שרה ברנארד האלוהית סרטו של גיום ניקלו

שרה ברנארד – האלוהית
Sarah Bernhardat
סרטו של גיום ניקלו

פריז 1896, שרה ברנארד, השחקנית הדגולה, בשיא תהילתה. אייקון וכוכבת במה עולמית. היא גם מאהבת חופשיה ומודרנית המתגרה בכל קונבנציה. בואו לפגוש את האישה מאחורי האגדה.

צוות יוצרים:
בימוי: גיום ניקלו
תסריט: נטלי לוטרו
צילום: איב קאפה
הפקה: פרנסואה קראוס, דני ספינו ולנטין

שחקנים
שרה: סנדרין קיברלן
לוסיאן גיטרי: לורן לאפיט
לאויז אבמה: אמירה קסאר

צרפת 2024, 96 דקות. צרפתית תרגום לעברית
הפצה בישראל עדן סינימה

על הסרט
זהו הסרט הראשון בצרפת המוקדש לשחקנית הדגולה. זו עובדה מעט מוזרה בהתחשב בפרסום שלה והמעמד המיתי לו זכתה. דוקא מחוץ לצרפת נוצר סרט עליה, אותו יצר ריצ'ר פליישר בשנת 1974, שרה המופלאה.
זו אינה ביוגרפיה מסורתית על חייה אלא סרט המתעכב על רגעים בולטים בחייה, ב30 שנות הקריירה שלה, כמו שמסביר הבמאי גיום ניקלו. "מצאנו שני רגעים בולטים וחשובים בחייה, יובל ה 50 שלה וקטיעת רגלה. שני רגעים בולטים בתוך הטרוף וסערת החיים שלה. כדי לגעת ב"מפלצת המקודשת" הזו החלטנו להימנע ממחויבות לביוגרפיה מסורתית ולא לספר את הסיפור בדרך רגילה. באופן מוזר שני הדברים בהם התרכזנו אינם מתועדים כמעט."

זו אינה הפעם הראשונה שסנדרין קיברלן נכנסת מתחת לעורה של אגדה חיה. היא שיחקה את הסופרת והפילסופית סימון דה בובואר בסרטו של מרטין פרובו "ויולט". והיא קיבלה את תפקיד שרה בהתלהבות רבה ביום שבו הגיע התסריט לידייה.

לורן לאפיט מגלם את לוסיין גיטרי, שחקן משנות ה 90 של המאה ה 19 ואביו של היוצר והבמאי סשה גיטרי, ברנאר ניהלה עם גיטרי רומן סוער. במציאות גיטרי היה צעיר מברנראר ב 16 שנה, לורן לאפיט צעיר מסנדרין קיברלן רק ב 5 שנים.
לפי קטעי ארכיון רבים היתה לברנארד דרך משחק מאד ייחודית, שבזמנו עוררה התפעלות רבה, היום נראית מעט מוגזמת. מסיבה זו ביקש גיום ניקלו מקיברלן לא לחכות את הופעתה של ברנארד. קיבלרן אומרת "היינו צריכים להמציא את שרה מחדש כדי להבין מדוע היא היתה כל כך מרשימה, מדוע גברים ונשים התעלפו כשהיא נכנסה לחדר, למה היא גרמה לאנשים לבכות. היא אהבה סצינות של כאב וצער וחיפשנו את המחויבות הרבה שהיא השקיעה בכל התפקידים שלה "
לפני הצילומים קראה קיברלן ספרים, ביוגרפיות ואת הזכרונות של ברנארד וגם עבדה בפעם הראשונה עם מדריך משחק שעבד איתה על הטקטס הבימתי "צילמנו בינואר, אני התחלתי לעבוד באוקטובר כמו שעובדים על הצגה ולאט לאט מצאתי את שרה".

בסרט משתתפים ארבעה שחקנים מן הקומדי פרנסז, התיאטרון הלאומי של צרפת. אמנם לורן לאפיט עזב לאחר 12 שנים. וגילינו ששרה התקבלה ללהקה בגיל 18 בשנת 1872, לפני שעזבה בטריקת דלת מספר שנים אחר כך לאחר ריב עם שחקנית אחרת.

הסרט מתאר את 30 השנים האחרונות של כוכבת התיאטרון הראשונה. סלב התיאטרון הראשון.

סנדרין קיברלן על שרה ברנארד
עם אישה כמוה אני לא מפחדת להיות מגוחכת, אני לא מפחדת להגזים, ללכת עד הסוף. שרה שחררה את עצמה לגמרי ממה שחושבים האחרים. העבודה עליה נטעה בי את הרצון להיות ישירה מול האחרים. לחשוש פחות, להיות חופשיה. אולי היא שחררה משהו משוגע. היא לא דברה אנגלית אבל כשהיא הופיעה בארצות הברית כולם הבינו אותה.

