כשאפשר לחזור לאחור , האם באמת היינו בוחרים אחרת?
"יום המזל שלי" בבית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר קומדיה צרפתית שנונה על גורל, בחירות והמחיר של החיים שהיינו יכולים לחיות
יש שאלות שאולי עדיף לא לשאול את עצמנו. למשל: מה היה קורה אילו, באותו יום מכריע בחיינו, היינו בוחרים אחרת?
האם היינו מאושרים יותר? מצליחים יותר? אוהבים אחרת? ובעיקר האם החיים האלטרנטיביים שאנחנו מדמיינים לעצמנו באמת היו טובים יותר, או שאנחנו פשוט נוטים לייפות את מה שלא היה?
זו נקודת המוצא המסקרנת של "יום המזל שלי", הקומדיה מאת פטריק האודקור וז'רלד סיבלייראס, המועלית בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, בנוסח עברי של אלי ביז'אווי ובבימויו של משה נאור.
המחזה לוקח רעיון כמעט פילוסופי האפשרות לחזור לרגע אחד בעבר ולשנות החלטה והופך אותו למכונה קומית יעילה, מהירה ומדויקת, שמצליחה להצחיק ובמקביל להניח על השולחן מחשבה לא קטנה על החיים שלנו.
במרכז הסיפור עומד אדם שהחיים שלו נראים, לפחות מבחוץ, מסודרים: קריירה, משפחה ושגרה. אבל האפשרות שניתנת לו לחזור אל אותו יום גורלי ולבחור אחרת פותחת בפניו סדרה של מציאויות אפשריות. החלטה אחת משתנה וכל מה שמגיע אחריה משתנה יחד איתה.
מכאן מתחיל משחק תיאטרלי של "מה היה אילו", שבו שני זוגות ,חבר ולילה אחד הופכים למעין מעבדה אנושית משעשעת, שבה אהבות, החמצות, מפגשים מקריים והחלטות קטנות מייצרים תוצאות גדולות.
משה נאור מביים את ההצגה ביד בטוחה. האתגר המרכזי בקומדיה מהסוג הזה הוא לא לתת לרעיון להשתלט על השחקנים, ולא להפוך את המנגנון העלילתי לתרגיל אינטלקטואלי יבש.
נאור שומר את המוקד על בני האדם. על המבוכה שלהם, על הרצונות שלהם, על הטעויות ועל הניסיון המתמיד שלנו לשכנע את עצמנו שהבחירה שלא בחרנו בה הייתה בוודאי הבחירה הנכונה.
הקצב חשוב כאן במיוחד. העלילה בנויה על שינויים, הפתעות ומפגשים, ולכן כל עצירה מיותרת עלולה לפגוע במומנטום. ההצגה מצליחה לשמור ברוב הזמן על תנועה ועל תחושה של משחק מתגלגל, שבו הצופה רוצה לדעת מה יקרה אם רק יזיזו עוד לבנה אחת בדומינו.
קובי פרג', יובל ינאי, יעל וקשטיין, עדי גילת ודור אלמקייס יוצרים יחד אנסמבל שמבין היטב את חוקי המשחק הקומי.
היתרון הגדול של ההצגה הוא שאין בה ניסיון להפוך כל רגע לבדיחה בפני עצמה. ההומור נובע לא פעם מהסיטואציה, מהמבוכה ומהפער בין מה שהדמויות רוצות שיקרה לבין מה שקורה להן בפועל.
קובי פרג' מפגין נוכחות טבעית ויכולת קומית שאינה זקוקה להדגשה. גם ברגעים שבהם הדמות נקלעת לסיטואציות אבסורדיות, הוא מצליח לשמור עליה אנושית ומזוהה.
יובל ינאי משתלב היטב בדינמיקה הקבוצתית ומוסיף לה אנרגיה ותזמון קומי.
יעל וקשטיין ועדי גילת מעניקות לדמויות הנשיות עומק מעבר לתפקיד הפונקציונלי שלהן בתוך העלילה, והעבודה המשותפת של כל השחקנים היא שמאפשרת למבנה המורכב יחסית של המחזה להישאר נגיש וברור.
גם דור אלמקייס מוסיף לאנסמבל את המינון הנכון של אנרגיה והפתעה.
זהו משחק קבוצתי, ובמובן הזה ההצגה מוכיחה שוב שבקומדיה טובה אין די בשחקן מצחיק אחד. דרושים קצב, הקשבה, תגובה ותזמון מדויק בין כולם.
התפאורה, התלבושות והאור משרתים את הסיפור
התפאורה של זאב לוי, התלבושות של ארנה ברנט והתאורה של מתן פרמינגר משתלבות היטב במנגנון הבימתי ואינן מתחרות בו.
העיצוב תומך במעברים ובתחושת התנועה של העלילה ומסייע ליצור את העולם שבו הדמויות יכולות שוב ושוב להיכנס לאותה נקודת מוצא ולגלות שהפעם הכול השתנה.
המוזיקה של אלעד פרץ משלימה את האווירה ומעניקה להצגה את הדופק הדרוש לקומדיה שמתקדמת במהירות.
ומה באמת מצחיק כאן?
מעבר לבדיחות ולסיטואציות הקומיות, "יום המזל שלי" מצחיקה משום שהיא מזהה משהו מאוד אנושי אצל כולנו: את הנטייה להביט לאחור ולחשוב שהחיים היו יכולים להיות טובים יותר אילו רק היינו מקבלים אז החלטה אחרת.והקהל צחק גם צחק
אבל המחזה עושה כאן מהלך מעניין.
הוא לא ממהר לקבוע שהחיים האלטרנטיביים טובים יותר. להפך. בכל פעם שנדמה שהנה, הגיבור סוף סוף מצא את הגרסה הנכונה של חייו מגיעה הסתעפות חדשה ומזכירה לו שגם לבחירה "הנכונה" יש מחיר.
וזה אולי הרעיון החכם ביותר בהצגה: אין בחירה שמבטיחה חיים מושלמים.
אנחנו נוטים לחשוב שהאושר נמצא אי שם מעבר לפינה, במסלול שלא בחרנו בו. "יום המזל שלי" לוקחת את הפנטזיה הזאת, הופכת אותה לקומדיה, ואז מחזירה אותנו בעדינות אל החיים שאנחנו עצמנו בחרנו.
"יום המזל שלי" היא בראש ובראשונה קומדיה מהנה, קצבית ושנונה, אבל מתחת למנגנון המצחיק שלה מסתתרת שאלה רצינית למדי: האם היינו באמת רוצים לקבל הזדמנות לתקן את העבר, אם לא היינו יודעים לאן הבחירה החדשה תוביל?
ההצגה אינה מתיימרת לספק תשובה חד – משמעית. היא עושה משהו טוב יותר היא גורמת לנו לצחוק מהניסיון האנושי לשלוט בגורל.
זהו ערב תיאטרון קליל ונגיש, עם שחקנים טובים, קצב נכון ורעיון שממשיך להדהד גם אחרי הצחוק.
ואולי בסופו של דבר, יום המזל האמיתי הוא דווקא היום שבו אנחנו נמצאים עכשיו.
טריילר להצגה
