תערוכת יחיד חדשה לאמנית לילי כהן פרח־יה:
אלמלא
אוצרת: הדס גלזר
פתיחה: 22.10 נעילה: 28.11
'מקום לאמנות' בקרית המלאכה, תל-אביב
בתערוכת היחיד אלמלא מציגה לילי כהן פרח־יה עבודות שנוצרו במהלך שנה רוויית תמורות ותהפוכות. במרכז התערוכה עומדות דמויות נשיות הנבנות באמצעות קווי מתאר חופשיים, משטחי צבע, עלי זהב ורישום על גבי גיליונות נייר שקומטו ונפרשו מחדש.
קימוט וקיפול הם פרקטיקה מתמשכת בעבודתה של כהן פרח־יה. פעולה זו מקנה לנייר איכות חומרית פריכה, המעוררת כמיהה למגע, ומעבירה את הדימוי מן הדו־ממדיות של הציור אל הטקטיליות הנפחית של התבליט והפיסול. ברוח כתיבתו של ז׳יל דלז על הקפל, אפשר לראות בקימוט הנייר עיקרון צורני המארגן את החומר באמצעות לחץ, תנועה והשתנות. פרישתו מחדש אינה משיבה את הנייר אל מצבו הקודם, ופני השטח המקומטים נושאים את תולדות הפעולות שנעשו בו. הנייר מתפקד כעור פגיע וחדיר, הרושם מגע וזמן.
הסדרה המרכזית בתערוכה, "מלכות דעלמא", מונה 12 דמויות ארכיטיפיות. רבות מהן עוטות כתרים, הילות, קסדות ושריונות; אחרות אוחזות בחפצים. חלקן מייצגות את האמנית וחלקן מקבלות זהות משלהן. כתם זהב באזור בית החזה עובר כחוט השני ביניהן, כמוקד של פגיעות, אור וריכוז פנימי. הצבתן כקבוצה יוצרת מהלך שנפתח בנפילה ובהכרה במצב חדש, ומתקדם דרך תנוחות ומחוות עד לדמות החותמת, הנושאת מחווה של ניצחון – מחזור הנמשך אל מעבר לסופה של השנה.
במהלך העבודה על התערוכה גילתה כהן פרח־יה כי חלתה. הידיעה נטמעה ביצירה לצד הטיפול, התפילה והמדיטציה שליוו אותה. האמנות נעשתה אמצעי לעיבוד המחלה, לחיבור בין חומר, גוף ורוח ולמתן צורה לאיום על החיים ולמציאות המשתנה.
ההצבה של הדמויות מעלה על הדעת את המיתוס השומרי על ירידתה של האלה אִינַנָּה לשאול. במסעה העובר דרך שבעת השערים היא נפרדת בהדרגה מכתרה, מתכשיטיה ומסמלי כוחה, עד שהיא ניצבת חשופה וחסרת הגנה בפני אלת המוות. שיבתה אל עולם החיים אינה מחזירה אותה למצב שקדם לירידה, אלא מסמנת זהות שעברה תמורה. גם בסדרה של כהן פרח־יה מופיעים הכתר, השריון והגוף החשוף כתחנות בתהליך של התפרקות והתהוות מחדש. מחוות הניצחון החותמת את הסדרה נעשית לסף נוסף בתוך תהליך מחזורי שטרם נשלם.
השפה החזותית הנשית של התערוכה נבנית מתוך הגוף, השיער, עלי הזהב, הכתרים, ההילות והעיטורים. באוצר הדימויים הזה נכרכים הקישוט והמגננה לבלתי הפרד: הכתר הופך לקסדה, ההילה משמשת מעטפת, והדוקרנים יוצרים סביבה יפה אך פגועה, שקשה להתקרב אליה. קנה המידה המונומנטלי, השריונות וכלי הנשק מעניקים לדמויות סמכות ונוכחות. אותן דמויות הנושאות בגופן את אפשרות הפגיעה ניחנות גם בכוח להדוף ולפצוע. נשיותן נטווית מתוך מארג של חשיפה, פגיעות, עוצמה וסכנה, והמגננה נעשית חלק מן הגוף ומשפתו הצורנית.
בעבודות אחרות בתערוכה מופיעים המשפטים "יהי לבי תמים" ו"יודע תעלומות", שנלקחו מתפילות ומבטאים בקשה ללב שלם ופנייה אל האל היודע את הנסתר מבני האדם. המילים נרשמות, מתכסות ונחשפות בתוך שכבות הצבע. מן התקרה תלויה העבודה "אלמלא הייתה זו הגנה" – פסל דמוי נברשת הממזג ביטויי פגיעות ומגננה: שלדו עשוי חישוק ודוקרנים להרחקת יונים, ועליהם משופדים גזירי נייר, פיסות מציורים קודמים, קטעי מילים, ציפורי פלסטיק וגופי תאורה.
שם התערוכה אלמלא נושא שני מובנים. כמילת תנאי, הוא פותח פתח למחשבה על מה שהיה עשוי להתרחש אחרת – אלמלא קרה דבר מה, יתכן גם המציאות שהתפתחה בעקבותיו הייתה שונה. בה בעת, השם מלכד את שתי המילים הפותחות את התפילה "אל מלא רחמים", ופונה אל כוחה של החמלה האלוהית ואל הצורך האנושי בה ברגעים קשים.
שני המובנים הללו נפגשים בעבודות, המתבוננות במה שכבר התרחש ובאפשרויות הממשיכות לנבוע מתוכו. מעשה האמנות יוצא מן המציאות שהשתנתה ומחולל בתוכה אפשרויות נוספות של תנועה, ריפוי וחיים חדשים.
גלריה 'מקום לאמנות' בקרית המלאכה, רח' שביל המרץ 6, קומה 3, תל-אביב
שעות פתיחה:
רביעי-חמישי: 18:00-11:00
שישי-שבת: 14:00-10:00
ראשון, שני, שלישי: בתיאום מראש.