על שרה ברנארד
שרה הגדולה ממשיכה לעורר עניין גם היום למרות שהיא נפטרה לפני קצת מעל למאה שנה במרץ 1923. היא עדיין השחקנית הצרפתייה הגדולה ביותר בדורה.
ידידה המחזאי והסופר אדמונד רוסטאן שאל מה הופך אותך למודרני ולאגדה. ותשובתו "אישה חופשיה ואקסצנטרית, אזרחית מחוייבת ושחקנית ברמה גבוה מאד, מוערכת על יד בני תקופתה. "זאן קוקטו המציא את הביטוי "מפלצת מוקודשת". אמנים רבים יצרו את דמותה בציור ובפיסול. אישה יוצאת דופן שכל חייה סרבה להכיר באיזה שהם גבולות או מגבלות והצליחה למצב את עצמה ככוכב הראשון בהיסטוריה.
שרה ברנהרד 1844 – 1923 היא הכוכב הראשון שזכתה להופיע בחמש יבשות.

היא נולדה ב 22 באוקטובר 1844, בתה של קורטיזונה הולנדית יהודיה, ג'ודית ג'ולי ברנאר, אביה לא ידוע . היא נולדה בשם הנרייט רוזין, מאוחר יותר שינתה את שמה. היא גדלה עם מטפלת בבדידות בקווימפרל, שם דברה בשפה הברטונית בלבד. אמה שלחה אותה למנזר בורסיי. חינוכה הושלם הודות לדוכס ממורני שהיה המאהב של דודתה. הוא אפשר לה לעסוק באמנות ובמהלך הצגה במנזר גילתה את התיאטרון ואת הייעוד שלה, בו זמנית.
הודות לדוכס החלה ללמוד בבית הספר לתיאטרון בפריז בשנת 1859 והתקבלה לקומדי פרנסז בשנת 1862. ארבע שנים אחר כך פוטרה כיון שסטרה לשחקנית אחרת. באותה עת ילדה את בנה היחיד, מוריס שנולד מיחסיה עם איש אצולה בלגי.
לאחר שעזבה את הקומדי פרנסז חתמה על חוזה עם תיאטרון האודיאון ועשתה לעצמה שם שם. ב 1870 כשפריז היתה תחת מצור היא הפכה את התיאטרון לבית חולים.
לאחר ההצלחה באודאון חזרה לקומדי פרנסז וזכתה להצלחה במחזות כמו פדרה של ראסין וארנני של ויקטור הוגו.
ב 1880 הקימה להקה משלה והופיעה בארצות הברית ובארצות שונות באירופה. היא לא היססה לשחק תפקידי גברים ובכל מקום זכתה להערצה מן הצופים. היא כונתה קול הזהב. האלוהית, אשת הסקנדל. החל מ 1893 היא ניהלה את תיאטרון הרנסנס ואחר כך את התיאטרון שנקרא על שמה, היא אף כתבה מספר מחזות.

בחייה הפרטיים ניהלה מערכות יחסים רבות. היא נישאה לשחקן יווני בלונדון, אבל מערכת היחסים ביניהם לא ערכה זמן רב. אך הם נשארו נשואים. היא תמכה בסופר אמיל זולא בזמן פרשת דרייפוס ויצאה נגד עונש המוות. ב 1900 הפכה גם לשחקנית קולנוע כשהופיעה בסרט "הדו קרב של המלט" ובמספר סרטים נוספים.
בשנת 1914 הוענק לה אות לגיון הכבוד. ושנה אחר כך בגיל 70 נקטעה אחת מרגליה כתוצאה משחפת של העצמות. היא המשיכה לשחק בישיבה וביקרה חיילים במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשהיא על כסא גלגלים. היא נפטרה בשנת 1923 בזרועות בנה מוריס.

שרה ברנארד ופרשת דרייפוס
מימיה בקומדי פרנסז ועד יומה האחרון ידעה שרה להגיע אל ליבם של ההמונים. בלי לחשוש מאף סקנדל. במהלך המלחמה ב 1870 היא רכשה אמבולנס מכספה ועמדה לרשות הפצועים. מ 1880 חייה היו ריקוד בלט סביב העולם כשהיא מקדמת את התרבות הצרפתית. התשוקה שלה לחופש וצדק הובילה אותה לעמוד לצידם של החלשים. סיפורו של דרייפוס נגע לליבה והיא כתבה מכתב תמיכה בסופר אמיל זולא, מיד לאחר שפרסם את המאמר הראשון בנושא, ומכתב נוסף יום לאחר שפרסם את המאמר המיוחד שלו "אני מאשים".

טריילר לסרט

https://youtu.be/mWMEzOc0N1s?si=oTh4E9XKAbPgMqGB