סרטה של שי שינג צ'ו
הילדה השמאלית – Left-Handed Girl
טאיוואן 2025, בימוי: שי-שינג צו
משחק: ג'נל צאי, שי-יואן מא, נינה יה
108 דקות | מנדרינית | תרגום לעברית ואנגלית
הפקה, עריכה שותף לכתיבה- שון בייקר, זוכה האוסקר.
הוצג בבכורה במסגרת שבוע המבקרים פסטיבל קאן 2025 וזכה בפרס . שתי השחקניות הצעירות זכו בפרסים רבים כל אחד בפסטיבלים שונים בעולם
שו-פן, אם חד הורית, שבה לטאיפיי עם שתי בנותיה לאחר היעדרות של מספר שנים. היא מתכננת לפתוח דוכן לממכר נודלס בשוק הלילי ההומה של העיר. הבת הגדולה, איי-אן, עובדת בפיצוציה מפוקפקת, מנהלת מערכת יחסים מפוקפקת עוד יותר עם הבוס שלה ומערכת יחסים טעונה עם אמא. אבל איי-ג'ינג בת החמש מוקסמת מן השוק הצבעוני, שהופך למגרש המשחקים שלה. היחסים במשפחה מסתבכים עוד כאשר הסב מזהיר את איי-ג'ינג, שנולדה שמאלית, לא להשתמש ביד שמאל משום שהיד הזו "שייכת לשטן".
אחרי שנים ארוכות של שיתוף פעולה עם שון בייקר, מביימת שי-שינג צו את סרטה הארוך הראשון, שבייקר הפיק, ערך והיה שותף לכתיבתו. הסרט בוחן נושאים של משפחה, מסורת ומודרניות מבעד לעיניה של ילדה, ומשרטט דיוקן עדין ומשועשע, מצחיק ונוגע ללב של משפחה גועשת ורועשת לא פחות מן העיר בה היא חיה.
זהו סרטה הארוך הראשון של צ'ו כבמאית יחידה, והוא כבר זכה להכרה משמעותית בזירה הבינלאומית. הסרט הוקרן בבכורה במסגרת שבוע המבקרים בפסטיבל קאן 2025, שם זכה בפרס Gan Foundation Award for Distribution. בנוסף, הוא נבחר לייצג את טאיוואן במירוץ לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי.
מאחורי הסרט עומד גם שם מוכר מאוד לחובבי הקולנוע העצמאי שון בייקר, זוכה האוסקר ויוצר "אנורה". בייקר היה שותף לכתיבת התסריט, הפיק וערך את הסרט. שיתוף הפעולה ביניהם אינו מקרי: צ'ו ובייקר עובדים יחד כבר שנים, ואף שיתפו פעולה בעבר ב"Take Out".
משפחה אחת, שלוש נשים ועולם אחד רועש
העלילה מתמקדת בשו-פן, אם חד-הורית שחוזרת לטאיפיי עם שתי בנותיה לאחר כמה שנים מחוץ לעיר. היא מנסה להתחיל מחדש ולפתוח דוכן נודלס בשוק הלילה הססגוני וההומה.
בתה הגדולה, איי-אן, כבר מתמודדת עם עולם המבוגרים – עבודה, מערכת יחסים מורכבת עם הבוס שלה ומערכת יחסים לא פשוטה עם אמה.
מולה נמצאת אחותה הקטנה, איי-ג'ינג בת החמש, ילדה סקרנית, שובבה וחופשית, שנמשכת אל הצבעים, הריחות וההמולה של שוק הלילה והופכת אותו למגרש המשחקים הפרטי שלה.
אבל דווקא היד השמאלית שלה הופכת לנקודת המפנה בסיפור.
הסב מזהיר אותה שלא להשתמש ביד שמאל, שאותה הוא מכנה "יד השטן". עבור ילדה קטנה, משפט כזה אינו נשאר רק אמונה תפלה. הוא הופך לפחד אמיתי ולשאלה גדולה: האם משהו בי אינו בסדר?
וכאן הסרט הופך מסיפור משפחתי פשוט לסיפור על מסורת מול מודרניות, שליטה מול חופש וזהות מול הציפיות של הסביבה.
