השותפה – התיאטרון הקאמרי

השותפה – קומדיה מרגשת מאת ג'ן סילברמן.
שרון, גרושה ופנסיונרית בשנות השישים לחייה, מתגוררת בעיירה קטנה בארצות הברית ומנהלת חיים שקטים ופשוטים.

היא אוהבת לבשל, נהנית מהשגרה הנעימה שלה, והשאיפה הגדולה ביותר שלה היא להקים גינת ירק מטופחת בחצר ביתה.

כאשר היא מחליטה לחפש שותפה לדירה, לחייה נכנסת רובין – אישה ניו-יורקית צבעונית וחסרת מעצורים, לסבית וטבעונית, הנושאת עמה סודות מהעבר שאינה ממהרת לחשוף.

למרות ההבדלים הגדולים ביניהן, שרון אינה נבהלת מהאנרגיה הסוערת של רובין, ואף מוצאת את עצמה נסחפת בהדרגה אל תוך עולמה יוצא הדופן.

מה שמתחיל כהסדר מגורים תמים ונוח לשתי נשים שונות לחלוטין, הופך במהרה למסע בלתי צפוי, מלא תפניות, סיכונים והפתעות, שאף אחת מהן לא יכלה לדמיין. זהו דואט קומי, חכם ומרגש, המשלב הומור חד עם רגעים אנושיים נוגעים ללב, וכבש את לב הקהל
על במות ברודווי.
תרגום: גור קורן
בימוי: שירילי דשא

עיצוב תפאורה: אלכסנדרה נרדי
עיצוב תלבושות: אורנה סמורגונסקי
תאורה: ברוכי שפיגלמן
ע' במאי: קארין סיגל
משתתפות: מיקי קם, אודיה קורן

מה שמתחיל כהסדר מגורים נוח ותמים בין שתי נשים שונות לחלוטין, הופך במהרה למסע בלתי צפוי, רצוף תפניות, סיכונים והפתעות – כזה שאף אחת מהן לא הייתה יכולה לדמיין.

זהו דואט קומי, חכם ומרגש, המשלב הומור חד עם רגעים אנושיים נוגעים ללב, וכבש את לב הקהל על במות ברודווי.

"השותפה" – קומדיה שמזכירה שאף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש
מעט מאוד מחזות מצליחים להפוך מפגש בין שתי נשים שונות לחלוטין למסע שהוא בו-זמנית מצחיק, מותח ומרגש. "השותפה", מאת המחזאית האמריקאית ג'ן סילברמן, מצליחה לעשות בדיוק את זה. ההפקה של תיאטרון הקאמרי, בבימויה של שירילי דשא ובתרגומו הקולח של גור קורן, מציגה קומדיה שנונה שמתפתחת בהדרגה לדרמה אנושית על בדידות, חברות והזדמנות שנייה.

במרכז העלילה עומדות שרון, פנסיונרית גרושה המנהלת חיים שלווים בעיירה קטנה, ורובין, ניו-יורקרית סוערת, ישירה וחסרת מעצורים, שמגיעה עם מטען אישי וסודות שאינם נחשפים מיד. המפגש ביניהן נראה תחילה כמו עוד סיפור על "הפכים שנמשכים", אך המחזה מסרב להסתפק בקלישאה. ככל שהעלילה מתקדמת, היחסים בין השתיים מקבלים עומק רגשי, והקומדיה הופכת לסיפור על אומץ להשתנות גם בגיל שבו נדמה שהכול כבר נקבע.

אחד הנכסים הגדולים של ההפקה הוא הליהוק. מיקי קם ואודיה קורן יוצרות צמד בימתי שמרגיש טבעי לחלוטין. קם מעניקה לרובין כריזמה, חדות ואנרגיה בלתי נגמרת, בעוד שקורן בונה את דמותה של שרון ברגישות, בצניעות ובהדרגה חושפת את הכוחות החבויים בה. הכימיה ביניהן היא המנוע המרכזי של ההצגה, והיא זו שמאפשרת לדיאלוגים

גם הבימוי של שירילי דשא זוכה להערכה. למרות שמדובר במחזה אינטימי המבוסס כמעט כולו על שתי דמויות ועל חלל אחד, הקצב נשמר לכל אורכו. המעברים בין רגעי הצחוק לבין החשיפות הרגשיות מתבצעים באופן טבעי, מבלי לגלוש למלודרמה או לרגשנות יתר. התפאורה המעוצבת משרתת את הסיפור מבלי להשתלט עליו, ומשאירה את מרכז הבמה לשחקניות ולטקסט.

ייחודה של "השותפה" הוא בכך שהיא מצליחה לדבר על נושאים כבדים – בדידות, משפחה, זהות, הזדקנות ובחירות שעיצבו חיים שלמים – באמצעות הומור שנון ולא מתאמץ. הקהל צוחק לא רק מהבדלי האופי בין השתיים, אלא גם מהאופן שבו המחזה חושף בהדרגה עד כמה הן דומות זו לזו בצרכים, בפחדים וברצון לפתוח דף חדש.

המחזה נשען לעיתים על נוסחת "הפכים משלימים", וחלק מההתפתחויות העלילתיות מגיעות במהירות יחסית. אולם  המשחק של קם וקורן מצליח להתעלות מעל נקודות החולשה ולסחוף את הקהל עד לסיום.

"השותפה" היא הרבה יותר מקומדיה. זו הצגה חכמה, אנושית ומלאת חמלה, שמזכירה כי חברות יכולה להופיע במקומות הכי לא צפויים, וכי גם אחרי עשרות שנים של חיים אפשר לגלות שיש עוד הרבה מה ללמוד על עצמך. השילוב בין טקסט שנון, בימוי מדויק ומשחק מצוין של מיקי קם ואודיה קורן הופך אותה לאחת הקומדיות המצליחות והמומלצות שעל במות התיאטרון הישראלי השנה.