בגובה 1,200 מטר מעל פני הים, מול נופי הגולן והחרמון, מצאתי מלון שמצליח לחבר בין טבע פראי, עיצוב מוקפד, בריכה עם נוף לחרמון ואוכל עם שורשים מקומיים. ביקור ב-Oaks Hotel & Spa בבוקעאתא
מקום שמגיעים אליו כדי לעצור לרגע את החיים.
Oaks Hotel & Spa
בדרך למלון הכבישים מתפתלים בין הנופים של צפון הגולן, המרחבים נפתחים, האוויר הופך צלול יותר, והקצב מתחיל לרדת. Oaks ממוקם בבוקעאתא, בגובה של כ-1,200 מטר מעל פני הים, מול נוף פתוח ובסביבה שבה יערות אלון, מטעים, הרים והכפרים הדרוזיים הם חלק בלתי נפרד מהחוויה.
זהו מלון בוטיק למבוגרים בלבד, עם 41 חדרים וסוויטות, שנבנה מתוך ניסיון ליצור חיבור בין היוקרה המודרנית לבין הטבע שמקיף אותו.
יש משהו מאוד נעים בידיעה שהחופשה מתחילה כבר ברגע שנכנסים.
עיצוב שמכניס את הגולן פנימה
העיצוב של Oaks אינו מנסה להתחרות בנוף להפך. הוא נותן לו להיות הכוכב.
החומרים הטבעיים, העץ, החלונות הגדולים והגוונים השקטים יוצרים תחושה חמימה ולא מתאמצת. החדרים והסוויטות תוכננו כך שהנוף יהיה חלק מהאירוח, ובחלק מהחדרים יש גם מרפסות פרטיות הפונות לכיוון החרמון. זאת הסוויטה שקיבלנו.
אהבתי במיוחד את התחושה שהמלון אינו מנסה להיות עוד מלון יוקרתי גנרי. יש כאן זהות. היא מתחברת למקום, לאדמה, לטבע ולתרבות המקומית.
וזה בעיניי אחד הדברים החשובים ביותר במלון שנמצא באזור כל כך מיוחד כמו הגולן.
אחד המקומות שבהם פשוט התחשק לי להישאר היה מתחם הבריכה.
על גג המלון נמצאת בריכה רחבת ידיים עם נוף פנורמי למרחבים ולחרמון. מסביבה פינות ישיבה ומיטות שיזוף, וכשנכנסים למים ומביטים סביב, מבינים בדיוק למה בחרו לבנות את הבריכה דווקא כאן.
אנחנו שחינו בבריכה ופשוט נהנינו מהרגע.
בלי למהר לשום מקום. בלי צורך לחפש אטרקציה נוספת. המים, הנוף, האוויר של הגולן והשקט מסביב עשו את שלהם.
זו בדיוק אותה חופשה שאני אוהבת, כזו שבה אפשר לשבת, לשחות, להסתכל על הנוף ולהרגיש שלא צריך יותר מדי כדי ליהנות.
ליד הבריכה נמצא גם ה-Rooftop, עם בר, משקאות ואוכל קליל, כך שאפשר להפוך את שעות הבריכה לבילוי שלם בפני עצמו.
ואז מגיעה ארוחת הערב במסעדת LUSPER
אם הבריכה היא המקום שבו מורידים הילוך, מסעדת LUSPER היא המקום שבו החוויה מקבלת אופי אחר.
בלב המלון פועלת LUSPER, מסעדת שף שמתמקדת בבשר ומחברת בין מסורת דרוזית לבין קולינריה עכשווית. במטבח משתמשים בחומרי גלם מהגולן, בתיבול מקומי ובגריל Josper, שמעניק לבשר את אותה ארומת עשן עמוקה שאנחנו מצפים לקבל מארוחה טובה על האש, אבל כאן היא מקבלת פרשנות הרבה יותר אלגנטית.
המסעדה עצמה מעוצבת בסגנון אלגנטי ואינטימי, והשירות משתלב היטב בחוויה.
מה שאהבתי הוא שלא מדובר בניסיון לנתק את המסעדה מהמקום שבו היא נמצאת המטבח מספר את הסיפור של הגולן ושל התרבות הדרוזית, אבל עושה זאת בשפה עכשווית.
