"מאמא" סרטה של אור סיני

מאמא
סרטה של אור סיני

בכורה עולמית בפסטיבל קאן
זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים בירושלים
הוקרן בפסטיבלים של טורונטו, ורשה, טאלין וסידני.
מילה (יבגניה דודינה) חוזרת הביתה אחרי שנים כדי לפגוש את בעלה ובתה, סוף־סוף לא דרך מסך הטלפון. היא משאירה מאחור רומן סודי ואת חייה הזמניים בישראל, כדי לתפוס מחדש את מקומה בחיק משפחתה שנשארה בכפר עני בפולין. להפתעתה, המציאות בבית שונה לגמרי מזו שדמיינה והיא תיאלץ להכיר במחירן של הבחירות שעשתה בחייה.
טריילר : https://youtu.be/i8Mhyq8r2AA

צוות יוצרים
תסריט ובימוי : אור סיני
צילום : מתן רדין
מוסיקה :אלון פרץ
עריכה: מיכל הולנד
הפקה עדי בר יוסף , אנטה זגורסקה

שחקנים:
מילה: יבגניה דודינה,
אנתוני: ארקדיוש יקוביק,
קשיה: קתז׳ינה לוביק,
מרטין: מרטין אוגובו,
יפה: חלי גולדנברג,
גדעון: מאיר סויסה

ישראל, פולין | 2025 | 93 דקות |
עברית, פולנית, אנגלית | כתוביות בעברית ובאנגלית
הפצה בישראל סרטי נחשון בע"מ
החל מן ה 9 ביולי בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.
המאית אור סיני על הסרט , מקורותיו וההפקה
15 שנים אחרי שאמא שלי חלתה בפרקינסון, ההורים שלי החליטו להכניס לבית שלהם עובדת זרה. דחפור חפר בור עמוק, כך שיהיה לעובדת החדשה חדר, למטה, מתחת לאדמה.
ופתאום הייתה עוד אישה בבית. היא מכינה, היא מנקה, היא מסדרת והיא עקרת הבית שאמא שלי כבר לא יכולה להיות. היא הייתה שם בארוחות משפחתיות, באירועים וחגיגות, אבל מהצד. היא שמעה את הריבים שלנו, את השמחות שלנו את הצחוקים, אבל מלמטה. הבית, שעד כה קיבץ רק את הסיפורים של משפחתי, הפך פתאום להיות אוסף גדול של חיים, שרצים במקביל, לא ממש נוגעים זה בזה. זוג הורים מתבגרים, ארבעה ילדים גדולים שרודפים אחרי החלומות שלהם, ואישה שעזבה את בעלה והילדים בסרי לנקה כדי להתפרנס. ההפרדה הכואבת למעמדות חברתיים לא מפסיקה, הבורגנות מייצרת ״עבדים מודרניים״ שחיים את חייהם במקביל.

העובדה שפתאום הייתה עוד אישה לצדינו, מאד השפיעה עליי. הסתקרנתי ושאלתי והיא סיפרה לי סיפורים על המשפחה שנשארה בסרי לנקה, אבל גם על המאהב שלה בישראל. הייתי המומה, כי מי חשב שלעובדת הזרה שחיה במרתף בבית של ההורים שלי יש זמן ופניות לחיי אהבה?
השיחות איתה, הפכו לשיחות עם עובדות נוספות. פיתחתי אובססיה, לחקור את הסיפורים של העובדים הזרים החיים סביבי. פגשתי הרבה אנשים ובמיוחד נשים. נחשפתי לקבוצה מאד גדולה של נשים שחיות בין לבין. כל אחת מהן מתמודדת עם הקריעה ממשפחתה בצורה אחרת, אבל כולן רוצות להעניק למשפחתן, ולקיים אותם בעזרת הכסף. מתחת למילים של כולן, נשמע הקונפליקט, מצד אחד רגשות אשמה קשים על המרחק, הגעגועים והשנים שהן מפסידות לצד משפחתן. ומצד שני, החיים מלאי המקומות, האנשים והשפות שהן מפתחות בישראל. ״הרי את לא באמת יכולה לשבת ולחכות ליום בו תחזרי הביתה״, אחת מהן אמרה לי. ״כי בינתיים את הופכת להיות מישהי, ששייכת למקום הזה, שמוקפת באנשים מהמקום הזה. את הופכת להיות אחרת. זה הכוח של החיים״.

אחד הדברים שהכי עניינו אותי היה להציג את העובדת הזרה באור חדש. אנחנו רגילים להסתכל על ה״פועלות השחורות״ כעל נשים שורדות שאיבדו את הנשיות והחיות שלהן, אבל אני רציתי לספר על אישה שבזמן שהיא עסוקה במלחמת הישרדות, יש בה גם יצר חיות ומיניות מתפרץ. היא יודעת לכסות אותם, ולהצטמצם מתחת לתחפושת המשרתת. אבל בעצם גם היא רוצה לחיות את חייה במלואם.

ידעתי שאני כותבת את התפקיד ליבגניה דודינה. עבדנו ביחד על סרט הגמר שלי ״אנה״ (שזכה בסינפונדסיון בפסטיבל קאן 2016), ומאז ידעתי שאת הפיצ׳ר הראשון שלי אני אכתוב בשבילה.
יש לנו קשר חזק והרגשתי שביחד אנחנו יכולות להביא למסך דמות מיוחדת ששוברת סטראוטיפיים. יבגניה מלאה בקונפליקטים מעניינים. היא יכולה להיות עובדת פשוטה, והיא יכולה להיות פרועה ומינית. הרבגוניות הזו נכונה לדמותה של מילה שמורכבת מקרעים קרעים. יבגניה מחזיקה את הסרט על כתפיה. אין רגע בלעדיה על המסך, והמבע הקולנועי שואף להביא את הסיפור כולו מנקודת מבטה.

