"טפרים" ספר שירים אורלי עסיס

טפרים
ספר שיריה השלישי של אורלי עסיס – זוכה פרס אקו"ם
לעידוד היצירה לשנת 2025

"זֶה אֵינוֹ יוֹם שֶׁמֶשׁ עוֹד, / וְעֵינַי זוֹלְגוֹת מֶלַח יָם".
בספר השירה "טפרים", אורלי עסיס עוסקת במרחבים של אובדן, כמיהה והיעדר. זהו ספר על המקומות שבהם האדם עומד מול סערה פנימית וחיצונית, ומבקש בכל זאת לזהות קרקעית, למצוא כיוון, לקרוא בשם למה שכואב.

בדומה לשני ספריה הקודמים, גם ב"טפרים" ניכרת הפואטיקה הייחודית של עסיס – שירה המבכרת אמת רגשית על פני קישוט, ויושר לשוני על פני הסתרה. דרך דימויים חדים ומדויקים היא נוגעת במקומות שבהם הגוף והנפש נפגשים, ובהם הטבע והאדם משקפים זה את זה.

זהו ספר שאינו מנסה להסתיר את המקומות הכואבים או לעטוף אותם בקישוטים מיותרים. להפך  הוא מביט בהם ישירות, נוגע בהם ומאפשר להם לקבל קול.
עסיס, משוררת ומורה, מוכרת לקוראי השירה מספריה הקודמים "חרפות קטנות" ו"מה עכשיו, אמא". כעת היא חוזרת עם "טפרים", ספר שזכה בפרס אקו"ם לעידוד היצירה לשנת 2025, ויוצא לאור בסדרת השירה "שוקת", בעריכת לי ממן ובהוצאת שתים.

כבר בשם הספר יש משהו שמסקרן. "טפרים" הם כלי הגנה, אמצעי הישרדות, משהו חד שנועד לאחוז, להיאחז ולעיתים גם לפצוע. נדמה שהמילה הזו מתארת היטב את השירה של עסיס , שירה שיש בה פגיעוּת, אבל גם כוח. היא אינה מתמסרת לכאב באופן פסיבי, אלא נאחזת בו ומנסה להבין אותו.

במרכז הספר נמצאים אובדן, היעדר, כמיהה והמפגש המורכב בין הגוף לנפש. אלה אינם נושאים פשוטים, אבל עסיס אינה מנסה לספק להם פתרונות. במקום זאת היא מתבוננת בהם, מפרקת את התחושות למילים ומאפשרת לקורא להיכנס אל המרחבים הפנימיים שבהם קשה לפעמים לדבר.

אחד הדברים הבולטים בפואטיקה של עסיס הוא הישירות. השירים אינם נשענים על קישוט לשוני כדי להרשים. יש בהם שפה מדויקת, דימויים חדים ותנועה מתמדת בין העולם הפנימי לבין הטבע שמחוצה לו.

הטבע בספר אינו רק תפאורה. הים, האדמה, השמש והגוף הופכים למעין מראה לנפש. סערה חיצונית יכולה להיות גם סערה פנימית, ומרחב טבעי יכול להפוך למקום שבו האדם מחפש אחיזה.

התחושה העולה מקריאת "טפרים" היא של אדם שמבקש למצוא קרקעית בתוך מקום שבו הכול מיטלטל. יש בספר שאלות על מה שנשאר אחרי האובדן, על המקומות שבהם הזיכרון ממשיך לחיות, ועל האפשרות לקרוא בשם לדבר שכואב, גם כאשר אין באמת דרך לתקן אותו.
וזה אולי אחד מכוחותיו של הספר: הוא אינו מבטיח נחמה קלה. הוא מציע משהו אחר, נוכחות. להיות עם הכאב, להתבונן בו, לתת לו שפה.

הכתיבה של עסיס מצליחה לנוע בין האישי לאוניברסלי. גם כאשר השיר יוצא מתוך חוויה פרטית, הוא מאפשר לקורא לזהות בתוכו משהו מעולמו שלו: געגוע, פרידה, פחד, אהבה, גוף שמשתנה, זיכרון שאינו מרפה או ניסיון עיקש להמשיך הלאה.

"טפרים" הוא לכן לא ספר שירה שקוראים רק כדי לסמן וי על עוד יצירה ספרותית. זהו ספר שכדאי לשהות בו. לקרוא שיר, לעצור, לחזור אליו, ולתת למילים להדהד.
אורלי עסיס מוכיחה גם בספרה השלישי שהשירה אינה חייבת לצעוק כדי להיות חזקה. לפעמים דווקא המילה המדויקת, השקטה והחשופה היא זו שנכנסת עמוק יותר.
"טפרים" הוא ספר על כאב, אבל גם על הישרדות. על היעדר, אבל גם על הניסיון להיאחז. ובעיקר  על היכולת להפוך את המקומות הפגיעים ביותר שלנו למילים.

"טפרים" הוא ספרה השלישי של אורלי עסיס, הספר זכה בפרס אקו"ם לעידוד היצירה לשנת 2025.

אורלי עסיס, ילידת 1982, היא משוררת ומורה. ספריה הקודמים: "חרפות קטנות" (עיתון 77, 2014) ו"מה עכשיו, אמא" (הקיבוץ המאוחד, 2021).
הספר רואה אור בסדרת השירה "שוקת", בעריכת לי ממן, בהוצאת שתים.
80 עמודים | 72 שקל