בין שני עצים מאת אביטל דימנט ליטוין

בין שני עצים / מאת: אביטל דימנט ליטוין
עורכת: מירי רוזובסקי | חדש בהוצאת שתים

"בין שני עצים", ספר הביכורים של ד"ר אביטל דימנט ליטוין
זהו סיפור אהבה, אבל לא כזה שמבקש להעניק לקורא מפלט מתקתק מן המציאות. להפך. האהבה כאן מגיעה אל שני אנשים שכבר למדו להגן על עצמם, כל אחד בדרכו, והיא נאלצת לעבור דרך המקומות הכואבים ביותר שלהם.
כליל נושאת עמה אסון ששינה את חייה. מאז העולם ממשיך להתנהל, אבל היא כאילו נשארה לעמוד מעט בצד, מתבוננת בו ממרחק. יש פצעים שאינם נראים מבחוץ, אבל הם מנהלים את חיי האדם הרבה אחרי שהאירוע שהוליד אותם הסתיים.
מולה ניצב איתן, אדם שהפך את המרחק לאורח חיים. הוא יודע לתפקד, לעבוד, לצאת, לבלות, להיות נוכח – ובעיקר יודע איך לא להיקשר.
ואז הם נפגשים.
והמפגש הזה מערער את שניהם.

כשההגנות נסדקות
אחד הדברים היפים בספר הוא שהאהבה אינה מוצגת כתרופה פלאית. כליל ואיתן אינם מגיעים אל הקשר כשהם נקיים מפחדים, אשמה ומטענים. להפך  הם מגיעים אליו דווקא מפני שהם נושאים את כל אלה.
המשיכה ביניהם חזקה, אבל לצדה מתקיימת גם חרדה.
הם רוצים ומתקרבים, ובאותה נשימה נרתעים.
הם כמהים למגע, אבל המגע עצמו מאיים לפתוח דלת אל מקומות שהיו סגורים במשך זמן רב.
וזה בעיניי לבו של הספר: הקרבה אינה רק התקרבות לאדם אחר. היא גם התקרבות מחודשת אל עצמנו.
איתן, שהתרגל לשמור על גבולות ברורים ולא להסתבך רגשית, מגלה שהשליטה שעליה בנה את חייו אינה מוחלטת. כליל, שנזהרה מהחיים עצמם, מגלה בהדרגה שאפשר לא רק לשרוד אלא גם להרגיש.
ואולי זו המילה החשובה ביותר בסיפור: להרגיש.
בין כאב לתשוקה
הכתיבה של דימנט ליטוין אינה מפחדת מן המתח שבין נפש לגוף.
התשוקה בין כליל לאיתן היא חלק מהותי מהסיפור, אבל היא אינה עומדת בפני עצמה. היא קשורה לפגיעוּת, לאמון, לפחד וליכולת להרשות לאדם אחר להתקרב.
יש משהו אמיץ בהחלטה להציב תשוקה בתוך סיפור שעוסק באובדן ובכאב.
כי דווקא הגוף, שנדמה לפעמים שהוא המקום הראשון שאנחנו מאבדים אליו קשר כשאנחנו שקועים בטראומה או באבל, יכול להפוך כאן למקום של חזרה אל החיים.
לא שכחה של הכאב.
לא מחיקה שלו.
אלא האפשרות לחיות לצדו.
שני עצים, שני אנשים
הכותרת "בין שני עצים" יפה בעיניי במיוחד, משום שהיא מאפשרת לקרוא את הסיפור גם כמשל על שני אנשים שעומדים זה לצד זה.
שני עצים אינם עץ אחד.
כל אחד מהם עומד בפני עצמו, נושא את השורשים שלו, את הצלקות שלו ואת הצמיחה שלו.
אבל לפעמים, כאשר שני עצים גדלים זה לצד זה, הענפים שלהם נפגשים.
כך גם כליל ואיתן.
הם אינם מצילים זה את זו במובן הפשוט והקלישאתי של המילה. הם מאפשרים זה לזו להיחשף לאפשרות אחרת  האפשרות שהחיים אינם חייבים להישאר קפואים במקום שבו הכאב עצר אותם.
וזו הבחנה חשובה.
כי אהבה בוגרת אינה בהכרח "אני אציל אותך".
לפעמים היא פשוט אומרת:
אני רואה את המקום הכואב שלך, ואני עדיין רוצה להיות כאן.