בתפריט אפשר למצוא מנות כמו פטוש הר חרמון, באבא גנוש,לברק, מנסף טלה מעושן, פילה בקר, סינטה ואנטרקוט, לצד אפשרויות נוספות, כולל מנה טבעונית.
זו ארוחה שמתחברת היטב לחופשה. אחרי יום של טבע, בריכה ואוויר הרים, לשבת בערב במסעדה טובה בתוך המלון הוא בדיוק מסוג הדברים שהופכים לילה אחד בגולן לחופשה של ממש.
אחד היתרונות הגדולים של Oaks הוא המיקום.
המלון נמצא בלב אזור שמאפשר לשלב בין מנוחה לבין טיולים, קולינריה, יין וחוויות מקומיות. בסביבה נמצאים מטעים, בתי קפה, מסעדות, יקבים, מסלולי טיול ואתרי טבע.
מי שרוצה לצאת מהמלון יכול להמשיך אל יער אודם, אזור החרמון, הבניאס, גמלא ואתרים נוספים בגולן. מי שמעדיף חופשה איטית יותר יכול פשוט להישאר במלון, לשחות, לשבת מול הנוף, לאכול טוב ולהקדיש לעצמו כמה שעות של שקט.
וזו אולי הגדולה של Oaks. הוא מאפשר את שתי האפשרויות.
לצד החדרים, המסעדה והבריכה נמצא גם Spa Oaks, שממשיך את הקו הטבעי של המלון.
במתחם יש חדרי טיפולים, סאונה יבשה, סאונה רטובה, חמאם טורקי, ג'קוזי, אזורי מנוחה, חדר כושר ובריכה מחוממת הפתוחה לאורך השנה. הטיפולים משלבים בין צמחי בר מקומיים, תמציות צמחים, שמנים ואבני בזלת מהאזור.
גם כאן החיבור לגולן אינו רק תפאורה. הוא חלק מהרעיון של המקום.
מה שהכי אהבתי ב-Oaks
בסופו של דבר, מלון טוב נמדד לא רק במספר הכוכבים או בגודל החדר.
הוא נמדד בתחושה.
והתחושה שלי ב-Oaks הייתה של מקום שמבקש להוריד את הווליום.
פחות עומס, יותר מרחב, מלון מאד נקי ומוקפד,
פחות תחושה של "עוד חופשה", ויותר תחושה של בריחה קטנה מהשגרה.
אהבתי את המפגש בין העיצוב המוקפד לבין הטבע שמסביב, את הבריכה על הגג, את האוויר של הגולן וכמובן את הארוחה במסעדת LUSPER.
יש כאן גם משהו שאני מאוד אוהבת במלונות טובים: לא צריך לצאת מהם כדי להרגיש שהגעת למקום אחר.
ולמי אני ממליצה להגיע?
לזוגות שמחפשים חופשה שקטה ומפנקת, למי שאוהב מלונות בוטיק עם אופי, לחובבי קולינריה, טבע ויין, וגם למי שפשוט רוצה כמה ימים של אוויר הרים, בריכה ונוף.
היתרון הגדול הוא שאפשר לבנות כאן את החופשה בדיוק לפי הקצב שלכם.
אפשר לצאת לטייל בבוקר, לחזור לבריכה בצהריים, להתרווח מול הנוף, ובערב להתלבש לארוחת ערב טובה ב-LUSPER.
ואפשר גם לעשות כמעט כלום.
לפעמים דווקא זה החלק הכי טוב בחופשה.
אחרי לילה בגובה 1,200 מטר, אין דרך טובה יותר להתחיל את הבוקר מאשר לשבת מול הנוף של הגולן ולפתוח שולחן.
ארוחת הבוקר ב-Oaks ממשיכה את הקו שמלווה את המלון כולו: שילוב בין העולם המקומי לבין אירוח עכשווי. לצד בופה מערבי עשיר ומגוון של מאכלי בוקר מוכרים, חיכו לנו גם הטעמים של המטבח הדרוזי, שהכניסו לארוחה אופי מקומי אמיתי.
