ספרי דצמבר – הוצאת ספרים "שתים"

בלעדייך אין הופעה| מאת דן קרמר
עורכת: מוריה דיין קודיש | חדש בהוצאת "שתים"

אנדי וסופי נפגשים לראשונה במחלקה הסגורה בבית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב. הוא מאמין שהמוזיקה יכולה לרפא הכול. היא כבר לא מאמינה בשום דבר. כשאנדי מציע לה לצאת איתו למסע – לנסוע לפסטיבל מוזיקה במדבר ולשמוע שם את הלהקה ששינתה את חייו – סופי מסכימה, כמעט בלי להבין למה, ונפגשת עם פחדים וחלומות שהתרגלה להדחיק. זהו סיפור על תשוקה וכאב, על גאולה ועל היעדרה. סיפור על שני אנשים שנדחפים לגלות את מה שמעבר לרובד הגלוי של החיים, כמעט בעל כורחם. הספר חושף את הפגיעות הנפשית של רגשות עזים שסוערים בנפש, את היופי הפואטי שלעיתים טמון בה וגם את הצד המכוער של התמודדות נפשית, של כאב, והניסיון למצוא את האיזון בין סערה, כאב ויופי שלא שבויים ברומנטיקה מזויפת. דן קרמר נשוי ואבא לשניים, עוסק בחינוך. בלעדייך אין הופעה הוא ספרו הראשון.

---

---

אחר כך הייתי אני| מאת אסנת חדד-עמרם
עורכת: גיתית כבירי | חדש בהוצאת "שתים"

החיים של חרות טובים. היא ואלעזר התאהבו והתחתנו, והם חיים בדירה קטנה ויפה עם מעיין ציון התינוקת שלהם, והעתיד נראה מבטיח. אבל קולות מהעבר מושכים את חרות למטה, לצדדים, בלי שליטה, בלי הבנה. היא לא יודעת מה קורה לה, היא רק יודעת שהכאב גדול ממנה. היא בטוחה שהיא מזיקה לתינוקת שלה ואפילו ששום אסון לא קורה – היא משתכנעת שמוטב לאלעזר ומעיין ציון שתעזוב אותם. רק אחרי שהיא עוזבת, רחוק מאהוביה ומאוהביה, היא מתחילה לראות בבהירות את כל מה שהסתיר לה את עצמה.אסנת חדד־עמרם, עובדת סוציאלית ומלווה הורים ומשפחות לילדים בגיל הרך, נולדה וגדלה בלוד וכיום גרה בישוב נווה צוף, נשואה ואמא לגפן ויאר. כתבה בעבר את הטור "יחידה מובחרת" במקור ראשון, "ממטרות" סיפור פרי עטה פורסם במסגרת הסיפורים המומלצים ב"תחרות הסיפור הקצר" של עיתון "הארץ" בשנת 2009. אחר כך הייתי אני הוא ספרה הראשון.

בגוף שני| מאת שרית פליין
עורכת: מירי רוזובסקי | חדש בהוצאת "שתים"

אישה בת חמישים ושלוש טסה לחבל שמפיין היפהפה בצרפת לחופשת יצירה וחוזרת לארץ שבועיים מאוחר יותר בטיסת חילוץ רפואית אחרי שני אירועים מוחיים. שש שנים אחרי כן היא כותבת את הממואר הזה, שבו היא בוחנת את מערכת היחסים שלה עם הגוף, עם עצמה ועם סביבתה. בכתיבה רגישה ובמבט חד מספרת שרית פליין על השבר שחצה את חייה לשניים, ההשלכות הפיזיות והנפשיות של שני האירועים המוחיים שעברה, אשר התווספו להתמודדות של שנים עם פיברומיאלגיה, ועל היכולת להיבנות מחדש מתוך הפירוק כיוצרת וכאישה.
שרית פליין נשואה ואמא לשניים. מתגוררת בנס ציונה. סופרת, משוררת, בעלת הבלוג "אוצר מילים". מארחת בביתה מפגשי סלון ספרותי זה עשור. מנחת סדנאות כתיבה. בגוף שני הוא ספרה השלישי.