ספר על אובדן – אבל גם על חיים
מאחורי סיפור האהבה נמצאת שאלה גדולה בהרבה: מה קורה לאדם אחרי שהחיים כפי שהכיר אותם נשברים?
האם אפשר לחזור להיות אותו אדם?
כנראה שלא.
אבל אולי השאלה הנכונה היא אחרת:
האם אפשר להיות אדם חדש, בלי לבגוד במי שהיינו לפני האסון?
"בין שני עצים" עוסק בדיוק באזור האפור הזה. באזור שבו הזיכרון וההווה מתקיימים זה לצד זה, שבו אשמה יכולה להתקיים לצד תשוקה, שבו פחד יכול להתקיים לצד רצון, ושבו אדם יכול להרגיש שהוא חוזר לחיים דווקא ברגע שבו הוא מרשה לעצמו להיות פגיע.
הרקע המקצועי של המחברת כד"ר לפסיכולוגיה קלינית מורגש בבחירת הנושאים ובעניין העמוק בנפש האדם, אבל הספר אינו מבקש להיות ספר פסיכולוגיה. הוא מבקש להיות סיפור.
וזה הבדל משמעותי.
הפסיכולוגיה נמצאת בתשתית הדמויות, אבל במרכז נמצאים בני אדם: עם רצונות, חולשות, פחדים, גוף, תשוקה וצורך עמוק להיות נאהבים.
ומה נשאר אחרי שסוגרים את הספר?
בעיניי, השאלה שהספר משאיר אחריו אינה רק "האם כליל ואיתן יהיו יחד?"
השאלה המעניינת יותר היא:
האם הם יעזו להיות באמת מי שהם, כאשר מישהו אחר רואה אותם?
כי לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מפחדים מאובדן, אבל למעשה אנחנו מפחדים גם מן האפשרות להרגיש שוב.
להרגיש פירושו להסתכן.
לאהוב פירושו להסתכן.
להיפתח פירושו לדעת שאפשר להיפגע.
ואולי דווקא משום כך, האפשרות לחזור ולהרגיש היא אחד הדברים האמיצים ביותר שאדם יכול לעשות.

"בין שני עצים" הוא ספר קטן בהיקפו – 150 עמודים – אבל הוא נוגע בשאלות גדולות: אהבה, אובדן, אשמה, תשוקה, פחד, אינטימיות והיכולת לבחור בחיים גם אחרי שהחיים כבר לא נראים כפי שנראו קודם.
זהו ספר על שני אנשים שנפגשים בדיוק במקום שבו הם הכי פחות מוכנים להיפגש.
ובין שני עצים, בין שני לבבות, בין עבר להווה – נפתח להם שביל צר, אבל אפשרי, בחזרה אל החיים.
ספר ביכורים רגיש, אינטימי ונועז, שמזכיר לנו שלפעמים לא צריך לשכוח את הכאב כדי להתחיל לחיות מחדש.

כליל ואיתן נפגשים ותשוקה עזה ניצתת ביניהם.
כליל חוותה אסון ששינה את חייה. מאז, העולם שסביבה ממשיך לנוע בעוד היא מתבוננת בו ממרחק. איתן מתפקד ביעילות בין עבודה למועדונים, ומקפיד שלא להסתבך ולהיקשר.

המפגש ביניהם סודק את ההגנות שכל אחד מהם סיגל לעצמו. שניהם נמשכים ונרתעים מול עוצמת המגע, התשוקה והכמיהה המתפרצת.

איתן השומר על מרחק מוצא עצמו נקשר ורוצה, ואילו כליל הנזהרת מגלה את האפשרות לעונג וחיות.
"בין שני עצים" הוא סיפור אהבה, סיפור על שני אנשים הנפגשים מבעד לפחד, לאשמה ולכאב שהם נושאים.

בכתיבה רגישה ומדויקת אביטל דימנט ליטוין מתארת מפגש בין שניים והשפעתו על התמודדות עם אובדן, ואת הדרך בה אדם שב אל האפשרות להרגיש ולחיות.

אביטל דימנט ליטוין היא ד"ר לפסיכולוגיה קלינית, מטפלת, מדריכה ויועצת ארגונית. "בין שני עצים" הוא ספרה הראשון.

150 עמודים | 88 שקל