מסע אל הלב הפועם של האמזונס

אריקה רינטוביץ' וMovement Project הציגו את
Journey
ב 13-14 באוגוסט 2026
באולם אריסון
יצירות מחול רב-תחומיות המשלבות מחול, מוזיקה, תיאטרון פיזי ואמנות חזותית לכדי שפה בימתית ייחודית.
הרקדנית, הכוריאוגרפית והיוצרת אריקה רינטוביץ' מביאה אל הבמה מסעות חיים, פילוסופיות עתיקות ומסורות תרבותיות באמצעות מחול, מוזיקה, תיאטרון פיזי ואמנות חזותית.
Journey
נולדה מתוך שנות מסעותיה ולימודיה עם מוריה מהשבטים של מרכז ודרום אמריקה. היצירה שואבת השראה מהתרבויות הילידיות של אזור האמזונס והיא מסע שמאני-שבטי של מחול ומוזיקה חיה, שבו הלב הפועם של האמזונס מגיע אל הבמה וסוחף את הקהל לטקס עוצמתי, מרחיב לב ותודעה. במרכז היצירה ניצבת מוזיקה חיה, המבוצעת על ידי אנסמבל של מוזיקאים ורקדנים.
Journey
מבקשת ליצור מרחב של חיבור והקשבה, ומזמינה את הקהל לקחת חלק בחוויה משותפת של מוזיקה, תנועה ונוכחות.
היצירה נובעת מאותו רצון אמנותי: להפוך את הידע, המסורות והכלים שפגשה במהלך חייה לחוויה בימתית נגישה, המחברת בין גוף, תנועה, מוזיקה ותודעה.
מה שמניע אותי ביצירה הוא הרצון להנגיש לקהל עולמות שבדרך כלל נשארים נחלתם של מעטים. דרך המחול, המוזיקה והתנועה אני מבקשת לחלוק את המסע שלי, ואת הכלים והמסורות שליוו אותי ושינו את חיי", אומרת רינטוביץ'.
אריקה רינטוביץ', רקדנית, מוזיקאית ומאסטרית ליוגה, מייסדת Movement Project ויוצרת שיטת Moving Being Method בעלת תארים בלימודי מזרח אסיה, פילוסופיה של המדעים ומוזיקה, הוכשרה כרקדנית בישראל ובספרד, רקדה בלהקת בת־דור, באופרה הישראלית ובהפקות בינלאומיות. כיום היא יוצרת, מופיעה ומלמדת בארץ ובעולם.
בצהרי שישי שבו צפיתי במופע באולם אריסון, חשתי מהר מאוד שאני לא יושבת מול עוד מופע מחול במובן המקובל של המילה. הבמה הפכה למרחב חי ונושם, שבו מחול, מוזיקה, תיאטרון פיזי ואמנות חזותית התחברו זה לזה ויצרו שפה כמעט טקסית.

רינטוביץ' מביאה אל הבמה מסע אישי שנולד מתוך שנים של לימוד, חיפוש ומפגש עם מורים ומסורות של שבטים ממרכז ודרום אמריקה. ההשראה מהתרבויות הילידיות של אזור האמזונס מורגשת ביצירה, אבל מה שמעניין במיוחד הוא שהמופע אינו מנסה להיות שיעור באנתרופולוגיה. הוא מבקש להעביר תחושה – חיבור, הקשבה, נוכחות ותנועה.

במרכז Journey עומדת המוזיקה החיה, והיא אחד הכוחות המרשימים ביצירה. הנגנים והרקדנים אינם שני גופים נפרדים על הבמה, הם מנהלים ביניהם דיאלוג מתמשך. הקצב מכתיב את התנועה, התנועה מחזירה למוזיקה אנרגיה, והקהל הופך בהדרגה לחלק מהמעגל הזה.

יש במופע רגעים שבהם נדמה שהזמן מאט. התנועה הופכת לפחות "כוריאוגרפיה" במובן הקלאסי ויותר לשפה גופנית אינטואיטיבית. הגוף מספר דברים שהמילים אינן יכולות לומר – על פחד, חופש, חיפוש, שייכות ועל הרצון האנושי הבסיסי להתחבר למשהו גדול מאיתנו.
וזה אולי הדבר שהכי נשאר איתי מהיצירה: תחושת החיבור.
רינטוביץ', שהיא רקדנית, מוזיקאית ומאסטרית ליוגה, מביאה אל הבמה עולם שלם של ידע וניסיון. הרקע שלה – מלימודי מזרח אסיה, פילוסופיה של המדעים ומוזיקה ועד להכשרתה כרקדנית בישראל ובספרד והופעותיה בלהקת בת־דור, באופרה הישראלית ובהפקות בינלאומיות – מורגש היטב בדרך שבה היא מחברת בין עולמות לכאורה רחוקים.
החיבור הזה הוא גם הכוח הגדול של היצירה וגם האתגר שלה. Journey אינה מופע שמנסה לרצות את הצופה בכל רגע. היא דורשת ממנו לעצור, להקשיב ולשחרר מעט את הצורך להבין כל דבר באופן מילולי. מי שמגיע בציפייה למופע מחול עלילתי מסורתי, עלול למצוא את עצמו לעיתים מחוץ לאזור הנוחות שלו. אבל מי שמוכן להיכנס אל השפה שהיצירה מציעה, יכול לגלות חוויה חושית ומעוררת מחשבה.
אהבתי במיוחד את העובדה שהמופע אינו מסתפק באסתטיקה. מאחוריו יש אמירה: הידע והמסורות שרינטוביץ' פגשה במהלך חייה אינם מבחינתה אוסף של חוויות אישיות, אלא כלים שהיא רוצה לחלוק עם הקהל.
ובמובן הזה, Journey הוא הרבה יותר ממופע מחול. זהו ניסיון לפתוח דלת לעולם אחר – עולם שבו מוזיקה, גוף, נשימה, תנועה ותודעה אינם דברים נפרדים.
יצאתי מהמופע עם תחושה של מסע שלא באמת הסתיים.
Journey
הוא מופע אמיץ, רב־תחומי ומסקרן, שמציע חוויה שונה מהמקובל על במות המחול. השילוב בין מוזיקה חיה, תנועה, תיאטרון פיזי והשראה מתרבויות האמזונס יוצר מופע חושי, לעיתים מהפנט, ובעיקר כזה שמזמין את הצופה לעצור לרגע ולהקשיב – גם למתרחש על הבמה וגם לעצמו.