רובד של ניתוח אסטרטגי. סיבוני מדבר על תופעות כמו חשיבת עדר במערכות קבלת החלטות, שחיקה בתחושת השליחות של ההנהגה, ואובדן מסוים של אמון בין הציבור לבין מוסדות המדינה.

הטענה המרכזית שלו היא שביטחון לאומי אינו נמדד רק במספר הטנקים או במערכות נשק מתקדמות. הוא תלוי גם במשהו עמוק יותר – בלכידות החברתית ובתחושת הייעוד המשותפת של החברה.

סגנון הכתיבה
סגנון הכתיבה של הספר מעניין משום שהוא נע בין שני עולמות שונים.

מצד אחד יש בו קטעים כמעט ספרותיים: תיאורי ילדות, זיכרונות מהשכונה, רגעים קטנים מחיי המשפחה.

מצד שני ישנם פרקים שנכתבים כמעט כמו מאמר מדיניות או מסמך אסטרטגי. הם עמוסים יותר בניתוחים, מושגים ביטחוניים ודיונים פוליטיים.

השילוב הזה יוצר ספר שאינו אחיד לחלוטין בסגנונו – אבל דווקא בגלל זה הוא גם מרתק. הקורא עובר בין זיכרון אישי אינטימי לבין דיון רחב על עתידה של מדינה.

התובנות שעולות מהקריאה
כמה מחשבות מרכזיות נשארות עם הקורא אחרי סיום הספר:

הסיפור האישי הוא חלק מהסיפור הלאומי.
הילדות של סיבוני בצפת היא לא רק ביוגרפיה פרטית – אלא מראה לחברה הישראלית כולה.

ביטחון מתחיל בחברה.
צבא חזק הוא תנאי הכרחי, אבל בלי חברה מאוחדת ומנהיגות אחראית – הוא לא מספיק.

הסכנה הגדולה ביותר היא שאננות.
אחת האזהרות החוזרות בספר היא מפני תחושת ביטחון מופרזת.

הביקורת שלי
כקוראת וכבלוגרית , מצאתי את “מכנען – מהשיכון לתיקון” ספר מעניין ומעורר מחשבה, אך גם לא קל לקריאה.

החוזקה הגדולה שלו היא הכנות. סיבוני לא מנסה להיות ניטרלי או מרוחק. הוא כותב מתוך עמדה ברורה, ולעיתים גם ביקורתית מאוד כלפי המערכת שהוא עצמו היה חלק ממנה.

עם זאת, יש רגעים שבהם הספר הופך מעט כבד – בעיקר בפרקים האסטרטגיים הארוכים. קוראים שמחפשים סיפור אישי רציף עלולים להרגיש שהדיונים הביטחוניים משתלטים על הטקסט.

אבל דווקא המתח הזה – בין הסיפור האישי לבין הדיון הלאומי – הוא גם מה שהופך את הספר לייחודי.

“מכנען – מהשיכון לתיקון” הוא ספר שמנסה להבין את ישראל דרך סיפור חיים אחד. הוא מתחיל בשכונה קטנה בצפת ומגיע עד לשאלות הגדולות ביותר של ביטחון, מנהיגות וחברה.

זה לא רק ספר זיכרונות ולא רק ספר עיון פוליטי. זה ניסיון כן – ולעיתים גם נוקב – לערוך חשבון נפש ישראלי.

ולפעמים, דווקא מתוך סיפור קטן של ילד משיכון בצפון, אפשר לראות תמונה רחבה הרבה יותר של מדינה שלמה.