שנה וחצי וארבעה ימים / מאת ליאור שדמי שפיצר

עורכת:אורנה לנדאו/חדש בהוצאת "שתיים"

כל הזמן שואלים אותי מה אני רוצה, ואני עונה רק תשובות לא נכונות. רציתי לזחול למיטה עם ריח טחוב של מצעים ושמיכות שהוציאו בפעם הראשונה מהארון בתחילת החורף, לשבת עם אמא כשיורד גשם בחוץ, לקלף קלמנטינות ולחמם את הידיים על תנור ספירלה שמקצר את כל הבית. רציתי כוס של גלנפידיך 25 שנה ופיצה־פיתה, להיות שיכורה ומגוחכת ליד מישהו שאני אוהבת, לעשות אייר דראמס עם פירורים של במבה בשיר של בואנה ויסטה סושיאל קלאב ולדעת שהוא רק יאהב אותי יותר למחרת. רציתי לכעוס בלי להיות מנומסת, לזרוק דברים על קירות, להגיד לעומרי שהוא הציל אותי מחיים שבהם אף אחד לא ראה אותי באמת רק כדי לשתול אותי בחיים שבהם אף אחד לא רואה אותי, אבל כולם מסתכלים כל הזמן. שנים אני כועסת, למה עוד לא סיימתי, לעזאזל? מה רציתי שיקרה בסוף?

הרבה אנשים היו שמחים להתחתן לתוך אחת המשפחות העשירות בארץ, הם היו יודעים להודות על מזלם הטוב שזימן להם זוגיות אוהבת, ולהתמסר לחיים החדשים בלי להסתכל לאחור. אבל רותם לא. היא בודדה וזועמת, מנתחת כל דבר לגורמים, מסתובבת בעולם שלא מחבב אותה מספיק, ומחכה שבעלה ישתעמם ויעבור הלאה כדי שהיא תוכל להפסיק לפחד מהסוף ולהתחיל כבר להתגבר עליו.  

היא כבר התרגלה לכמה שהכול יפה מסביבה, לחרדה ולמבוכה שאפשר תמיד לאלחש עם יין יקר וסמים, לילד המתוק שלהם, שעדיין דומה לה לפני שהייחוס והפריבילגיות יטביעו בו חותם. אבל אז האקס הרעיל שלה צץ מחדש, והדרך היחידה שהיא מכירה להתמודד היא למצוא תשובות, ואולי אפילו לשחרר את הסוד שהיא לא הספיקה לספר, ועכשיו כבר מאוחר מדי.

שנה וחצי וארבעה ימים הוא רומן מצחיק ועצוב וחכם מאוד על החיים עצמם וגם על שפה ובדידות, זרות ואהבה.

ליאור שדמי שפיצר היא עורכת לשון, מפיקה תוכניות אקטואליה ברדיו וחוקרת את לשון השירה של נתן אלתרמן, נשואה ואמא לשלושה, חיה בתל אביב. שנה וחצי וארבעה ימים הוא ספרה הראשון.

סוסי שלג/מאת אוהד סול

עורכת: מוריה דיין קודיש/ חדש בהוצאת "שתים"

הקברן יוצא אל בית העלמין באיחור לא אופייני, פוסע במעלה מדרגות האבן ברגליים כבדות. באמצע הדרך הוא נעצר לכמה רגעים. נדמה לו כי פעם היו כאן פחות מדרגות. פעם הן היו נמוכות יותר והמרחק בין מדרגה למדרגה קצר יותר. הוא ממשיך לפסוע בעיר הלבנה שרחובותיה צרים מדי ואין בה קימורים, מגדליה מבני שיש מצהיבים ואותיות דרות בם – אימהות, אבות ובנים. בין המצבות חש הקברן איך אדם הופך במותו למילים, ונפשו מצטמקת לנוכח הידיעה שתמיד המעיט בערכן.

