נינו

סרטה של פולין לוקה

זוכה שני פרס סזאר לסרט הביכורים ולשחקן המבטיח
זוכה פרס קרן רודנר לשחקן עולה במסגרת פסטיבל קאן
זוכה ציון לשבח בתחרות עוגן הזהב בפסטיבל חיפה
זוכה בפרס סרט הביכורים בתחרות לומייר בצרפת ובמספר פרסים נוספים

בעוד שלושה ימים נינו יידרש להתמודד עם אתגר גדול בחייו. לפני כן עליו לעמוד בשתי משימות חשובות, שיובילו אותו למסע ברחבי פריז, מסע אל העולם ומסע אל עצמו.
דרמה עדינה ונבונה, בה צועד הגיבור אל הבחירה בחיים.

טריילר – https://youtu.be/bNLWlWkVEIc?si=qkEtt2sr6ItKCdRD

במאית ותסריטאית: פולין לוקה
צילום: לוסי בודינו
הפקה: סנדרה דה פונסקה

שחקנים:
נינו: תיאודור פלרין
סופיאן: ויליאם לבגיל
זואי: סלומה דוואלס
אימו של נינו: ז'אן בליבר
הזר במרחצאות: מתייה אמלריק

צרפת 2025, צרפתית תרגום לעברית ואנגלית – 97 דקות.

הפצה בישראל סרטי נחשון

החל מ- 7 במאי בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ

ראיון עם במאית הסרט

ש: איך הגעת לעשיית סרטים?
ת: עבדתי בתוכניות טלוויזיה ורדיו בהם השתתפו אמנים רבים. זו היתה דרך מצוינת להתבונן בעולם הזה מבפנים. ואז הגיע הרגע שחשתי צורך להביע את עצמי. למדתי תסריטאות וביימתי סרט קצר: "חייה של נערה צעירה", שנרכש להקרנה בארטה. כך נוצר המפגש עם המפיקה סנדרה דה פונסקה, היא זו שדחפה אותי לכתוב את התסריט.

ש: איך נולד הרעיון של נינו והאנשים הסובבים אותו?
ת: בזמן שפגשתי את סנדרה, התמודדה משפחתי עם מחלתו הקשה של אחד מקרובינו, שנפטר לבסוף בגיל 37. שמו היה רומן והסרט מוקדש לזכרו. הוצפתי ברגשות כעס עמוקים ובתחושה נוראה של חוסר צדק. הכתיבה היתה תהליך של חיפוש אחרי תקווה ונחמה בחיי. הדמות של נינו התפתחה בצורה מקרית, כאילו פגשתי מישהו ברחוב. כאילו נתקלתי במקרה בבחור הצעיר הזה עם הבגדים הגדולים, עם חיתוך הדבור המהוסס, שנראה הלום מהגילוי על מחלתו. הוא הראה לי את הדרך וליווה אותי לאורך כל הכתיבה.

ש: את מדברת אל דור שמכיר את וירוס הפפילומה, למה בחרת דווקא במחלה הזו ?
ת: רציתי למצוא סוג של סרטן שמשפיע על אנשים צעירים. כזה שניתן לריפוי! היה לי חשוב להציל את הגיבור שלי. אני כל כך כועסת על המחלה, שהייתי חייבת למצוא דרך להחזיר לעצמי את מה שנלקח ממני בעקבותיה. בנוסף, רציתי לבחון איך אנחנו יכולים לנצל אירוע טראומטי כזה, כדי להתמודד ולהטיב את חיינו ואם נינו אכן יכול לעשות את זה. אם הוא יכול למצוא דרך לעתיד טוב יותר. עשיתי מחקר על המחלה, נפגשתי עם מומחים, רופאים, חולים ומטפלים. מה שגיליתי זה, שלמרות שזו חוויה מאד קשוחה, סיכויי ההחלמה הם גבוהים.

ש: מדוע בחרת להתעסק רק בארבעת הימים לפני תחילת הטיפול?
ת: בחרתי להתרכז בלוח הזמנים הזה, כיוון שלא מתעסקים בו בדרך כלל. יש סרטים רבים העוסקים במלחמה במחלה, מעטים התעסקו בימים האלה שלפני הטיפול. הבנאליות של החיים היא שמעניינת אותי. אותו חלון זמנים בין הגילוי לתחילת הטיפול. יש ימים ולילות שעל המטופל לעבור, ונשאלת השאלה איך אתה מנווט את הימים האלה. המעבר בין המצב הנוכחי לחלומות שלך לעתיד, הוא שעניין אותי.

ש: הבחירה הזו מבליטה את הקומי בתוך הדרמה, מה מקור ההשראה לטון של הסרט?
ת: עבורי הטון של הסרט נקבע על פי המקצב. בזמן הכתיבה חשבתי על סצינות שיכולות לעלות חיוך על פני הצופים. מאד נהניתי לבדוק את זה וזה הכתיב את תהליך הכתיבה. באופן אישי אני תמיד מחפשת את האבסורדי בתוך הטראגי. אני אוהבת הפתעות, תאונות קטנות, תקלות קטנות. זהו הקסם שבמציאות.