היו כאן מאפים טריים ופריכים, פטאייר חמים מהתנור, לצד מבחר מנות בוקר קלאסיות, סלטים, גבינות, פירות ומנות מתוקות. גם הקפה קיבל כאן טוויסט מקומי עם קפה דרוזי עם הל, שמוסיף לבוקר ניחוח וטעם שמתחברים בדיוק למקום שבו אנחנו נמצאים.
לצד הקינוחים המוכרים של ארוחת בוקר במלון, נהנינו גם מטעמים דרוזיים מסורתיים, שהפכו את הסיום למשהו הרבה יותר מעניין מסתם עוד ארוחת בוקר.
בעיניי, זה בדיוק מה שארוחת בוקר במלון טוב צריכה לעשות. לתת לאורח את כל מה שהוא מצפה למצוא בבוקר מפנק, אבל במקביל לספר לו משהו על המקום שבו הוא נמצא.
ב-Oaks הצליחו לעשות את זה דרך הטעמים של הגולן והמטבח הדרוזי, כשהכול מוגש לצד נוף פתוח לחרמון ואווירה רגועה שמזכירה שאין שום סיבה למהר.
Oaks Hotel & Spa,
בוקעאתא, רמת הגולן.
מלון שמצליח לקחת את אחד האזורים היפים בארץ, להכניס פנימה את הטבע, התרבות והקולינריה המקומית, ולהפוך אותם לחוויית אירוח אלגנטית, רגועה ומפנקת.
יצאתי משם עם געגוע לאוויר של הגולן ועם החלטה נחושה לחזור לכאן בחורף לחופשת שלג וסקי.
הדרך חזרה למרכז הפכה למסע קולינרי בפני עצמו
אם חשבתם שהחופשה ב-Oaks מסתיימת ברגע שעוזבים את המלון, גילינו שהדרך חזרה למרכז יכולה להיות חלק לא פחות מעניין מהחופשה עצמה.
במקום למהר הביתה, יצאנו למסלול בין יקבים, מחלבות, חוות חקלאיות ומקומות קטנים שמספרים את הסיפור הקולינרי של רמת הגולן.
זו הייתה דרך אחרת להכיר את האזור. לא רק דרך הנוף, אלא דרך האנשים, התוצרת המקומית והסיפורים שמאחורי כל בקבוק גבינה או יין.
עצירה ראשונה: יקב תל שיפון באורטל
התחנה הראשונה שלנו הייתה Tel Shifon Winery בקיבוץ אורטל.
היקב, הנמצא בגובה של כ-915 מטר מעל פני הים, נהנה מהאקלים המיוחד ומהקרקע הוולקנית של הגולן. היקב הוקם בשנת 2009 ובהמשך עבר לבעלות יזמים שהפכו אותו למקום שמחבר בין יין, נוף ואירוח.
אנחנו הגענו בעיקר כדי לטעום וכמובן שלא יצאנו בידיים ריקות. קנינו בקבוק רוזה, כזה שמתאים בדיוק להמשך הדרך ולערב קיצי נעים.
אבל לצד היין חיכתה לנו הפתעה טעימה נוספת.
Grineli:
גבינות עם סיפור איטלקי
באותו מיקום פגשנו את Grineli, מקום שמתמחה בגבינות.
קנינו גבינות צאן ועיזים, והסיפור שמאחוריהן לא פחות מעניין מהטעם.
מדובר בזוג שלמד את אמנות הכנת הגבינות באיטליה, חזר לישראל והביא איתו את הידע, הטכניקות והאהבה למלאכה.
אני אוהבת מקומות כאלה. מקומות שבהם מרגישים שמישהו בחר במקצוע מתוך אהבה אמיתית, ולא רק מתוך רצון לייצר עוד מוצר על המדף.
הגבינות הפכו כמובן לחלק מהשלל שלנו מהגולן, והיו בדיוק מסוג הקניות שממשיכות את החופשה גם אחרי שחוזרים הביתה.
פירות טריים ממשק שוורץ בקדמת צבי
משם המשכנו ליישוב קדמת צבי, ושם עצרנו כדי להצטייד גם בפירות טריים ממשק שוורץ.
