סשן – מאת אוהד נהרין
בביצוע רקדני להקת מחול בת־שבע
8.10.2026בשעה 18:00, 19:30 ו 21:00
9.10.2026 בשעה 13:30, 15:00 ו 16:30
סשן חוזר לאולם ורדה ל 2 מופעים.
לינק לכרטיסים
אולם ורדה, מרכז סוזן דלל (לא מסומן)
אחרי סבב מופעים סולד אאוט, סשן חוזרת לאולם ורדה האינטימי, למפגש קרוב ובלתי אמצעי בין הרקדנים לקהל.
סשן נוצרה במקור לחלל מוזיאלי ומורכבת מחומרים תנועתיים מהרפרטואר של אוהד נהרין שנתלשים מיצירות המקור שבהם הופיעו – מהתאורה, מהקומפוזיציה המקורית, מהתלבושות ומקונסטלציית הצפייה הפרונטלית של במת המחול – ומבוצעים באופן עצמאי וספונטני על ידי רקדני ורקדניות בת־שבע. הגוף החי, על כל הידע שספוג בו, מוצב כמעין רדי־מייד ונטען בהקשרים חדשים.
בפעולה של חיווט בין גופים שזוכרים, ניצב הכשל האינהרנטי שבניסיון של תנועה לשחזר את עצמה, והמדיום הגופני מופיע כמצע לסינגולריות אינסופית שמייצרת בתורה יופי חד־פעמי.
רקדני הלהקה, עונת המופעים 2027-2026:
עמית בן-יש אברמוב, עדי בלומנרייך, אמיל ברוקמן, ירדן ברקת, אדיעומר גונזלס-קסטיו, ירדן זאנה, גילי יניב אמודאי, לריסה ליונג, רואי מזוריק, אורי מנור, מאיה מרום, סיליא מרעי, סופיה פיקלובה, איגור פטשנצ'וק, ניית'ן צ'יפס, לונדיווה קוזה, נוהום קויטה, קליס רובינסון, ליאן רייזר.
צלם: אסקף
שישי צהריים עם ״סשן״ – אוהד נהרין ולהקת בת־שבע(9.10.2026)
את יום שישי בחרנו לפתוח באולם ורדה האינטימי במרכז סוזן דלל, עם ״סשן״ – יצירתו של אוהד נהרין, בביצוע רקדני להקת מחול בת־שבע.
זה לא עוד מופע שיושבים ומביטים מרחוק. כאן הקהל והרקדנים נמצאים קרוב מאוד זה לזה, והקרבה הזו הופכת את הצפייה לחוויה כמעט בלתי אמצעית.
״סשן״ נולדה במקור לחלל מוזיאלי, והיא בנויה מחומרים תנועתיים מתוך הרפרטואר של אוהד נהרין. אלא שכאן התנועות נשלפות מהיצירות המקוריות שלהן ומקבלות חיים חדשים בלי ההקשר הבימתי המקורי, בלי התלבושות והקומפוזיציה שהכרנו, ובעיקר בלי התחושה שאנחנו צופים שוב באותו הדבר.
וזה בדיוק מה שהופך את היצירה לכל כך מסקרנת.
הרקדנים לוקחים את התנועות, את הזיכרון שהגוף נושא בתוכו ואת הידע שנצבר לאורך השנים ומרכיבים מהם בכל פעם מפגש חדש. יש רגעים של דיוק כמעט בלתי נתפס, לצד חופש, ספונטניות ומשחק.
הגוף הופך כאן לשפה בפני עצמה.
יש משהו מרתק בלראות את רקדני בת־שבע כל כך מקרוב: את השליטה בגוף, את הכוח, הגמישות, הקצב, אבל גם את הרגעים הקטנים שבהם נדמה שהתנועה פשוט מתרחשת מעצמה.
והקרבה לקהל לא נשארת רק על הבמה.
בסיום המופע התרחש רגע מקסים ומרגש: הרקדנים פנו אל הקהל, לחצו ידיים לחלק מהצופים ואף הזמינו חלק מהם להצטרף אליהם לריקוד משותף. לרגע הגבול בין הבמה לקהל פשוט נעלם, והצופים הפכו לחלק מההתרחשות.
זה היה סיום מושלם ליצירה שכל כולה עוסקת במפגש, בגוף, בתנועה ובחיבור בין אנשים.
היצירה מזכירה לנו שגם תנועה שאנחנו מכירים יכולה להיראות אחרת לגמרי כאשר מוציאים אותה מההקשר המקורי שלה. כל מפגש עם הקהל הוא חד פעמי, וכל רקדן מביא איתו את הגוף שלו, הזיכרון שלו והפרשנות האישית שלו.
ואולי זו בדיוק הגדולה של אוהד נהרין לקחת את המובן מאליו ולגרום לנו להתבונן בו מחדש.
יצאתי מהאולם עם תחושה של אנרגיה, חופש ויופי, ובעיקר עם הערכה גדולה לרקדנים שמצליחים להפוך את הגוף לכלי כל כך עוצמתי ומדויק.
״סשן״ היא חוויה של מחול חי, קרוב, לא צפוי ומלא נוכחות מופע שלא רק צופים בו, אלא מרגישים אותו.