התכנון היה לצלם את הסרט באוקראינה יחד עם המפיק האוקראיני שלנו באפריל 2022, הייתי שם כמה חודשים בסיורי לוקיישן וליהוקים ,אבל אז התחילה המלחמה באוקראינה. המפיק האוקראיני שלנו התגייס לצבא, ועקבנו בדאגה אחרי המתרחש. לקח זמן עד שהבנו שלא נוכל לצלם את הסרט באוקראינה. יצאנו מחדש למצוא את המדינה שבה נוכל למקם את סיפור הסרט. אחרי שהכרנו את המפיקה השותפה הפולניה שלנו, החלטנו למקם את הסיפור מחדש בפולין. יצאתי לתחקיר חדש, ושכתוב התסריט שיתאים למדינה החדשה של הסיפור.
לתפקיד הבעל של מילה, גיבורת הסרט, ליהקנו את ארקדיוש יאקוביק – שחקן גדול מאד בפולין. בכל מקום שצילמנו בו הגיעו עשרות מעריצים לבקש סלפי וחתימות.
ארקדיוש לא דיבר אנגלית, יבגניה לא דיברה פולנית, וכולנו לא ידענו איך זה יעבוד. אבל ברגע שנפגשנו בפעם הראשונה, הם התחילו לשחק ביחד, וזה מיד הרגיש שהם זוג נשוי כבר עשרים שנה, ולא משנה באיזה שפה ידברו. זה היה הקסם של החיבור בינם.
האתגר הגדול שלי היה לביים את השחקנים בשפה זרה. הרבה אנשים הזהירו אותי מכך לאורך הדרך, אבל זה נחת עליי רק ברגע שהתחלנו לצלם, השחקנים התחילו לדבר, דיאלוגים שאני כתבתי, אבל לא הבנתי מילה. אחרי הבהלה הראשונית הבנתי שיש לי פה הזדמנות נדירה, לעזוב את המילים והשפה, ולביים את הסצנות מתוך הרגש, להתחבר מהבטן, לרגש אין שפה. זו הפכה להיות חוויה מאד מיוחדת ברגע שהבנתי את זה.
כשסיימנו לצלם בפולין, היה לנו עוד שבוע צילומים בישראל. האתגר הגדול היה למצוא את דמות המאהב של מילה, היה מאד קשה למצוא שחקן שחור שיסכים לשחק בסצנות אינטימיות, וגם יתאים ליבגניה. אחרי המון אודישנים שלא עבדו, הגענו למרטין, שהוא אינו שחקן, הוא עובד בנתב״ג, בחור שהגיע מקונגו, והוא קפץ קפיצת ראש והתמסר לתוך התפקיד הזה. הוא הצליח להביא למסך משהו שאף שחקן לא הביא. השילוב של יבגניה הקטנה והמנוסה, ביחד עם מרטין הגדול והמחוספס, הביא משהו חי וחשוף למסך, הם הצליחו להיות בדיוק הזוגיות הרכה והמיוחדת שדמיינתי כשכתבתי את התסריט.

התמה המרכזית של הסיפור היא חיפוש אחר שייכות, והשאלה מה הוא בית. בלבה של מילה מתקיים קונפליקט בין האישה שהיא הייתה לפני שעזבה את ביתה, לבין האישה שהיא היום, בדרך מסוימת הקונפליקט הזה מספר גם את הקונפליקט בתוכו אני חיה. מנסה להשתחרר מהמוסכמות הפטריארכליות שגדלתי לתוכן, ולהפוך להיות האישה העצמאית וחופשיה מקונבנציות חברתיות, שאני רוצה להיות.

אור סיני
בימאית, תסריטאית ועורכת, בוגרת בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה.
כתבה וביימה את הסרט הקצר אנה – בכיכובה של יבגניה דודינה, שזכה בפרס ראשון בסינפונדסיון בפסטיבל קאן, בפרס אופיר לסרט הקצר, ציון לשבח בפסטיבל טורונטו, פרס ראשון פסטיבל הסטודנטים בת״א, ועוד פרסים והקרנות רבות בפסטיבלים ברחבי העולם.
כתבה וביימה סרטים קצרים נוספים שהוקרנו ברחבי העולם, עבדה כעורכת וידאו על הרבה סרטים וסדרות, ביניהם – מיסטר גאגא של הבמאי תומר היימן, מתיר עגונות של יוסי מדמוני ודוד אופק, והתוכנית שיר אחד בבימוי של אבידע ליבני, של מאיה קוסובר וניר גורלי שמשודרת בכאן.

"מאמא" הוא סרטה הראשון באורך מלא, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הנשים.
הוקרן בפסטיבל קאן, פסטיבל טורונטו, פסטיבל ורשה, פסטיבל טאלין, פסטיבל סידני.
קו-פרודוקציה ישראלית פולנית איטלקית שהופקה בתמיכת: קרן רבינוביץ׳, קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, ובתמיכת
Podkarpackie Regional Film Fund
POLISH FILM INSTITUTE
Ministero della Cultura – Direzione Cinema e Audiovisivo

התסריט לסרט זכה למענק פיתוח מהקרן הגדולה לקולנוע, התקבל למרקט של פסטיבל ונציה, התקבל למרקט של טאלין, פותח בחממת הקולנוע הבינלאומית בטורינו, שם גם זכה בפרס הפקה.