אחרי כל היין, הגבינות והאוכל, היה משהו מאוד נכון בפירות המקומיים. תוצרת טרייה, עונתית ופשוטה, שמחזירה אותנו למה שהגולן יודע לעשות כל כך טוב: לגדל.
קדמת צבי הוא גם אזור שבו מרוכזות כמה מהאטרקציות הקולינריות המעניינות של מרכז הגולן, כך שהתחנה הזאת השתלבה היטב במסלול שלנו.
חוות בל עפרי ויקב עין נשוט
מכאן המשכנו לבל עפרי חווה תיירותית, מקום שהוא הרבה יותר מיקב.
בל עפרי היא חווה תיירותית המשלבת חקלאות, אמנות, יין ואוכל. בלב החווה נמצא Bell Ofri, ובמקום פועל גם יקב עין נשוט.
היקב ממוקם בחווה בתוך בונקר נטוש שהוסב למקום יישון יין, ומייצר יינות מזנים כמו קברנה סוביניון, שיראז, סירה, פטיט ורדו ומרלו. לצד היין מייצרים במקום גם תזקיקים ומוצרים חקלאיים נוספים.
אבל מה שהופך את בל עפרי למקום מיוחד הוא השילוב בין כל העולמות.
יש כאן גלריה, גן פסלים, גבינות, יקב ומסעדה חלבית.
המסעדה מבוססת במידה רבה על הגבינות המיוצרות במקום, והתחושה היא של חווה שבה כל דבר מתחבר לדבר הבא. מהאדמה אל המטבח, מהכרם אל הכוס ומהאמנות אל הנוף.
בין היתר טעמנו ברנדי תפוחים ויינות, והיה משהו מאוד נעים בלסיים את היום בין הכרמים, האמנות והחווה, במקום שלא מנסה להיות מפואר מדי אלא פשוט להיות הוא עצמו.
ולסיום: יקב בזלת הגולן
התחנה האחרונה במסלול שלנו הייתה Bazelet HaGolan Winery, גם הוא בקדמת צבי.
יקב בזלת הגולן הוא אחד היקבים הוותיקים והמוכרים באזור. הוא הוקם בשנת 1998 על ידי יואב לוי ונחשב ליקב הבוטיק הראשון ברמת הגולן. הוא ממוקם בתוך חורשת אקליפטוסים, ובמקום יש גם מרכז מבקרים, מרתף חביות שהפך למסעדה ומרחבי אירוח.
גם כאן החיבור לאדמה הוא חלק מהסיפור. שם היקב עצמו מזכיר את אחת התכונות המזוהות ביותר עם הגולן, אדמת הבזלת, שהיא חלק בלתי נפרד מהטרואר המקומי.
הגענו למרכז המבקרים, התרשמנו מהמקום ונהנינו מהאווירה.
זו הייתה למעשה נקודת הסיום של המסע הקולינרי שלנו בגולן, מסע שהתחיל במלון Oaks והמשיך דרך יין, גבינות, פירות, חווה, אמנות ומטבח מקומי.
כשיצאנו מ-Oaks חשבנו שאנחנו בדרך הביתה.
בפועל, קיבלנו עוד יום שלם של חוויות.
וזה אולי אחד הדברים היפים בגולן. המרחקים בין המקומות מאפשרים לבנות מסלול שהוא הרבה יותר מטיול נופי. אפשר לשלב מלון טוב, בריכה, מסעדה, יקבים, מחלבות, חוות, אמנות ותוצרת מקומית, וכל זה בלי להרגיש שמנסים להספיק יותר מדי.
הפעם הדרך חזרה למרכז לא הייתה רק הדרך הביתה.
היא הייתה חלק מהחופשה.
חזרנו עם יין רוזה מתל שיפון, גבינות צאן ועיזים, פירות טריים, טעמים מהחווה והרבה זיכרונות.
ובעיקר עם התחושה שהגולן הוא לא רק יעד שמגיעים אליו לכמה שעות.
כדאי לתת לו זמן.
להישאר ללילה, לטייל, לאכול, לטעום, לפגוש את האנשים המקומיים ובעיקר לתת לעצמכם להאט.
כי לפעמים החופשות הטובות ביותר הן אלה שלא נגמרות בדיוק כשעוזבים את המלון.