טאיפיי היא כמעט דמות בסרט
אחד הדברים המרשימים ביותר בסרט הוא האופן שבו העיר עצמה הופכת לחלק מהסיפור.
הרחובות, שוק הלילה, האורות, הדוכנים, האוכל, האופנועים וההמולה יוצרים תחושה שאנחנו לא רק צופים בטאיפיי אנחנו ממש נמצאים בתוכה.
דיוקן של אימהות קשה ויחסי אם-בת, כאשר טאיפיי עצמה הופכת לאחד המרכיבים המרתקים ביותר ביצירה.
יש לציין את האנרגיה, הצבעוניות והתנועה של הסרט ואת השילוב בין דרמה משפחתית לבין תחושה כמעט אגדתית.
הצילום, לעיתים באמצעות אייפון ובזוויות רחבות, מעניק לסרט תחושה מאוד קרובה לדמויות ובמיוחד לאיי-ג'ינג הקטנה. אנחנו רואים את העולם במידה רבה דרך הגובה והחוויה שלה.
למרות הנושאים הלא פשוטים קשיים כלכליים, יחסים משפחתיים טעונים, מעמד האישה והלחץ של המסורת הסרט אינו הופך לדרמה כבדה ומדכאת להפך,
יש בו הרבה הומור, רגעים אבסורדיים, צבעוניות ואנרגיה. דווקא המעבר המתמיד בין מצבים מצחיקים, מביכים ומרגשים הופך את המשפחה הזאת לאמינה ואנושית. הסרט הוא דרמה משפחתית טאיוואנית מרשימה, המשלבת בין הומור, כאב ורגישות ומדגיש את האופן שבו כל אחת מהדמויות מתמודדת עם החיים והמשפחה בדרכה.
בולט המפגש בין תמימותה של הילדה לבין המציאות המורכבת של עולם המבוגרים.
שלוש שחקניות שמחזיקות את הסרט
ג'נל צאי, שי-יואן מא ונינה יה יוצרות יחד מרכז נשי חזק ומשכנע.
אבל קשה שלא להתאהב בנינה יה, שמגלמת את איי-ג'ינג. דרך המבט הילדותי שלה הסרט מצליח לשאול שאלות גדולות בלי להפוך אותן להרצאה.
היד השמאלית היא לכאורה רק פרט קטן באישיות של הילדה. אבל ככל שהסרט מתקדם היא הופכת לסמל: האם אנחנו מאפשרים לילדים להיות מי שהם, או שאנחנו מעבירים אליהם את הפחדים, האמונות והדעות הקדומות של הדורות הקודמים?
בעיניי, אחד הדברים היפים ב"הילדה השמאלית" הוא שהוא אינו מנסה לתת תשובות חד-משמעיות.
זהו סרט על משפחה שאינה מושלמת, על נשים שמנסות לשרוד ולהיות עצמאיות, ועל ילדים שסופגים גם את מה שאנחנו אומרים וגם את מה שאנחנו חושבים שהם לא מבינים.
אהבתי במיוחד את הדרך שבה הבמאית מצליחה לחבר בין סיפור אינטימי מאוד לבין העיר הגדולה שסביבו. טאיפיי אינה רק תפאורה היא עולם חי, צבעוני, רועש ולעיתים כאוטי, ממש כמו המשפחה שבמרכז הסרט.
הבחירה בילדה קטנה כמי שמביטה בכל העולם הזה מהצד הופכת את הסרט לנוגע ללב במיוחד.
"הילדה השמאלית" הוא סרט על יד שמאל, אבל למעשה הוא סרט על הזכות להיות שונה.
על הזכות של אישה לבחור את הדרך שלה.
על הזכות של ילדה לא לפחד מהייחוד שלה.
ועל משפחה שגם כשהיא מלאה בסודות, כעסים, מסורות ופצעים ישנים עדיין יכולה למצוא את הדרך חזרה אל החום, הקרבה והאהבה.
סרט עדין, צבעוני, מצחיק ומרגש, עם הרבה יותר עומק ממה שנדמה בתחילת הצפייה. בהחלט סרט ששווה להכיר.
הסרט יצא לאקרנים ב8/10
טריילר