ש: מגע גופני הוא אלמנט חשוב בסרט שלך, שלא תמיד מתקשר לתשוקה.
ת: זה בהחלט נובע מהתחושה שנינו מתקשה להביע את עצמו במילים והוא עושה זאת במגע. אהבתי את הרעיון שהדמויות נוגעות אחת בשנייה הרבה יותר מאשר מדברות אחת עם השנייה. הגוף שלו עומד לעבור טיפול מאד לא פשוט ולכן הוא זקוק למגע הזה.

ש: כאישה, האם זה קל ליצור דמות של גבר, ומה עשית כדי להבין חברות בין גברים?
ת: בהחלט שאלתי את עצמי את השאלה הזו ואז חשבתי על כל הסרטים שביימו במאים גברים שתיארו נשים, בלי היסוס בכלל. תיארתי לעצמי שהחברות של נינו עם סופיאן לא תהיה שונה בהרבה מהחברות שלי עם החברות הטובות שלי. מה שחשוב לי הוא העומק של החברות הזו והיא חוצה מגדרים, להבנתי.
מרבית הצוות שלי מאחורי המצלמה היה מורכב מנשים וזה עבד מצוין. הן נבחרו בזכות הכישורים והכישרון שלהן, מוסר העבודה שלהן והאינטיליגנציה. אז נינו הוא גם סוג של מבט נשי בסרט, שנעשה ברובו על יד נשים.
שיטת העבודה שלי מושתתת על החיבה שלי לאנשים שאני עובדת איתם. אני מעריצה שחקנים וכל זה היה הבסיס לאווירה שנוצרה על סט הצילומים.

ש: איך נוצר הליהוק לסרט?
ת: המלהקת יונה דה פרטי, אמרה שאני צריכה לפגוש את תיאודור פלרין. מעבר להיותו שחקן מדהים ואמן גאוני, תיאודור מגלם שפע של ניגודים מרתקים: הוא גם רגיש וגם חזק, אינטליגנטי וראשוני, מאופק ובכל זאת נדיב. הוא שובה לב מבלי להיראות כאילו הוא מנסה, וזה היה קריטי, מכיוון שהוא על המסך במשך כל השעה וחצי. נמשכתי גם לפניו הייחודיים ולמבנה הגוף המרשים שלו. רציתי שהפגיעות של הדמות הזו תהיה פנימית לחלוטין, בעוד המחלה תוקפת מבחוץ גוף חזק.
כשליהקנו את המעגל החברתי של נינו, חיפשנו שחקנים שיהיו לא רק מוכשרים, אלא גם אדיבים. הם היו צריכים להיות מוכנים לבוא רק לכמה סצנות, וכולם אהבו את נינו כל כך, שהם רצו להיות שם לצידו. לכולם ייחודיות ואישיות חזקה, שהייתה חיונית כדי ליצור השפעה בזמן המסך המוגבל שלהם.

פולין לוקה במאית
סיימה לימודי ספרות ומשפטים. חיפשה בכל דרך להגשים את משיכתה לכתיבה. עבדה כמה שנים כעורכת תוכניות תרבות .למדה תסריטאות .לאחר שכתבה וביימה סרט קצר בשם "חייה של נערה צעירה", שנרכש להקרנה בערוץ ארטה, כתבה וביימה את הסרט הארוך הראשון שלה.

תיאודור פלרין
יליד קנדה קוויבק, בנה של הכוריאוגרפית הנודעת מארי שואינר, שגם הופיעה עם להקתה מספר פעמים בארץ, ושל הצייר דני פלרין.
בן 28, את הופעת הבכורה שלו עשה בתוכנית טלוויזיה בגיל 15. הופיע במספר סרטים בתפקידי משנה, כולל בסרטו של הקנדי קסבייה דולן "זה רק סוף העולם", ולצידה של ניקול קידמן בסרט אמריקאי. הפריצה שלו היתה בסרט שנקרא "המשפחה קודם", עליו זכה בפרס משחק בקנדה.
ב-2023 זכה בפרס הקולנוע הקוויבקי על תפקידו בסרט "סולו", הופיע בתפקיד המרקיז לאפייט בסדרה של אפל על הנשיא פרנקלין וכבן זוגו של קרל לנגרפלד בסדרה על חייו.
בקרוב יופיע לצידה של מריון קוטיאר בסרט של ניקול גרסיה ובסרט על המעצב טום פורד, לצידם של כוכבים רבים.

ז'אן בליבר
שחקנית קולנוע ותיאטרון. לאחרונה ראינו אותה בסרט "היה הייתה אמא שלי", כעובדת הסוציאלית החמוצה. הופיעה בסרטים רבים, זכתה בפרס הסזאר לשחקנית ראשית על הסרט "ברברה" – ביוגרפיה חופשית על חייה של הזמרת היהודייה, סרט אותו ביים בעלה לשעבר השחקן /במאי מתייה אמלריק, המופיע גם בסרט זה.
היתה מועמדת לפרס הסזאר לשחקנית המשנה על תפקידה בסרט זה.

https://youtu.be/bNLWlWkVEIc?si=KHf4h4l8YfKPNH3J