הודפת מים | מאת: אדמית פרא
אישה שליבה נשבר לפני שנים מנסה לראשונה להיפתח מחדש. נערה נאבקת להיראות בתוך מערכת שאינה מבחינה בה. אלמנה צעירה שואלת מדוע לא עצרה את אהובה לפני שהלך למלחמה.
ספר הביכורים של אדמית פרא "הודפת מים" מכיל קובץ סיפורים קצרים החושפים סדקים של זהות נשית, משפחתית וחברתית, ומציירים ישראליות אינטימית, פגיעה ומפוכחת, שבה גם רגעי החסד הקטנים אינם מבטיחים הצלה, הבית הוא לעיתים מקום זמני והדמויות מנסות להיאחז גם כשהן מבינות שהגיע הזמן להרפות.
הדמויות בסיפורים נעות שוב ושוב בין הרצון להדוף את החיים לבין האפשרות להניח להם לזרום. הן נאבקות בחיים, כל אחת בדרכה, לפעמים הן הודפות אותם, ולפעמים הן לומדות להיסחף עם הזרם.
רובם מתרחשים בפריפריה הישראלית, אחרים בקיבוץ, בתל אביב, בסמטאות יפו, ביישוב על חוטם הכרמל, ואחד מהם באמסטרדם. שניים מהסיפורים נכתבו בעקבות השבעה באוקטובר.
אולם התנועה של הסיפורים אינה רק בין המקומות השונים של הישראליות, אלא גם בזמן שבו נכתבו. יש ביניהם חוט מקשר של התבגרות והתפכחות: מהנערה שיוצאת מהפריפריה, אל האישה שהופכת מודעת יותר לחברה שסביבה, ועד לאם המבקשת להעביר לבתה מסורת נשית אחרת -מפויסת יותר, אך עצמאית בדרכה.
אדמית פרא היא עורכת ספרים, מנחת סדנאות כתיבה, מורה לספרות ומייסדת הוצאת פרא.
133 עמודים | 85 שקל
להשיג באתר עברית ובאתר ההוצאה
לעתים כאבים אינם נעלמים עם השנים, לעתים פרידות ממשיכות להדהד גם כשהחיים כבר מזמן המשיכו הלאה ולעתים יש רגעים שבהם נדמה שהבחירה היחידה שנותרה לנו היא להיאבק בזרם או ללמוד לשחות בתוכו. אלה הם החומרים שמהם עשוי הספר "הודפת מים" מאת אדמית פרא, קובץ סיפורים קצרים המתבונן בנשים, במשפחה, בזהות ובחברה הישראלית במבט אינטימי, רגיש ומפוכח.
כבר בשם הספר טמון המתח שמלווה את הסיפורים: הרצון להדוף את מה שמאיים להציף אותנו, מול ההבנה שלא תמיד אפשר לשלוט בחיים, לעצור את הכאב או לשנות את מה שכבר התרחש.
בין דפי הספר פוגשים נשים הנמצאות בצמתים רגשיים משמעותיים. אישה שלבה נשבר לפני שנים מנסה להעז ולהיפתח מחדש, נערה מבקשת שיראו אותה בתוך מערכת שכמעט אינה מבחינה בקיומה,
ואלמנה צעירה נותרת עם שאלות שאין להן תשובות, בעקבות נפילת אהובה במלחמה. כל אחת מהן נושאת עמה סיפור אישי, אך מתוך הסיפורים הפרטיים עולה גם תמונה רחבה יותר של מציאות ישראלית מורכבת, שבה פגיעוּת, בדידות ואובדן מתקיימים לצד תקווה שקטה.
אחד המאפיינים המעניינים של הקובץ הוא המרחב שבו מתרחשים הסיפורים. הפריפריה הישראלית, הקיבוץ, תל אביב, סמטאות יפו, יישוב על חוטם הכרמל ואפילו אמסטרדם, אינם רק תפאורה. הם חלק מהמרקם האנושי שממנו צומחות הדמויות, מהזהות שלהן ומהאופן שבו הן מתבוננות בעצמן ובעולם. המקומות השונים מדגישים את ריבוי הפנים של הישראליות ואת המרחק שבין המקום שממנו באנו לבין האדם שאנחנו נעשים.
גם הזמן נוכח בספר באופן משמעותי. בין הסיפורים נמתח חוט של התבגרות
והתפכחות: המעבר מנעורים אל הבגרות, מהתבוננות פנימה אל מודעות גוברת לחברה שסביבנו, וממורשת נשית שעוברת מדור לדור אל האפשרות לבחור בדרך אחרת. הרצון להעביר לבת מסורת נשית מפויסת יותר, אך כזו שאינה מוותרת על עצמאותה, מוסיף לקובץ רובד של תקווה ושל אפשרות לשינוי.
שניים מהסיפורים נכתבו בעקבות אירועי שבעה באוקטובר. נוכחותם בתוך הספר מחברת את המרחב האישי והמשפחתי אל הטלטלה הלאומית, ומזכירה כיצד אירועים היסטוריים חודרים אל תוך החיים הפרטיים, משנים את תחושת הביטחון ומשאירים אחריהם שאלות פתוחות.
אדמית פרא, עורכת ספרים, מנחת סדנאות כתיבה, מורה לספרות ומייסדת הוצאת פרא, מביאה אל ספר הביכורים שלה עולם של דמויות שאינן בהכרח גיבורות גדולות מהחיים. אלה נשים המתמודדות עם שברים, עם זיכרונות ועם מציאות שאינה תמיד מתחשבת ברצונותיהן. דווקא במפגש עם השבריריות שלהן מתגלה אנושיותן.
"הודפת מים" אינו מבטיח שהכאב יחלוף, שהבית יהיה תמיד מקום בטוח או שרגע של חסד יוכל לתקן הכול. כוחו טמון דווקא בהכרה שאין פתרונות פשוטים לחיים, ושלעיתים הדרך להמשיך אינה עוברת בניצחון דרמטי, אלא בהשלמה הדרגתית, בשינוי נקודת המבט ובנכונות להרפות ממה שאי אפשר עוד להחזיק.
זהו קובץ סיפורים המזמין להתבונן מקרוב בנשים ובבחירותיהן, להקשיב למה שלא תמיד נאמר בקול ולחשוב על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם מה שהחיים מזמנים לנו. לפעמים אנחנו נאבקים בזרם בכל כוחנו, ולפעמים אנחנו מגלים שהיכולת להרפות אינה חולשה, אלא צורה אחרת של אומץ.
