"שונאים, סיפור אהבה"

עיבוד בימתי סוחף ומטלטל על פי ספרו של יצחק בשביס זינגר מאת: נועה לזר קינן בימוי: שיר גולדברג

"שונאים, סיפור אהבה" בתיאטרון בית ליסין  ע"ש ברוך איבצ'ר– בין אהבה, אשמה והצללים שאינם מרפים.
יש הצגות המטלטלות את הלב ומאלצות את הקהל לשאול שאלות שאין להן תשובות פשוטות. כך הרגשתי כשצפיתי ב"שונאים, סיפור אהבה" בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, עיבוד בימתי לרומן המופת של חתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס זינגר.

העלילה מתרחשת בניו יורק של שנת 1949. מלחמת העולם השנייה הסתיימה, אך עבור ניצולי השואה היא רחוקה מלהיות פרק סגור. הרמן ברודר מנסה לבנות לעצמו חיים חדשים, אולם העבר ממשיך לרדוף אותו בכל צעד. הוא לכוד בין שלוש נשים, שכל אחת מהן מייצגת עולם רגשי אחר – אהבה, הישרדות, אשמה ותקווה. כאשר אשתו הראשונה, שנחשבה למתה, שבה לפתע לחייו, כל היסודות שעליהם בנה את עולמו מתערערים.

הבמאית שיר גולדברג מצליחה להעביר לבמה את המורכבות הפסיכולוגית של זינגר ברגישות ובדיוק. במקום דרמה רועשת, היא בוחרת לבנות מתח רגשי איטי, כזה שחודר עמוק אל הצופה ומשאיר אותו דרוך לאורך כל ההצגה.

תום חגי מוביל את ההצגה בתפקיד הרמן ברודר ומצליח לגלם אדם שבור, מבולבל ורווי סתירות. הוא אינו מוצג כגיבור מושלם אלא כאדם פגיע, שמנסה לשרוד גם את זיכרונותיו וגם את בחירותיו. לצדו מעניקות לימור גולדשטיין, יעל וקשטיין, רדה קנטרוביץ'  הופעות מדויקות, אנושיות ומלאות רגש, כאשר כל דמות מקבלת עומק ומשמעות משלה.

התפאורה של ערן עצמון מצליחה ליצור אווירה תקופתית מבלי להכביד, והתלבושות של יהודית אהרון מחזירות את הקהל אל אמריקה של סוף שנות הארבעים. התאורה של ירון אבולעפיה והמוזיקה של ליאור רונן משלימות את האווירה המלנכולית והאינטימית ומדגישות את התחושה שהעבר נוכח בכל רגע על הבמה.

אבל מעבר לאיכות האמנותית, כוחה הגדול של ההצגה טמון ברלוונטיות שלה. היא עוסקת בטראומה, בזיכרון, בזהות ובשאלה האם אדם יכול באמת להתחיל מחדש לאחר שחווה את הגרוע מכל. גם שנים רבות לאחר תום מלחמת העולם השנייה, השאלות שמעלה בשביס זינגר נותרו כואבות ואקטואליות.

העיבוד מצליח לשמור על רוחו של הרומן מבלי להפוך אותו ליצירה מוזיאלית. הוא מדבר אל הקהל בן זמננו בשפה תיאטרלית נגישה, רגישה ומעוררת מחשבה. זוהי אינה רק הצגה על ניצולי שואה אלא על בני אדם, על בחירותיהם, על חולשותיהם ועל המחיר שהם משלמים כאשר הם מנסים לברוח מעברם.

"שונאים, סיפור אהבה" היא אחת ההפקות הדרמטיות המרשימות של בית ליסין בתקופה האחרונה. היא אינה מסתפקת בסיפור אהבה מורכב, אלא מציגה דיוקן אנושי מרגש של אנשים שנושאים עמם זיכרונות שאינם מרפים. המשחק המשובח, הבימוי הרגיש והטקסט הספרותי העוצמתי מתחברים לחוויה תיאטרלית עמוקה.

זוהי הצגה שמזכירה עד כמה התיאטרון יכול להיות לא רק בידור, אלא גם מקום של זיכרון, מחשבה והתבוננות עמוקה בנפש האדם.

העלילה:

ניו יורק, 1949. העיר שוקקת, העולם מנסה להשתקם מהמלחמה, והרמן ברודר מבקש להתחיל מחדש. הוא חי בין שתי נשים: אשתו, איכרה פולניה, שהצילה את חייו בזמן המלחמה וצעירה יפיפיה שהוא נשאב אליה שסוחפת אותו לרומן סוער ויצרי כאשר אשתו הראשונה, שבה לפתע מן המתים.

בין אשמה, תשוקה, הישרדות ושקרים שהולכים ומסתבכים, הרמן מנסה לאחוז בעתיד מבלי להביט לאחור. אבל העבר אינו מרפה.

יצירה רבת־עוצמה של יצחק בשביס זינגר, מן הסופרים הגדולים והמשפיעים במאה ה־20 וחתן פרס נובל לספרות. הסרט עפ"י הספר זכה להצלחה עולמית, היה מועמד לאוסקר והפך לקלאסיקה מודרנית.

העיבוד הבימתי מציע מבט חד, סוחף ומטלטל על אהבה, אשמה והאפשרות, או האשליה, של התחלה חדשה

עיבוד:נועה לזר קינן
בימוי:שיר גולדברג
תפאורה:ערן עצמון
תלבושות:יהודית אהרון
מוזיקה:ליאור רונן
תאורה:ירון אבולעפיה
תכנות תאורה:יהונתן גורפיל
ע. במאית:רותי גפן
משתתפים:תום חגי, לימור גולדשטיין, יעל וקשטיין, רדה קנטרוביץ', אודליה מורה-מטלון, אופיר וייל, ערן שראל