בעיירה שאין לה שם ואין לה זמן, האנשים נעים כמו צללים בין זיכרון לשכחה. קברן אשר יוצר קשר ידידות אמיץ עם אחד המתים, זוג אחים שמקיימים ביניהם מערכת יחסים המשחזרת את היחסים המעוותים בין הוריהם, שני חיילים שנלחמו זה בזה ונקברו יחד בקבר אחים, הנידונים לריב ולהשלים לנצח. הדמויות בעיירה מחפשות אחר שייכות, משמעות, נקודות ממשק. מערכות היחסים בספר מתורגמות לתופעות פיזיולוגיות שמאיימות לבלוע את הדמויות.

סוסי שלג הוא טקסט לירי ומכשף, מקאברי מאוד, על החיים ועל המוות. המוות בספר לא מייצג סוף, אלא נוכחות קבועה, בלתי מתפשרת, של הוויה מקבילה. העיירה הבדיונית, שהיא מרחב נפשי ותודעתי יותר מאשר מקום גיאוגרפי, הופכת עם התקדמות הקריאה למקום שבו מתמוססים הגבולות בין גוף לזיכרון, בין יחיד למקהלה. סוסי שלג מאת אוהד סול הוא ספר סיפורים חד ואמיץ, הישג ספרותי של ממש, שכותב מחדש את מחיר המלחמה ואת כוח החיים.

אוהד סול הוא אב לשניים, איש חינוך ותיאטרון, חבר קיבוץ רמת יוחנן.סוסי שלג הוא ספרו הראשון.

מפתחות/מאת ורד עיני קדר

עורכות:מיכל חרותי ומירי רוזובסקי/חדש בהוצאת"שתים"

"ראית אותי? כל הזמן הזה?"
"טוב, זה לא היה כל כך מסובך".
הם צחקו. "אני חדשה בשרלוק הולמס הזה. באמת חשבתי שהייתי לא רעה".
הוא הביט בה בעיניים תשושות והיא חשבה שאולי לא יהיה פשוט לצאת מהיער הרטוב הזה.
"זה הרנו שלךָ שם, בשביל, או שיש כאן עוד כמונו?"
"שלי. אז… את גם?"
"כן, אני מַפתֵח. גם אתה?"
הוא הושיט לה יד ללחיצה: "ארז".
היד שלה בתוך כף ידו נראתה לה קטנטנה, כמעט תינוקית. "שירי".

גבר ואישה נפגשים בחלקת יער במעלה הכרמל. הם זרים זה לזה, אך מגלים ששניהם נמצאים שם מאותה הסיבה בדיוק – הם מחפשים אחר חבריהם מילדות, שנטשו הכול למען חיים של בידוד מוחלט. ולא זאת בלבד – דווקא הם נבחרו לשמש כ"מפתחות", היחידים שיכולים להשיב את המתבודדים הביתה.

החיפוש המשותף הופך למסע יצרי ומטלטל, שבו נחשפים עוד ועוד סודות – של הנעלמים, של המחפשים, ושל ארגון מסתורי המושך בחוטים. במקום שבו אמיתות ושקרים מתערבבים נבחנות מחדש מערכות היחסים, הבחירות והיכולת של אדם לשמור על זהותו אל מול מוסכמות חברתיות נוקשות.

מפתחות הוא רומן מתח פסיכולוגי נועז על חברות ומשפחה, על בחירה ושליטה, ועל חיפוש שלעולם אינו נגמר.

ורד עיני קדר גרה בלהבים עם בן זוגה, שלוש בנותיה ויותר מדי חתולותיה. היא מנהלת ומפתחת תוכניות למידה בארגונים. מפתחות הוא ספרה הראשון.